דובל'ה - אתה בהחלט צודק - ואוסיף
למרות שניתן לחשוב שהמושג הוא סובייקטיבי בעיקרו, וניתן לפרשנות אישית, לדעתי אין הדבר כך. התחלתי דווקא מהסוף ואתחיל מהתחלה. הגדרה - "נכס צאן ברזל" = נצ"ב. אפשר היה להתחיל מההתחלה ולומר שהגדרת ריקוד כזה או אחר "כ -נצ"ב", היא הגדרה סובייקטיבית. כל אדם יכול לפרש כל ריקוד כאוות נפשו: אחד יטען ש"לא אהבתי די" הוא נצ"ב, ואחר יטען ש"הורה בן", הוא נס"ב, ושלישי יטען ש"מציאות אחרת", הוא נס"ב. ואפשר לומר שכולם יהיו צודקים, וזאת מהטעם הפשוט, שלא נקבעו הגדרות ברורות לצורך קביעת ריקוד כ - נצ"ב. אולי ננסה אנחנו לקבוע לו הגדרות ונאמר כך: בכדי שריקוד יוגדר כ"נכס צאן ברזל" צריכים לחול עליו הכללים הבאים: 1. שהריקוד נרקד ברציפות לפחות 20 שנה. 2. שלפחות 1000 רוקדים הגדירו אותו כנצ"ב. 3. שועדה מוסמכת החליטה על כך ברוב של 70% לפחות מכלל חברי הועדה. 4. שיחולו עליו כל הכללים הנהוגים לגבי: רישום הריקוד, העברתו בהשתלמות וכו. 5. שהרוקדים אוהבים אותו ומתלהבים ממנו כל פעם מחדש. הפרמטרים שנתתי כאן הם רק דוגמא לכללים שיכולים לחול על ריקוד בכדי שיוגדר כנצ"ב. מנגד אפשר לטעון "שמעשה אומנות" כגון ריקוד, לא צריך לעבור את כל המכשולים של כללים והגדרות, ודי בכך שעם ישראל רוקד אותו בהמוניו ואוהב אותו, בכדי שיוגדר כנצ"ב. לדעתי "נכס צאן ברזל" הוא מושג אובייקטיבי בעיקרו, והמשמעות היא ש"כל אדם סביר" מהיישוב (מקרב הרוקדים) היה חושב שהריקוד המדובר הוא אכן כהגדרתו "נכס צאן ברזל". שבוע מהנה לכולם.