נמאסססס לייייייי
ואיך עכשיו ממשיכים הלאה? בלי לראות? בלי שתראי שאכפת לך? ואיך עכשיו ממשיכים שאני כבר לא בטוחה שאת אוהבת אותי? ונמאס לי וכואב ואין לי דרך לפרוק את הכאב הלב שלי מתפוצץ אף פעם לא חשבתי שאני אוכל להתגעגע למישהו ככה ולחשוב עליו כל היום תמיד הייתי בנאדם שכולם מחפשים אצלו חום ועכשיו אני כלכך זקוקה לחום הזה שלך שתלטפי לי את הפנים כמו פעם שתנשקי אותי ותחזיקי לי את היד וזה כלכך עצוב שהגענו למצב כזה איך אנשים יכולים להיות כלכך אטומים לרגשות של אחרים? איך זה שלאמא לא אכפת שהבת שלה תהיה בדיכאון העיקר שלא תהיה לסבית שתסבול כל החיים העיקר שלא תצא עם בנות איך זה שאמא אומרת לבת שלה שהיא מעדיפה שהיא תמות מאשר שהיא תהיה לסבית וזה כלכך כואב אני לא מבינה למה אני לא מצליחה להדחיק את זה כמו כל הפעמים אולי כי זאת אהבת אמת אולי כי את האחת שלי אני לא מצליחה לעבור רגע בלי לחשוב עלייך לישון לילה בלי לחלום עלייך וזה כלכך כואב כי אני מתגעגעת אלייך ואני רוצה כבר לראות אותך ולנשק אותך ולחבק אותי אבל כואב לי גם כי לך כואב וכי את סובלת בבית הזה הלוואי שיקרה כבר איזה נס ותוכלי לצאת מהבית בלי לפחד מאמא שלך בלי לפחד שעוקבים אחרייך בלי לפחד לחבק אותי ולהגיד לי שאת אוהבת אותי זה קשה וכלום כבר לא עוזר כמה כתבתי כמה בכיתי כמה סיפרתי לא משנה כמה אני עדיין צריכה אותך אני עדיין צריכה לספר לך כמה שכואב לי ושתנגבי לי את הדמעות ושתבכי איתי אני צריכה אותך כלכך יותר ממה שאני צריכה אוויר לנשימה וזה כלכך כואב ונמאס לי ואני לא אוהבת להיות פסימית אבל כמו שהמצב נראה זה נראה כאילו זה הולך להימשך הרבה זמן אפילו שעוד 3 חודש את בת 18 אבל יש לך אמא שהיא שטן ואם יש מישהו בעולם שאני שונאת זה אותה על כל הסבל שהיא העבירה אותך על זה שהיא לא נותנת לך שקט ולא נותנת לנו להיות ביחד היא לא נותנת לי לעזור לך ולתמוך בך וזה כלכך קשה אהבה מרחוק זה כלכך כואב אומרים שמתרגלים אבל זה עדיין כואב לי כל יום יותר ואני לא רוצה לעזוב אותך כי אז יהיה לי יותר קשה אני מתנחמת בעובדה שאת אוהבת אותי אבל גם בזה אני לא בטוחה כי אין לךל זמן להגיד לי את זה אין לך זמן להראות לי את זה אני כלכך אוהבת אותך ומתגעגעת הייתי נותנת הכל בשביל להיות איתך עכשיו ורק להחזיק לך את היד לא לעשות עוד כלום רק להיות איתך ולהגיד לך כמה שאני אוהבת אותך ושאת לא לבד ושיהיה לך את החיוך היפה הזה שלך אז איך בעצם ממשיכים ואיך פורקים את הכאב המאמלל הזה איך זה כואב וזה שורף ואני כלכך צריכה אותך ואני כלכך רוצה להיות איתך ולהגיד לך כמה שאת יפה ושאת החיים שלי ואז תסמיקי ואני אנשק אותך ואולי אולי מחר בעזרת השם מחר שזה בעצם כבר היום אני אראה אותך בעזרת השם מה אני אתן שזה יקרה רק שתהיי ליידי זה כבר ירגיע אותי וייתן לי מנוחה וכוח לעוד כמה ימים של סבל אני מקווה לראות אותך לעבור ליידך בשקט וללחוש לך שאני אוהבת אותך ויהיה מרוח לך על הפנים חיוך כזה גדול ותגידי לי בשקט בשקט "גם אני" ואז תחזרי על זה ותגידי כמו שאני אוהבת "גם אני אוהבת אותך" ואז הלב שלי ירגע ויידע שאת שלי כמו שאני שלך אני שלך לנצח..את המלאך שלי!!!
ואיך עכשיו ממשיכים הלאה? בלי לראות? בלי שתראי שאכפת לך? ואיך עכשיו ממשיכים שאני כבר לא בטוחה שאת אוהבת אותי? ונמאס לי וכואב ואין לי דרך לפרוק את הכאב הלב שלי מתפוצץ אף פעם לא חשבתי שאני אוכל להתגעגע למישהו ככה ולחשוב עליו כל היום תמיד הייתי בנאדם שכולם מחפשים אצלו חום ועכשיו אני כלכך זקוקה לחום הזה שלך שתלטפי לי את הפנים כמו פעם שתנשקי אותי ותחזיקי לי את היד וזה כלכך עצוב שהגענו למצב כזה איך אנשים יכולים להיות כלכך אטומים לרגשות של אחרים? איך זה שלאמא לא אכפת שהבת שלה תהיה בדיכאון העיקר שלא תהיה לסבית שתסבול כל החיים העיקר שלא תצא עם בנות איך זה שאמא אומרת לבת שלה שהיא מעדיפה שהיא תמות מאשר שהיא תהיה לסבית וזה כלכך כואב אני לא מבינה למה אני לא מצליחה להדחיק את זה כמו כל הפעמים אולי כי זאת אהבת אמת אולי כי את האחת שלי אני לא מצליחה לעבור רגע בלי לחשוב עלייך לישון לילה בלי לחלום עלייך וזה כלכך כואב כי אני מתגעגעת אלייך ואני רוצה כבר לראות אותך ולנשק אותך ולחבק אותי אבל כואב לי גם כי לך כואב וכי את סובלת בבית הזה הלוואי שיקרה כבר איזה נס ותוכלי לצאת מהבית בלי לפחד מאמא שלך בלי לפחד שעוקבים אחרייך בלי לפחד לחבק אותי ולהגיד לי שאת אוהבת אותי זה קשה וכלום כבר לא עוזר כמה כתבתי כמה בכיתי כמה סיפרתי לא משנה כמה אני עדיין צריכה אותך אני עדיין צריכה לספר לך כמה שכואב לי ושתנגבי לי את הדמעות ושתבכי איתי אני צריכה אותך כלכך יותר ממה שאני צריכה אוויר לנשימה וזה כלכך כואב ונמאס לי ואני לא אוהבת להיות פסימית אבל כמו שהמצב נראה זה נראה כאילו זה הולך להימשך הרבה זמן אפילו שעוד 3 חודש את בת 18 אבל יש לך אמא שהיא שטן ואם יש מישהו בעולם שאני שונאת זה אותה על כל הסבל שהיא העבירה אותך על זה שהיא לא נותנת לך שקט ולא נותנת לנו להיות ביחד היא לא נותנת לי לעזור לך ולתמוך בך וזה כלכך קשה אהבה מרחוק זה כלכך כואב אומרים שמתרגלים אבל זה עדיין כואב לי כל יום יותר ואני לא רוצה לעזוב אותך כי אז יהיה לי יותר קשה אני מתנחמת בעובדה שאת אוהבת אותי אבל גם בזה אני לא בטוחה כי אין לךל זמן להגיד לי את זה אין לך זמן להראות לי את זה אני כלכך אוהבת אותך ומתגעגעת הייתי נותנת הכל בשביל להיות איתך עכשיו ורק להחזיק לך את היד לא לעשות עוד כלום רק להיות איתך ולהגיד לך כמה שאני אוהבת אותך ושאת לא לבד ושיהיה לך את החיוך היפה הזה שלך אז איך בעצם ממשיכים ואיך פורקים את הכאב המאמלל הזה איך זה כואב וזה שורף ואני כלכך צריכה אותך ואני כלכך רוצה להיות איתך ולהגיד לך כמה שאת יפה ושאת החיים שלי ואז תסמיקי ואני אנשק אותך ואולי אולי מחר בעזרת השם מחר שזה בעצם כבר היום אני אראה אותך בעזרת השם מה אני אתן שזה יקרה רק שתהיי ליידי זה כבר ירגיע אותי וייתן לי מנוחה וכוח לעוד כמה ימים של סבל אני מקווה לראות אותך לעבור ליידך בשקט וללחוש לך שאני אוהבת אותך ויהיה מרוח לך על הפנים חיוך כזה גדול ותגידי לי בשקט בשקט "גם אני" ואז תחזרי על זה ותגידי כמו שאני אוהבת "גם אני אוהבת אותך" ואז הלב שלי ירגע ויידע שאת שלי כמו שאני שלך אני שלך לנצח..את המלאך שלי!!!
יהיה טוב בסוף לא?