נכדים שפוגעים בבן שלי

נכדים שפוגעים בבן שלי

הבן שלי עם צרכים מיוחדים, שהנכדים באים אלינו, לפעמים הם לועגים לו, או אם הבן שלי אומר דבר לא הגיוני, אז הם צוחקים לו בפנים ויורדים עליו, אני מאוד מתעצבנת רותחת כולי, בא לי לתת להם סטירות מרוב שכואב לי על הבן שלי, כי הוא לא מגיב להם, ולא לאף אחד אחר, אין לו בטחון, הוא רק עומד נבוך ולא אומר כלום, ואני מרגישה שהוא נעלב ונפגע, הערתי לילדים שלי, אבל זה ממשיך, הנכדים בני 9 ו 10,ואני לא צריכה לומר לכם שהילדים של היום אולי מבחינה כרונולוגית הם צעירים, אך מנטלית בוגרים מאוד. מה עושים במצבים כאלה?
 

TikvaBonneh

New member
ההצעה שלי

אני מציעה שתדברי עם ההורים ושני הילדים, לא בנוכחות בנך, ותשתפי אותם בתחושות שלך ושל בנך. ספרי להם על העלבון שאתם חשים. שוחחי איתם על הרגשות שעולים בך ובו. אני מאמינה שאם יבינו כמה זה פוגע, הם ישנו את התנהגותם.
 
הנכדים שלך כלומר הילדים של הילדים שלך?

כלומר הילדים שלך מאפשרים פגיעה ולעג באחיהם? עזבי באחיהם, באדם כלשהו עם צרכים מיוחדים? כך הם גם התנהגו כלפיו כשהיו ילדים בעצמם?
אני חושבת שהייתי רותחת, אבל לא על הנכדים אלא על הילדים. והייתי מתאכזבת נורא שעל אף מה שראו בבית, לא גדלו להיות מבוגרים בעלי חמלה ויכולת הכלה לאנשים עם צרכים מיוחדים. הייתי קובעת איתם שיבואו אלי ערב אחד רק הם ומבהירה להם בלשון שלא משתמעת לשתי פנים כמה מאכזבת אותי ההתנהגות הזאת. הייתי מבהירה להם שאני מצפה מהם להגן על אחיהם ולשמור עליו ולחנך את הילדים שלהם כראוי. הילדים שלי עדיין קטנים, 10, 7, אבל הם נעמדים כמו שני אריות אם מישהו מעז להגיד משהו על אחותם הקטנה והמיוחדת. אין מצב שהייתי סובלת שמישהו יגיע לבית שלי ויפגע בילדה שלי. לא מעניין אותי אם זה נכדים או המשיח בכבודו ובעצמו. אישית, אם אלה היו הילדים שלי הייתי מודיעה להם שהם לא מוזמנים אלינו עד שילמדו את הילדים שלהם להתנהג וילמדו להתנהג בעצמם, אם לא למדו זאת בעבר או אם שכחו.
סליחה על הבוטות, אבל כל כך הכעיסה והעציבה אותי ההודעה שלך. אחים שמתנהגים כך? זה פשוט שובר את הלב.
 
גם אני לא מבינה את ההורים שלהם

הרי הם מכירים את האח שלהם, את המגבלות שלו.
כל הורה צריך לחנך לסובלנות, אבל מאחד שמכיר את הנושא אישית הייתי מצפה ליותר מזה אפילו.
אולי הם מרגישים שהזנחתם אותם לטובת הבן הזה ולכן יש להם כעס שהנכדים קלטו?
 

halev17

New member
פגיעה בילד מהנכדים

מיותר לציין שאת לא חשה טוב עם זה.
מכיוון שהבית הוא שלך , יש לך תנאים לכך שהנכדים יבואו.
את חייבת לעזור לילד שלך, כיוון שאם את לא תעשי זאת אף אחד לא יעשה זאת במקומך.
חשוב לשוחח על כך עם הורי הנכדים ולהגביל את הגעתם ולהגיד:"אתם באים בתנאי שאתם מתייחסים יפה ל...., הוא גם ישמח להשתתף במשחק, אני אמא שלו וסבתא שלכם וזה הבית שלי, כך אני קובעת. במידה ולא מתאים להורים אין צורך שתפגשו, אחרי כמה שבועות שלניתוק אני חושבת שהמסר יעבור בצורה ברורה.
בהצלחה,
קרן הלוי קרוסקין - מפתחת תכניות לימודים ושיטות הוראה
[URL='http://www.lev17.co.il']www.lev17.co.il[/URL]
 

גלמיש1

New member
הייתי פותחת את כל הנושא קודם כל עם הילדים שלך,

הוריהם של הנכדים, לבד איתם. בלי הנכדים. בשלוש חזיתות :
א. מדובר באח שלהם, והם צריכים להיות אלו שישמרו עליו ויטפחו אותו ויתנו לו את ההרגשה הכי טובה בעולם.
ב. ככה הם מחנכים את הילדים שלהם? להיות בוליז?
אם ככה הילדים שלהם מתיחסים לדוד שלהם - אפשר רק לתאר איך הם מתיחסים לילדים אחרים! בבית הספר, ברחוב, וכו. האם הם באמת רוצים לגדל ילדים רשעים, מתעללים, חסרי רגישות?
ג. זה הבית שלך - ואת קובעת את כללי ההתנהגות בו! וככה לא מתנהגים. גם אם הם, ההורים והילדים, חסרי רגישות ואכפתיות (שזה עצוב בפני עצמו) - את לא מוכנה לקבל את זה וזה לא יהיה בתחום השיפוט שלך.
&nbsp
הסיפור שלך קצת מהדהד לי, כי ככה התיחסו בני הדודים אל בתי האספית כשהיינו שוהים אצל הסבא/סבתא. והיא היתה חסרת הגנה וחסרת יכולת לעמוד מולם, או אפילו לפנות לעזרה. בעלי 'לא ראה' כלום וטען שהכל בראש שלי. הסבא סבתא ראו בזה משובת ילדים וכך גם הדוד (האח של בעלי ואשתו האנטיפטית) ...
עד שזה הגיע למקום שלא יכולתי יותר, והחלטתי שגם במחיר פיצוץ עם בעלי, האחריות הראשונה שלי היא לשמור על הבנות שלי - והודעתי לדודים שאו שהם תחילים לחנך את הילדים שלהם, או שאני לוקחת ברגע זה את בנותי והולכת משם, ולא חוזרת יותר כשהם נמצאים בסביבה. כמובן היה ריב גדול עם בעלי שאמר שאני סתם מחרחרת ריב וזה לא יועיל רק להיפך, וכו וכו...כל מה שגברים אומרים כשהם מעדיפים להתעלם מהמציאות.
אבל באמת שמאותו יום לא רק ההתעמרות נפסקה, אלא שגם הדודים התעוררו מהתרדמת והתחילו לחנך את ילדיהם, שכמובן היו להם בעיות התנהגות בגן ובבית הספר. כי ילדים מתנהגים בחוץ כמו שהם לומדים בפנים.
עד היום אני כועסת גם על הסבא/סבתא שהיו כל כך חסרי רגישות ולא ניסו להגן על הנכדות שלהם אצלהם בבית !
 

halev17

New member
חינוך

אני מבינה מאוד לליבך יקירה וכואב לי לשמוע על זה.
מצד שני יש שני צדדים ותסתכלי גם על הצד החיובי של העיניין עד כמה שאפשר, האח עם הקשיים יחווה דחייה חברתית, כמו רובנו, צריך ללמד אותו במידה ולא נעשה עד היום איך להתמודד עם זה בכמה רמות ולתת לו מגוון אופציות . כמובן שלהתחיל לאט לאט ומאופציה אחת.
אחרי שהמיומנות מושתת אפשר לנסות מיומנות נוספת להתמודדות עם דחייה.
שיהיה בהצלחה ותנשמי עמוק ,
קרן הלוי קרוסקין מפתחת תכניות ושיטות הוראה
[URL='http://www.lev17.co.il']www.lev17.co.il[/URL]
 
למעלה