נכשלתי בטסט שני
היום נכשלתי בטסט שני. עוד לא הודיעו לי, אבל בואו נגיד את זה ככה- אם אני אעבור, אני אפחד מאוד לעלות על כביש במדינה בה מעבירים אנשים שנוהגים כמו שאני נהגתי היום בטסט... באתי מוכנה לגמרי. כבר כמה שיעורים שלמורה אין שום סיבה להתערב לי בנהיגה. הכל חלק. למרבה האירוניה- עשיתי שיעור לפני הטסט וגם הוא היה מושלם. אני הייתי רגועה, המורה שלי היה שמח, והייתי די אופטימית בסה"כ. בשנייה שנכנס הטסטר לאוטו- כל המצברוח הטוב עבר. נכנסתי ללחץ. ניסיתי להתניע את האוטו, ולא הלך טוב (מרוב לחץ, אלא מה?). מאותו רגע, כבר התחלתי להרגיש רע. היה לי קשה לנשום, כאבה לי הבטן, וכמובן שפישלתי... ואז פישלתי שוב
. האמת היא שזה די עשה לי טראומה. כרגע- אני לא רואה את עצמי ניגשת לעוד טסט. אני יודעת שזה רק טסט שני, ושאנשים עוברים גם בטסטים יותר מתקדמים, ושלא רשום על הרשיון באיזה טסט עברתי- את הכל אני יודעת. אבל את ההרגשה שהייתה לי בטסט הזה אני לא רוצה להרגיש יותר לעולם. ואת העצבים משיעורי הנהיגה הבלתי נגמרים, שמתמרחים כבר מיולי- אין לי כוח לחוות יותר. אז איך קמים וממשיכים הלאה?
היום נכשלתי בטסט שני. עוד לא הודיעו לי, אבל בואו נגיד את זה ככה- אם אני אעבור, אני אפחד מאוד לעלות על כביש במדינה בה מעבירים אנשים שנוהגים כמו שאני נהגתי היום בטסט... באתי מוכנה לגמרי. כבר כמה שיעורים שלמורה אין שום סיבה להתערב לי בנהיגה. הכל חלק. למרבה האירוניה- עשיתי שיעור לפני הטסט וגם הוא היה מושלם. אני הייתי רגועה, המורה שלי היה שמח, והייתי די אופטימית בסה"כ. בשנייה שנכנס הטסטר לאוטו- כל המצברוח הטוב עבר. נכנסתי ללחץ. ניסיתי להתניע את האוטו, ולא הלך טוב (מרוב לחץ, אלא מה?). מאותו רגע, כבר התחלתי להרגיש רע. היה לי קשה לנשום, כאבה לי הבטן, וכמובן שפישלתי... ואז פישלתי שוב
אם להגיד "היום אני עוברת" מלחיץ אותך עוד יותר כי את מציבה לעצמך מטרות וציפיות מסוימות (שוב, הכל פסיכלוגי /=) תתפסי את כל העניין בפרופורציה. "אני לא חייבת לעבור היום - עדיף שאני אעבור היום!" עוד דברים שעזרו לי לפני הטסט שלישי הם מוזיקה טובה לפני שהטסטר נכנס ושינה טובה לפני זה. בהצלחה ואף פעם אל תתייאשי.!
