עט של אסטרונאוטים (עט חלל)
הי מילה, בני הראה לי קטע עיתון ("הארץ") כתבה של רון שפירא וכך כתוב: "כל מי שניסה לכתוב מכתב או לפתור תשבץ בעודו רובץ על גבו, יודע שאם ברצונו להמשיך במלאכתו ייאלץ להחליף תנוחה כעבור דקות ספורות, אחרת יפסיק העט לכתוב. העט הכדורי, שפותח בסוף שנות השלושים על ידי האחים ההונגרים לדיסלאו וגורג' בירו, נעזר בכוח המשיכה כדי להעביר דיו הנתון בתוך שפורפרת צרה לכדורית קטנה המותקנת בקצהו וממנה לנייר. כששוגרו לחלל האסטרונאוטים הראשונים, לא היה ברשותם עט שאינו תלוי בכוח המשיכה, והם השתמשו בעפרונות כדי לרשום רשימות ולחשב חישובים. לעזרתם בא פול פישר, שהשקיע 2 מיליון דולר ומאמצים לא מבוטלים בפיתוח עט המאפשר כתיבה בתנאים של חוסר משקל. בניגוד לשפורפרת המילוי של עט כדורי, שבה יש חור המאפשר לאויר לתפוס את מקום הדיו ששימש לכתיבה, שפורפרת המילוי של עט החלל אטומה לחלוטין, הדיו שבתוך השפורפרת אינו בא במגע עם האויר, וכך קטנה הסכנה שהוא ידלוף או יתיבש. השפורפרת מכילה גז חנקן דחוס, שבינו לבין הדיו מפריד רכיב המפעיל לחץ על הדיו ודוחק אותו לעבר ראש העט. הלחץ המופעל על הדיו גדול פי שלושה עד פי שישה מהלחץ האטמוספרי, ופישר פיתח דיו מיוחד היכול לעמוד בתנאים אלה, זהו דיו צמיג מאוד , שמרקמו מזכיר גומי סמיך. מגע בין הכדורית שבראש העט למשטח כלשהו גורם לה להסתובב, ותנועתה מדללת את הדיו והופכת אותו לנוזלי. הדיו הנוזלי מועבר על ידי הכדורית אל הנייר או למשטחים אחרים. חברה שהקים פישר, המייצרת עטים הפועלים לפי אותו עיקרון, טוענת כי כל הדגמים יכולים לכתוב גם על משטחים שמנוניים או מתחת למיים, ולעמוד בתנאי טמפרטורה קיצוניים- חום של כ-200 מעלות צלזיוס וקור של מתחת לאפס. לדברי החברה, גם אורך החיים של עט החלל ארוך יותר משל רוב העטים. התכונות המיוחדות של הדיו והאטימה המוחלטת של שפורפרת המילוי מביאות לכך שעט חלל ממוצע יוכל לכתוב גם במשך כמאה שנה."