"נכס צאן ברזל" ~ האמנם?

netad169

New member
"נכס צאן ברזל" ~ האמנם?

בכל שנה בהתקרב חג הפסח לסופו, אני עסוקה בשאלה, מהם הדברים המשמעותיים שהייתי רוצה להעביר הלאה, לדור צעיר ומהיר תנועה בשבועיים של יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות. האם יש נושאים או רעיונות שהם בגדר "הכרחי" בעיניכם? אשמח לתגובות. (* הכותבת הינה מורה להסטוריה ולאזרחות ומחנכת כיתה י"א.) יום טוב ושמח
 

hillelg

New member
נקודת היסוד היא

שעם ללא זיכרון הוא כגזע ללא שורשים. סיפור מפורסם מתאר מפגש של נפוליאון עם יהודים המקוננים בתשעה באב. אני מעתיק מאיזשהו אתר אינטרנט, כי אני לא יודע לספר טוב: "לפני כמאתיים שנה. באחד הערבים, יצא הקיסר נפוליאון שגילה עניין מיוחד ביהודים ובדתם לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה. משהתקרב לרובע - הופתע. פנסי הרחובות אינם דולקים, בתי היהודים נעולים וחשוכים. דממה וחושך בכל הרובע. איש אינו נראה. הדבר הגביר את הסקרנות, וכי אירע דבר חמור. האם פרעו שוב ביהודים שלי ואני לא ידעתי? נפוליאון פקד על הרכב להמשיך בנסיעה.עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו התקדמה אל מקור האור, שנתגלה כבניין מרכזי גדול מאוד. ירד נפוליאון ממרכבתו, פתח את דלת הבניין ולעיניו נתגלה מחזה מדהים. כל יהודי הרובע התכנסו בבית- כנסת, ישובים על הרצפה, מנגינת נכאים בוכיה בוקעת מפיותיהם, הפנסים כבויים ורק נרות מעטים מפיצים אור קלוש . קרא נפוליאון לראש היהודים ושאלו בפליאה לפשר הדבר, "ביום זה, תשעה באב, לפי הלוח העברי שלנו- נכבש ונשרף בית המקדש,- בניין לאומי חשוב מאוד לנו, ולכן אנו עצובים ובוכים" - אמר ראש היהודים. שאל נפוליאון : "מתי נערך קרב זה עליו אתם מדוכאים?" "אדוני המפקד" - ענה היהודי - "לפני כאלפים שנה". התפרץ נפוליאון בקול נרגש, קבל עם ועדה: הנשמע כדבר הזה, שאדם שאבותיו קבלו סטירה חזקה, יבכה היום על כאבה? עם המסוגל לשמור על חווית חורבנו הלאומי אלפיים שנה, ולכאוב אותו כאילו לו עצמו אירע הדבר- עם נצחי הוא, וכל העולם כולו לא יוכל לו."
 

netad169

New member
סיפור יפה

ועדיין, מה להדגיש? את חיי הקהילות היהודיות מאות שנים לפני מלחמת העולם השנייה? את הזוועות? את ההשמדה? את השנאה? את ההמשכיות שלנו, כאן?
 

hillelg

New member
כמובן, הכול חשוב

צריך לחשוב במונחים של קהל היעד. א. מה יעניין אותם, או שמא רק את סבתם הצולעת; ב. מה הדבר שלדעתך הכי ראוי שיישאר חקוק אצלם. כמובן, זה תלוי מאוד גם בצורת ההגשה ועד כמה היא תהיה מקובלת; בפרט העניין הראשון. פעם הדגישו את ה"גבורה" (לכן גם קבעו את כ"ז בניסן, שקשור למרד גטו ורשה). מאוד היה קשה לבן גוריון וחבריו אותה "הליכה כצאן לטבח". היום האפנה היא להדגיש את הגבורה של החיים בתוך המוות, ושל המשך החיים היהודיים למרות הכול. נראה לי שאם כי אפנה זו קצת יותר אמיתית, עדיין זו רק אפנה, ואין הכרח להיצמד אליה. אני חושב שראשית לכול יש לפתח את המודעות. קרה לעמנו דבר חסר תקדים בהיקפו, פשוטו כמשמעו. לא נהיה כדבר הזה ולא נשמע כמוהו מדורי דורות. עם שלם שקם לבלענו, ואף כמעט והצליח "לקעקע את ביצתן" (ציטוט מהמדרש) - מה זה אומר? היו הרבה שניסו להסיק מכך מסקנות - תיאולוגיות, היסטוריות, כלל אנושיות, ואין סוף לדברים שיכולים להיאמר. אבל ללא מודעות ראשונית לעצם העניין, ללא גירוי ואמירה שבכלל יש כאן שאלה - אז השואה הייתה עוד איזה משהו שלכבודו יש אולי צפירה, וזהו. אז אני אישית הייתי מציע קודם כול להדגיש את עצם הזוועה, את עצם האירוע הבלתי-נתפס, וכמה שיותר להמחיש אותו, ומתוך כך להעלות לדיון סדרה של שאלות שתורפן הוא "מה זה אומר לנו, בעצם".
 

netad169

New member
להלל ~ תודה על תשובתך המפורטת

לא מחפשת אופנות. כן מחפשת את השאלה "מה זה אומר לנו, בעצם".
 
סיפור יפה.

נכון? אולי. נא לא לשכוח דבר אחד- להשתדל לא לשנות את העבר. אני יודע שזה עלול לפגוע בערכים אותם מערכת החינוך רוצה להנחיל, אבל ראוי שרוב מה שמלמדים בהיסטוריה יהיה נכון.
 

שלמה ל

New member
וכמו שאמרו: "דע מאין באת ולאן אתה

הולך" (מסכת אבות) כלומר: אם אתה יודע מאין באת, אז אתה יודע לאן אתה הולך.
 
ערכים לא מועברים במסכת

מערכת החינוך אוהבת לנצל אירועים על מנת להעביר מסר, אני לא יודע אם זה יעיל אבל בכל מקרה ברור לי שאין לקחת מכך דוגמא לאופן בו אנו מחנכים את ילדינו, ערכים מעבירים 365 יום בשנה, בהסברים, בהערות אגב, בבחירות שאנו עושים כל יום. נסיון להעביר מסר במשך שבועיים נתונים יתן לילד את התחושה של "הנה הרסיטל מתחיל", ההחלטה המודעת והמכוונת הופכת את זה למלאכותי. ובכלל, יש איזשהו ערך שיש רק תקופה בשנה בה מן הראוי להנחיל אותו?
 

netad169

New member
מסכימה

ערכים מעבירים 365 יום בשנה. ועדיין זו תקופה מיוחדת שבה נוגעים ביתר עוצמה. השאלה במה לגעת? בדיוק מהמקום הזה נשאלה השאלה מלכתחילה. המידע (בייחוד בכיתה י"א) כבר עבר במסגרת לימודי ההסטוריה. המסרים החינוכיים עוברים, כאמור, תוך כדי. אז מה אתה מציע עכשיו? ואני לא מדברת בכלל על מסכת. מקובל אצלנו שאת הטקס מכינים תלמידי י"ב שהיו במסע בפולין. אספר על כך בהזדמנות אחרת. תודה על תשובתך.
 

נץ666

New member
אני תמיד מנסה להעביר שני ערכים

החירות שהיא קבלת האדם כאדם ללא כל קשר ללאומיותו, עדתו, צבעו או מצבו הכלכלי. הזכות לחיות כאן והחובה האזרחית להגן על החברה החיה כאן. ------------ אישית אני משתדל מאוד לא להזכיר שאחי נפל ב- 1973, אבל עתים כשהשאלה עולה: איך "קומוניסט" "אוהב ערבים כמוך.. וגו" אני מזכיר ענין זה.
 
שאלת הבהרה

מהי ה"חובה האזרחית" הזו? ממה היא נובעת ואת מי בדיוק היא מחייבת?
 

נץ666

New member
בתפיסה שלי

חלה על כל חבר בקהילה הדמוקרטית חובה להגן עליה, על קהילתו הדמוקרטית. נכון, שזו "חובה" מופשטת ואולי אפילו קצת תיאורטית, אבל אפשר לתת לאנשים צעירים להבין, שבלעדי חובה זו יתכן והחברה הדמוקרטית שלהם תהפוך למשהו אחר לגמרי.
 

מוגג

New member
ב'סופשבוע' של 'מעריב'

הוקדש מקום נרחב לעניין הטקסים. אפשר* לקרוא ולשאוב רעיונות. * לא כתבתי 'כדאי' כי הכתיבה שטחית למדי ואין גילויים מרעישים, אבל הרפרוף מעל הכתבות השונות יכול לעורר מחשבות ולהנביט רעיונות.
 

אלי ו.

New member
קשה לי עם שאלות כאלה

כשהגיע גוי להלל הזקן וביקש ממנו ללמוד את כל התורה על רגל אחת אמר לו הלל הזקן "דעלך סני לחברך לא תעביד, זוהי כל התורה כולה ואידך- פירושא, זיל גמור" (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה וכל השאר הוא פירושה שעליך ללמוד) זו תשובה יפה שנשמעת מאוד "נאורה" אפילו בימינו ואם היה עלינו להעביר מסר אחד כנראה שזה היה המסר אבל זה אינו חינוך. חינוך הוא הקניית ערכים שונים שלעתים על פניהם הם מנוגדים יחד עם הקניית הכלים ליצור איזון בין הערכים. חינוך ללאומיות צריך להעשות לצד חינוך לזכויות אדם, יהדות לצד הבנת צורות חשיבה ואמונות אחרות, חינוך נגד אלימות לצד הבנה שלעתים על אדם או על עם יש חובה לפעול באלימות כדי להגן על עצמו וכו'. חינוך המתמקד בערך אחד או שניים יוצר אנשים שטחיים קיצוניים וחד מימדיים. לכן, כמו שכתב טללי לפני, חינוך לערכים אמור להתחיל בראשון לספטמבר ולהעשות כל הזמן.
 

netad169

New member
למה זה כל כך קשה?

אתם יוצאים מנקודת הנחה (שגויה, לדעתי) שחיכיתי עד היום עם "חינוך לערכים". בכלל אין לי ויכוח עם מה שאתם מעלים והרעיון של ערכים "מנוגדים" ויצירת איזון ביניהם מקובל עלי. ועדיין אני מתלבטת לגבי השבועיים הקרובים. תודה לכם.
 

אלי ו.

New member
זה קשה מכיון שגם בתקופה הקרובה

יום השואה ויום הזכרון, עולים הרבה נושאים מורכבים שקשה להסביר אותם יחד. על קצה המזלג (בטח שכחתי משהו) - הצורך להגן על עצמך מפני תוקפנים. - אלימות היא רעה - גזענות היא רעה - ציונות, צורך בלאומיות - זכויות אזרח - הבעיה בלאומנות - מלחמה זה רע - רדיפת שלום עלולה לגרום למלחמה גדולה יותר האמיני לי, לא משלמים לך מספיק כדי להתמודד עם כאב הראש הזה
 

netad169

New member
המעניין הומיוחד בתהליך חינוכי

הוא הצורך שלי להתקדם ולעלות כל הזמן גבוה יותר בספירלה. 22 שנים ועדיין שואלת את השאלות כל פעם מחדש. לכן התקוממתי מכך ששלחו אותי שוב לראשון בספטמבר. יש לי תלמידים שאני סוגרת איתם עכשיו 6 שנים. שאני רואה את תהליך הגדילה וההתרחבות שעברנו יחד ואני מאושרת. חינוך הוא מעשה מרכבה ארוך וממושך. אולי המשכורת לא משהו, אבל זה אחד מאותם תחומים שבהם אדם מרגיש שהוא תורם משהו לחברה. היום שהמילה "אידיאליזם" היא כמעט מילה גסה, אני גאה להיות כזאת ~ אידיאליסטית. כי אני מאמינה שבפינה הקטנה שלי אני והצעירים שאני נוגעת בהם בונים עולם טוב יותר למחר. אני אמשיך להאמין שבמקום החלוקה לטוב ורע, שיוצרת מהיותה קיצוניות, כדאי לחפש "שבילי זהב" שבמרכזם יעמדו אהבה, חמלה וכבוד כמגדלורים של אור. כל הדיון הזה היה שווה לי בעיקר כדי לחדד לעצמי מה בעצם אני רוצה. אולי, בלי להתכוון, הובלתם אותי לנקודת זמן זו, בה אני שוב חזקה ומחוזקת בדרכי. אני מודה לכם מכל הלב, שמחה שהגעתי לכאן ומאחלת חג שמח.
 

גרי רשף

New member
../images/Emo45.gif

אני מרשה לעצמי להבין שאת עוסקת בעניינים ערכיים מתחילת השנה ועד סופה, והדבר מתבטא בחומר הלימודים ובשעות מחנך, בפעילויות שמחוץ לשעות הלימודים ובדוגמה אישית, וכו'. הפעילות המתוכננת לימי הזכרון אינה אלא פרט קטן ממכלול שלם שיהיה קשור לאקטואליה של אותם ימים. מכל זה אני מבין שאינך מחפשת רעיון כיצד ללמד את כל התורה כולה על רגל אחת (וזה גרר חלק מהתגובות המסתייגות), אלא רעיונות העומדים בפני עצמם שאת תבחני אותם ביחס למכלול כולו, ביחס לדגשים החשובים בעינייך וכו'.
 
למעלה