ניתן לנצח במערכה ולהביא שלום!
כל מדינה בעולם תשאף לעולם לקיים את המשפט: "לחיות בשלום על אדמתה". אתה רוצה לחיות בשלום על אדמתך, אני רוצה לחיות בשלום על אדמתי, כו-לם רוצים לחיות בשלום על אדמותיהם! יתכן וישנה מחלוקת על ההגדרה את המושג "אדמתנו", אבל אני משוכנע כי אין מחלוקת על המושג "לחיות בשלום". "לחיות בשלום" משמעותו, מצב בו אזרחי המדינה אינם חוששים לבטחונם וקיומם. בזה את/ה חלוק איתי? אז עכשיו נתחיל לחשוב! ישנו טרוריסט שמפריע לנו "לחיות בשלום"! הסטנדרטים שמקובלים עלינו בעניין כבוד האדם אינם מקובלים עליו. המישור בו אנו פגיעים- כלומר חיי-אדם, אינו התחום בו הוא פגיע. הוא פוגע שוב ושוב במישור בו אנו פגיעים ואנו מטעמים הומניים לא יכולים להחזיר לו באותו המטבע, במיוחד לנוכח העובדה כי זה לא משפיע עליו. במילים אחרות: אם אנו רוצים לחיות בשלום, עלינו לפעול כך שפעולותינו אכן יהיה בהם אפקט שלא יביאו את עראפת למצב של כדאיות. הרי ברור לך שכל אחד שעושה מהלך, שוקל הוא את היתרונות מול החסרונות. כאשר אין חסרונות, לעולם פעולות טרור כנגד ישראל תהיינה כדאיות! את זה בדיוק אנחנו צריכים לשנות והדרך היא אחת! לפגוע בבטן הרכה של עראפת. כמונו, גם לו יש חסרונות! אנחנו מכירים אותם אך משום-מה נמנעים מ"לתת לו איפה שכואב לו". אם נגיב לכל ירי פלשתיני ע"י תגובה ממוקדת באותו המקום (למשל רמאללה איתה יש לנו חשבון לא סגור) שוב ושוב, נפגע בבטן הרכה של עראפת - כלומר נפגע בכבודו. העולם יבין כי מדובר בתגובה! במקביל תצהיר ישראל שוב ושוב על הסכמתה למילוי המלצות דו"ח טאנט. קל יהיה לשכנע את העולם כי הכל תלוי בעראפת! יפסיק טרור - יהיה מו"ם. אם נתפוס מחדש שטח שניתן מתוקף הסכם הבניים כפיקדון, אנו נצהיר כי שטח זה יוחזר למעמדו הקודם מייד לאחר תום תקופת הצינון! כלומר: שוב הכל תלוי רק בעראפת. יפסיק טרור - יקבל חזרה שטחים - יהיה מו"ם. מדיניות ברורה והחלטית זאת תעמיד את ישראל באורח רציני וכל העיניים יופנו לתגובת עראפת! האם בוחר הוא בדרך של ג´יהאד? או שהולך הוא למו"ם?? החשוב הוא שתהיה החלטתו אשר תהיה, אנו נהיה אלו השולטים בקביעת סדר היום ואופי ניהול המאבק! כמו שחקן שח-מט שמתכנן את כל הוריאנטים ומוכן להם. כך מנהלים מערכה, כך מנצחים מערכה, כך יגיע השלום!
כל מדינה בעולם תשאף לעולם לקיים את המשפט: "לחיות בשלום על אדמתה". אתה רוצה לחיות בשלום על אדמתך, אני רוצה לחיות בשלום על אדמתי, כו-לם רוצים לחיות בשלום על אדמותיהם! יתכן וישנה מחלוקת על ההגדרה את המושג "אדמתנו", אבל אני משוכנע כי אין מחלוקת על המושג "לחיות בשלום". "לחיות בשלום" משמעותו, מצב בו אזרחי המדינה אינם חוששים לבטחונם וקיומם. בזה את/ה חלוק איתי? אז עכשיו נתחיל לחשוב! ישנו טרוריסט שמפריע לנו "לחיות בשלום"! הסטנדרטים שמקובלים עלינו בעניין כבוד האדם אינם מקובלים עליו. המישור בו אנו פגיעים- כלומר חיי-אדם, אינו התחום בו הוא פגיע. הוא פוגע שוב ושוב במישור בו אנו פגיעים ואנו מטעמים הומניים לא יכולים להחזיר לו באותו המטבע, במיוחד לנוכח העובדה כי זה לא משפיע עליו. במילים אחרות: אם אנו רוצים לחיות בשלום, עלינו לפעול כך שפעולותינו אכן יהיה בהם אפקט שלא יביאו את עראפת למצב של כדאיות. הרי ברור לך שכל אחד שעושה מהלך, שוקל הוא את היתרונות מול החסרונות. כאשר אין חסרונות, לעולם פעולות טרור כנגד ישראל תהיינה כדאיות! את זה בדיוק אנחנו צריכים לשנות והדרך היא אחת! לפגוע בבטן הרכה של עראפת. כמונו, גם לו יש חסרונות! אנחנו מכירים אותם אך משום-מה נמנעים מ"לתת לו איפה שכואב לו". אם נגיב לכל ירי פלשתיני ע"י תגובה ממוקדת באותו המקום (למשל רמאללה איתה יש לנו חשבון לא סגור) שוב ושוב, נפגע בבטן הרכה של עראפת - כלומר נפגע בכבודו. העולם יבין כי מדובר בתגובה! במקביל תצהיר ישראל שוב ושוב על הסכמתה למילוי המלצות דו"ח טאנט. קל יהיה לשכנע את העולם כי הכל תלוי בעראפת! יפסיק טרור - יהיה מו"ם. אם נתפוס מחדש שטח שניתן מתוקף הסכם הבניים כפיקדון, אנו נצהיר כי שטח זה יוחזר למעמדו הקודם מייד לאחר תום תקופת הצינון! כלומר: שוב הכל תלוי רק בעראפת. יפסיק טרור - יקבל חזרה שטחים - יהיה מו"ם. מדיניות ברורה והחלטית זאת תעמיד את ישראל באורח רציני וכל העיניים יופנו לתגובת עראפת! האם בוחר הוא בדרך של ג´יהאד? או שהולך הוא למו"ם?? החשוב הוא שתהיה החלטתו אשר תהיה, אנו נהיה אלו השולטים בקביעת סדר היום ואופי ניהול המאבק! כמו שחקן שח-מט שמתכנן את כל הוריאנטים ומוכן להם. כך מנהלים מערכה, כך מנצחים מערכה, כך יגיע השלום!