אוהו,אני רואה(יוסי99 ופלטרון-לקרוא)
שהנושא עורר ויכוח סוער, וטוב שכך. יוסי היקר, אני אסביר לך במיטב המסורת הפלטרונית הנימוסית שאורח זה הביא לפורום - למה שלא יכנס כחבר מן המניין? - למה הנימוקים שלך הם אינטרסנטיים וכושלים. ראשית, הבן דבר פשוט, שציינו כבר קודם - אמנם לך יש אזרחות אחרת, אני לא חושב שיש לך מדינה אחרת. ובוא נעזוב לרגע את החלק הערכי (ונחזור אליו אני מבטיח) ונתמקד ביושר אישי. לך יש אפשרויות אחרות; ישנם כאלו שאין להם. אתה לא "בסך הכל" הפכת , כדבריך, את הסדר צבא-לימודים. אתה נמצא במדינה בה יש חוקים, ואחד מהם קובע גיוס חובה בגיל 18, למשך שלוש שנים לגברים. כשמישהו רוצה כאן להפו את הסדר הוא לא יכול, כי אנחנו עדיין במצב מלחמה וגם אם לא הצבא הוא כורח קיומי כאן. לכן, כשמישהו רוצה ללכת ללמוד כמו במדינות המערב אחרי התיכון פה, אין לו אפשרות כזו, אלא הוא ישרת בצבא. לאחר מכן, הוא ילך לאוניברסיטה. שם יאלץ לשלם שכר לימוד מלא ללא הטבות, להיקרא למילואים בשטחים לפני מבחן, או בזמן מבחן או בזמן הלימודים, לסכן את עצמו או לבזבז את זמנו ולימודיו תוך כדי ועל חשבון זמנו כאדם פרטי. אתה מקבל 3 שנים של שקט כדי ללמוד, בהם אתה יודע שמבחינת הצד הלימודי אתה מסודר, וכן מקבל גב כלכלי - וכרגע זה לא אישית קשור אלייך, האם אתה יכול להסתדר עם/בלי 40,000 ש"ח - הרבה אנשים צריכים, ואני מדבר גם על אלה שבחרו ללמוד אחרי הצבא. הצבא, מרגע שחתמת, עושה אצלו חשבון של עוד עו"ד בשנים איקס עד וואי, שהוא צריך בשביל נק´ זו וזו. כלומר אתה מתחייב למסגרת, שמרגע שהתחייבת אליה אתה צריך לספק את המ=צרכים שלך. הצבא לא אישר לך ללמוד ולהפוך את הסדר סתם כך, כי רוב האנשים לא מקבלים או לא מנצלים את ההזדמנות הזו ואין להם אפשרות כזו. בתמורה לראש טרי ורענן מיד אחרי התיכון, חיים עדיין חסרי דאגות מבחינת הצבא והסמסטרים, וכן מבחינה כספית, אתה מקבל פריבליגיה של ללמוד עם סכויי הצלחה גבוהים יותר (דמיין את עצמך במצב ההפוך). תוסיף לכך את העובדה שאף אחד עדיין לא דפק אותך באיזה שיבוץ, ושאתה אמור למלא תפקיד שאתה יודע את משמעותו הן הערכית והן המקצועית כפרקליט צבאי (במקרה שלך) או רופא (במקרה שלי) ותבין טוב מאוד שיש משמעות לא רק למה שאתה עושה לצבא, אלא גם הצבא צריך מישהו בעמדה שלך כדי שהמערכת תתפקד. זו צריכה להיות הגישה ממנה יוצא כל עתודאי - בתור ראש גדול. כך העתודאים צריכים להראות כדי לשפר את הצבא ולאחר מכן החברה - אנשים עם ראש גדול שבאו לתת עוד שנים למערכת כבעלי מקצוע כדי ליצור צבא טוב יותר, וזה לא דיבורים מתחנחנים שנעים להגיד - אלא אפשר לעשות! כשיש לך רופא בגדוד שמוכן להיות עם החיילים בכל מצב ולהגיע למקומות המסוכנים אתם, כשהוא משקע בלימודים שלו כי זה חשוב לו עצמו וגם כי חשוב לו להיות רופא טוב עבור החיילים שלו בגדוד, הוא צריך להבין שהוא לא חפ"ש אלא חייל משמעותי מאוד שבפעולות שלו קובע ומשנה דברים שהם חשובים בצבא. כפרקליט צבאי - כנ"ל - הן בייצוג של החיילים או בתביעה ושמירה על החוק הצבאי - יש לך תפקיד חשוב.. אנחנו לא איזה קורסיסטים בצבא שהכשירו אותם לתכנת (ואני אל מזלזל בהם) או מש"קים, אנחנו קצינים שקובעים דברים חשובים. ברלה ורנאווי יכולים לזלזל בזה כאוות נפשם, אבל העובדה היא ששמורים עבורנו בצה"ל מקומות מיוחדים וגם אם לא כל העתודאים יגיעו אליהם, העתודאי כמפקד, כאקדמאי, כאדם שבא עם רצון לתרום צריך לשנות את המערכת ולא להיות מדוכא ולנסות להתחמק ממנה, בין אם יש לו סיבה מוצדקת או לא (ושוב, אני אל מדבר על אי שיבוץ במקצוע).מי שמצליח (ואני לא מתכוון כספית) זה מישהו שבא עם ראש גדול - ואם אתה בא ככזה לצבא אתה לא מחפש איך לא לשרת עוד 3 שנים - אלא איך להיות הפרקליט הטוב ביותר בצבא בשנים שיש לך בו. כל מערכת במיוחד הצבאית מציעה אפשרויות להתקדמות ואתה רק צריך לדעת מה לעשות עם זה. הקטע שאני כותב כאן לא מנסה לעודד את כולם לבוא לעתודה, אלא לעודד את העתודאים ואת הראשים הגדולים לבוא. נכון מאוד לדעתי, או כך צריך להיות בעולם מושלם, שעתודאי זה עניין של אופי בראש ובראשונה, ומחשבה מראש באופן גלובלי על מה שהוא מביא עם עצמו 0 מוטיבציה,כישורים ועמדה לשנות. לכן כשאתה מנסה להשתחרר אחרי 3 שנים כדי "לתת את שלך" אתה טועה מאוד. הדוג´ שלך בבנק בכלל לא קשורה, והניסיון שלך להגן עליה מלמד על חוסר ההבנה שלך כשאתה מנסה לתקוף את הבעייה - אתה לא צריך להסתכל על הדברים בתור אני צודק,מגיע לי - כי א) אתה לא צודק ב) את לא משרת 3 שנים כי אתה לא חייל רגיל (הבהרתי כבר את עמדתי).בצבא נותנים לך כלים, וזה כבר תלוי בבנאדם מה הוא יעשה אתם. והוא יכול לעשות אתם הרבה מאוד. ראש קטן זה מתכון בטוח לקוטריות, וחוסר הנאה מהזן שאתה כן נמצא בצבא. ודרך אגב יוסי, אתה זה שטען שהוא מאוד בוגר, ובקשר עם מבוגרים יותר מעתודאים (ואין כאן טיפה של זלזול, כי גם אני חושב שזה עניין של אופי) - אז איך אתה מסביר את ההתנהגות הזו של ראש קטן?? בתור מישהו כזה הייתי מצפה ממך לא לנסות ולסחוט את הצבא. נ.ב - הקשר לסרבנות הוא לא ישיר אלא עקיף. סרבנות היא עבריינות אידאולוגית מהסוג החמור ביותר, חוסר הידע של האנשים שתומכים הנושא הוא תוצאה של בורות או של פעולהמ כוונת נגד החוק. הם במעשיהם מנסים להשפיע באופן סלקטיווי ולא מתו צו מצפון על פעולות מדיניות-דמוקרטיות, נגד מה שמחייב אותם (יש אפילו סעיף נגד הסתה להשתמטות בחוק העונשין). ההתנהגות שלךאו של אחרים בנסיון להתחמק מאחריות הוא ודאי שלא סרבנות במובנה הפשוט, אלא חולייה בשחיקה במעמד של היושר האישי. אתה לא מנסה למצוא דרכים להתחמק מחוזה שאך זה חתמת, ועוד לפני שראית את התוצאות שלו. ידעת את כל העובדות ולא רימו אותך בשום פרט - ואתה רואה את טובתך האישית ולא שבצבא אתה תסבול, תפגע, קריירה תהרס- אלא תתקדם מקצועית, תתרום וכו´ - לדבריך במע´ המשפטית הצבאית; אבל יכול להיות, שתרוויח פחות כ-ס-ף! יכול להיות - שיש פחות נוחות אישית במע´ הצבאית. אז למען שינויים, שהם לטובתך האישית, ממצב טוב וטוב יותר בעתיד, למצב טוב יותר עכשיו, וגם זה לא בהרבה, אתה עומד להפר מסמך שחתמת עליו, בלי שום סיבה כרגע - ולפגוע במערכת שכרגע סומכת עלייך ותהפוך אותך בעתיד למפקד וקצין בשורותיה שיש לו אחריות גדולה. הרצון האישי הזה לנהנתנות ועוד קצת כסף ועוד קצת קידום אזרחי והמוכנות שאתה מוכן לזרוק הבטחה של 3 שנים לצבא בגללו זה מה שמקומם אותי יותר מכל - וזה היסוד המוסרי הרקוב שמשותף, ובסופו של דבר מצמיח גם את הסרבנות (הם מבינים יותר טוב מכולם מה נכון לעם, ולכן הם לא יקיימו החלטות ממשלה עד שלא יעשה מה שהם מציעים) וגם את הרמאות וניסיון להשתחרר מהצבא, בלי שעוד אתה יודע על מה מדובר (מחוץ לצבא אני יותר, אז לעזאזל ההבטחות שלי והאחריות שלי עכשיו).וזה חמור בעיני.
