נכנסתי לרשימת השירים

[Motti19]

צודק...../images/Emo9.gif

כולנו באותה סירה... ולדעתי, חשוב לשמור עליה.

 

[Catty]

נכון...

אחרת נטבע כמו טיטאניק...

 

[Motti19]

מצער אותי לחשוב

שהשערה שלך הייתה שאני איזה מטורף, שבשעת הטריפות הכל כשר אצלו... כך לפחות הבנתי מהרעיון הכללי של 2 ההודעות הקודמות. אז תרשי לי להרגיע אותך, עלמתי. אומנם אינני מושלם, אני בהחלט מסכים עם זה, אבל לא עד כדי כך...

 

[moran f]

לא, ממש לא

אם הייתי מניחה שאתה מטורף כנראה שלא הייתי עונה. כשאני שואלת, זה בד"כ בגלל שאני רוצה לדעת מה התשובה (ולא שאני כבר יודעת אותה). אז כששאלתי אם אתה רציני, זה היה בלי להניח אם אתה כן או לא (למרות שאני מודה שקיוויתי שלא).

 

[אוקספורד]

אם היא קיוותה שלא, למה שאלה?

 

[אוקספורד]

למה היא מקווה שזו היתה בדיחה גרועה?

 

[0ne Man]

מבלי להיכנס לפוליטיקה... ../images/Emo8.gif

במדיניות דומה נוהגת מדינת ישראל כלפי מדינות אויבות. מדיניות של "הקם להרביץ לך - הקדם להרביץ לו". זו למעשה מדיניות של הרתעה, שמניחה שאם האויבים חוששים ממך - הם לא ינסו יותר להציק לך בעתיד. הרבה אנשים נוקטים במדיניות דומה, כדי להגן על עצמם. כשהייתי ילד, הייתי היפר אקטיבי, והייתי מוכן תמיד ללכת מכות עם כל אחד, ויצא לי שם של ילד פיראי שמסוכן להתעסק איתו. אבל כשגדלתי - "נרגעתי"....

ואגב - ברוך בואך לפורום'טווינקי!

 

[Catty]

חחחחחחחח ../images/Emo6.gif

 

[milford]

../images/Emo12.gifלשם ההבהרה

לא תארתי לעצמי שהסיפור יעורר תגובות.. ולשם ההבהרה - לא הרבצתי בשביל להרביץ אלא - כפי שסיפרתי - נתתי שלוש אזהרות למי שתקף אותי ורק בפעם הרביעית - אם היה מישהו שהעז לנסות אז הוא היה חוטף. ואכן, בסוף השנה השנייה בחטיבת הביניים ובשנה השלישית כבר היו לי פחות "קליינטים"... בתיכון, היו לי פחות התקלויות פיזיות והן היו יותר מילוליות ושם היו לי גם כמה "שומרי ראש" שהיו בטוחים במעמדם החברתי ואם הם שמעו על מישהו שהעז לצחוק ממני אז הם היו יוצאים להגנתי אבל לא תמיד הם היו בשטח והיה ילד אחד במיוחד שכל הזמן ניסה להתעלל וממנו באמת התעלמתי כי הוא היה די פסיכי ולא שווה התייחסות. ובצבא, היה אחד במיוחד שניסה לעשות אבל גם שם היו לי "שומרי ראש" אז הוא עשה את זה בזמן שהם לא היו בסביבה. בסה"כ, למדתי להגן על עצמי ולפעמים היה צורך להשתמש בכוח אבל מפה ועד להגיד שאי אפשר היה להכיר את הבן אדם אחרי שהוא חטף ממני - זה רחוק. מה שכן, אותו הילד שהעפתי מהכיתה - מרוב בושה לא מצא את מקומו החברתי. ואיפה היו המורים? שאלה טובה. אני לא יודעת, אבל משערת לעצמי שמאחר והמקרים הללו קרו תמיד בהפסקות אז כנראה שהם לא היו מודעים לזה. ויחד עם זאת, כל זה לימד אותי שיעור בהשרדות בחיים ועמידה על המקום שלי בחברה - כי מה לעשות, החברה די אכזרית ולפעמים צריך להלחם - אם זה פיזית ואם זה מילולית או בעבודה קשה. ודי הרבה שנים שלא הייתי צריכה להשתמש בכוח ...אז המצב שלי טוב היום

 

[moran f]

ממש משהו להתגאות בו...

"מרוב בושה לא מצא את מקומו החברתי בכיתה". באמת יופי. אני מבינה שהוא הציק לך, אבל באמת נראה לך שה"עונש" כאן הולם?

 

[Catty]

לדעתי-כן.

 

[moran f]

תנסי לשים את עצמך במקום הילד ההוא

למה לו אסור לעשות דברים כאלה (ואסור לו) אבל לאחרים מותר לעשות לו את זה?

 

[אוקספורד]

ואיך הוא יידע שאסור לו?

 

[Catty]

איך

איך את רוצה שאשים את עצמי במקומו? אני אף פעם לא נטפלתי על בנאדם בגלל שוני או מוזריות (הוא נטפל בגלל לקות השמיעה של הילדה). הוא נטפל עליה והיא הדפה אותו. לדעתי זה בסדר. אם הוא היא עושה זאת סתם כי בא לה-אז זה באמת לא היה בסדר. אבל אם אינני טועה-הוא הרביץ לה!

 

[moran f]

אמפתיה

 

[אוקספורד]

מה עניין אמפתיה לכאן?

 

[אוקספורד]

אז עכשיו מילי צריכה לאבד את מקומה?

 

[other side of life]

זו לא דרך טובה

לא תמיד אפשר לעשות ככה. לי, למשל, יש בעיות נוספות שבגללן הציקו לי בבית הספר. אחת מהן היא חולשה פיזית כללית. אני לא יודעת להרביץ. ובעולם שחושב כמוך, פשוט הייתי עומדת בשקט וסופגת הכל, שלא ירביצו חזק יותר בגלל ההתנגדות. שיטות אלימות כמו שלך הן שגויות ומעוותות. תודה לך ולשכמותך, שלימדתם ילדים כמוני את מקומם בחברה - פח הזבל.

 

[milford]

רגע.

ממה שאני מבינה מהדברים שלכן - היה עלי להמשיך לשתוק ולתת לילד הזה להתעלל בי ולהרביץ לי ולבוא הביתה עם חולצה גרועה ושההורים שלי כל פעם היו צריכים לקנות לי חולצות חדשות? זה בסדר אבל לי אסור להחזיר... ודווקא לילד בתיכון שראיתי עליו שהוא לא בסדר לא נגעתי בו והתעלמתי ממנו אז הרבצתי למי שכן הרביץ לי וגם לא מיד אלא אחרי שהוא הרביץ לי 3 פעמים אני חושבת שדווקא התנהגתי בסדר. ולא הרבצתי מיד רק מי שהיה במצב כמו זה שבו הייתי יכול להבין שזו היתה הדרך הנכונה - ועובדה שהילדים לא הרביצו לי יותר והתנהגו יותר יפה אלי בחיים אין שחור או לבן אז במקרה שלי היה גם אפור שהוא מצד אחד - ההתאפקות והאזהרות ואח"כ, אם היה מישהו שלא הבין את זה הוא קבל את שלו

 

[moran f]

לא

יש יותר משחור ולבן - או שהם ירביצו לי או שאני ארביץ להן. אני לא יודעת מה המצב היה בדיוק, אבל ברוב המקרים יש דרך ביניים. מאיפה את יודעת באיזה מצב אנחנו היינו? מי סיפר לך שלנו לא הציקו? בכל מקרה, לא משנה באיזה מצב הייתי - אם הייתי גורמת למישהו אחר לפגיעה כזו חמורה (כן, במעמד החברתי, לא משהו פיזי - אני לא חושבת שזה הרבה יותר טוב) קשה לי להאמין שהייתי מספרת את זה עם טיפת גאווה. אם בכלל, הייתי מספרת את זה בתור דבר נורא שעשיתי.