יש לי מין תסמונת כזאת...
שגם אחרי שוויכוחים מסתיימים אני עדיין חושב עליהם. לפני עידן ועידנים היה פה ויכוח בפורום האם יתכן שהורים לא יאהבו את ילדיהם, לכן גם נכתבה הודעה זו. וכן, עצוב לי, אח שלי שהייתי איתו בקשר טוב לפני שיצאתי בשאלה (הוא שיתף אותי בהרבה דברים שלא תמיד מדברים בין אחים.) לא מוכן לדבר איתי למעלה משנה (מאז שנודע לו שיצאתי בשאלה) והנה עכשיו כשנולד לו בן, הוא לא מוצא לנכון ליידע אותי. הברית ממש לא מעניינת אותי, (נודע לי על הלידה מחברים.) ואיכשהו כשכל המשפחה חוגגת אני מחוץ לעניינים. זה בא לידי ביטוי בעוד סיפורים רק שאין לי כוח לדבר עליהם.