נכשלתי בגיבוש
לא יודע איך זה קשור ליחד אבל צבא זה ביחד.. הייתי בגיבוש צנחנים דובדבן ונכשלתי ואני לא גאה בזה.. בכל אופן רציתי לשתף אתכם במחשבותי הדתיות נכשלתי אוף !!!!!!!!!!!1 (כן , 1 , למישהו יש בעיה עם זה? סתם..) באסה לי אני במשבר גדול, או לפחות אמור להיות, המשבר שלי לא מספיק עמוק כדי שאני אפנים שאני צריך שינוי, חייב שינוי, טוב , בלאגן בראש, ממהר לשבת.. סליחה.. הממ יום חמישי הגעתי כשלפני זה לא רק שלא עשיתי כושר אלא אפילו לא יצאתי מהבית מלבד לסופר ולטיול קצר.. השליתי את עצמי שאולי זה טוב כי שמרתי כוחות.. וניסתי להכניס לעצמי לראש כל מיני שכנועים פסיכולוגיים (כי הם אומרים שהכל בראש) על תינוק שאני צריך לשמור עליו מהמחבל ואם הגוף יבגוד אז ימות יהודי, ועל זה שזה כולה 29 שעות ואפשר למות אפילו, העיקר שיהיה כבוד.. ועוד כהנה וכהנה (בסוף גם חשבתי על הכהנה השני), בקיצור, החבר שבא איתי נפל אחרי 5 שעות אבל זה בגלל כאב בטן עצבני, מסכן, הוא הרבה יותר בכושר ממני והוא נפל, ואין לי זמן כרגע לספר מה היה אבל לא עמדתי בדרישות לדובדבן או לצנחנים כנראה, ושולחתי הביתה לא לאחר כבוד, ובדרך הביתה חשבתי לעצמי שבטוח זה בגלל שאני מקבל יותר מדי, אני רק מקבל, יש לי חיים ממש טובים מבחינה חיצונית, לא חסר כלום, וזה גורם לי לא לתת כי אם מקבלים בלי מאמץ אז למה לתת? ואז אני מתעצל ועושה מה שבראש ולא עושה כושר מסודר, שאני ארוץ?? יש לי סילית. (לא משנה..) אבל המשבר של ההפסד התחלף במחשבות על כך שבכל זאת ממש נהניתי להיות בגיבוש והכרתי מישהו מה זה מלך מהמכינה בעלי שהביא לי את האימייל שלו (אווווו) והתלהבנו ביחד מהשיעורים של כל הרבנים התותחים שם שאני מכיר דרך המחשב והוא דרך המכינה ממש, הוא אמר שהוא ישלח לי שיעורים טובים וזה... וחוץ מזה היה כיף לנסוע לשם ולחזור כי פגשתי אנשים מעניינים. טוב די ! בכל אופן ואז חשבתי לעצמי, גאט דמת, אם המשבר לא מספיק גדול ואני לא אשתנה ממנו (תכננתי להתנזר.. סתם פשוט להכריח את עצמי לקום מוקדם ולהכריח את עצמי לעשות וליצור ולתת גם אם אני סובל, אולי דרך טיול אני אתחבר לזה) אז למה, סיבה אחת טובה, למה שה` לא יתן לי במשבר עוד יותר גדול כדי שאני כן אחליט מעצמי להשתנות? כמו בקטע הקודם על גוש קטיף, אם אדם לא משתנה במח הוא ישתנה בכח. ומי יתן ונזכה כולנו להשתנות במח, ומצרותינו נוכל לשכוח, ויבא גואל לישראל. אמן. שבת שלום.
לא יודע איך זה קשור ליחד אבל צבא זה ביחד.. הייתי בגיבוש צנחנים דובדבן ונכשלתי ואני לא גאה בזה.. בכל אופן רציתי לשתף אתכם במחשבותי הדתיות נכשלתי אוף !!!!!!!!!!!1 (כן , 1 , למישהו יש בעיה עם זה? סתם..) באסה לי אני במשבר גדול, או לפחות אמור להיות, המשבר שלי לא מספיק עמוק כדי שאני אפנים שאני צריך שינוי, חייב שינוי, טוב , בלאגן בראש, ממהר לשבת.. סליחה.. הממ יום חמישי הגעתי כשלפני זה לא רק שלא עשיתי כושר אלא אפילו לא יצאתי מהבית מלבד לסופר ולטיול קצר.. השליתי את עצמי שאולי זה טוב כי שמרתי כוחות.. וניסתי להכניס לעצמי לראש כל מיני שכנועים פסיכולוגיים (כי הם אומרים שהכל בראש) על תינוק שאני צריך לשמור עליו מהמחבל ואם הגוף יבגוד אז ימות יהודי, ועל זה שזה כולה 29 שעות ואפשר למות אפילו, העיקר שיהיה כבוד.. ועוד כהנה וכהנה (בסוף גם חשבתי על הכהנה השני), בקיצור, החבר שבא איתי נפל אחרי 5 שעות אבל זה בגלל כאב בטן עצבני, מסכן, הוא הרבה יותר בכושר ממני והוא נפל, ואין לי זמן כרגע לספר מה היה אבל לא עמדתי בדרישות לדובדבן או לצנחנים כנראה, ושולחתי הביתה לא לאחר כבוד, ובדרך הביתה חשבתי לעצמי שבטוח זה בגלל שאני מקבל יותר מדי, אני רק מקבל, יש לי חיים ממש טובים מבחינה חיצונית, לא חסר כלום, וזה גורם לי לא לתת כי אם מקבלים בלי מאמץ אז למה לתת? ואז אני מתעצל ועושה מה שבראש ולא עושה כושר מסודר, שאני ארוץ?? יש לי סילית. (לא משנה..) אבל המשבר של ההפסד התחלף במחשבות על כך שבכל זאת ממש נהניתי להיות בגיבוש והכרתי מישהו מה זה מלך מהמכינה בעלי שהביא לי את האימייל שלו (אווווו) והתלהבנו ביחד מהשיעורים של כל הרבנים התותחים שם שאני מכיר דרך המחשב והוא דרך המכינה ממש, הוא אמר שהוא ישלח לי שיעורים טובים וזה... וחוץ מזה היה כיף לנסוע לשם ולחזור כי פגשתי אנשים מעניינים. טוב די ! בכל אופן ואז חשבתי לעצמי, גאט דמת, אם המשבר לא מספיק גדול ואני לא אשתנה ממנו (תכננתי להתנזר.. סתם פשוט להכריח את עצמי לקום מוקדם ולהכריח את עצמי לעשות וליצור ולתת גם אם אני סובל, אולי דרך טיול אני אתחבר לזה) אז למה, סיבה אחת טובה, למה שה` לא יתן לי במשבר עוד יותר גדול כדי שאני כן אחליט מעצמי להשתנות? כמו בקטע הקודם על גוש קטיף, אם אדם לא משתנה במח הוא ישתנה בכח. ומי יתן ונזכה כולנו להשתנות במח, ומצרותינו נוכל לשכוח, ויבא גואל לישראל. אמן. שבת שלום.
