Golanchick1
New member
ניתוח של Wing Chun
לאחרונה יצא לי לקרוא מידע ולראות סרטונים מהרבה אמנויות לחימה, והעמקתי את הידע התיאורטי שלי בתחום. כאשר לאחרונה צפיתי בהרבה מאוד קטעי וידאו של Wing Chun, ניסיתי לנתח את היתרונות והחסרונות של אמנות זו מנקודת מבטי החיצונית. ההתרשמות הראשונית היתה גדולה מיכולתה ההגנתית של אמנות זו. כמישהו שהתאמן באיגרוף מקצועני, ספורט בו כל הפואנטה היא לחדור את הגנת היריב לנקודות רגישות משום שזו הדרך היחידה לניצחון, היה לי קשה לדמיין איך אני חודר הגנות כה יעילות ומהירות. מצד שני, אותו סגנון חשיבה על האמנות המדוברת הביא אותי לראיה של שתי חולשות מרכזיות שאני חושב שיש בה: 1. צורת התנועה והפילוסופיה של מכות ותנועות קצרות ויעילות מונעות מהמשתמש בפלג הגוף העליון לייצר מכות חזקות באמת. כמובן שזוהי אמנות "רכה", אבל הדבר מציב בעיה רצינית - כדי להוריד יריב קשוח, יש צורך בהרבה מכות לרוב. האמנות באה לחשוף את היריב, ואז לשטוף אותו ברצף של מכות מהירות וקטנות. ומה אם לא מצליחים כ"כ לחשוף את היריב? מה אם הוא יכול לגמור קרב במכה אחת טובה, ואילו אתה נזקק לפחות לכמה? 2. העמידה באמנות זו נראתה לי מאוד לא יציבה. אפילו שראיתי איזה סרטון של מאסטר אחד שמדגים לכאורה יציבות רבה, אפילו על רגל אחת, אל מול שני אנשים המנסים לדחוף אותו, לא השתכנעתי. מיקום הרגליים (לעיתים כמעט מקבילות או אפילו מקבילות לחלוטין) וסגנון התנועה של הרגל על הציר נראה לי מסוכן - אני מתקשה להאמין שבמצב אמת זה מחזיק כמו שצריך מול יריב חזק שיכול לייצר כוח דחיפה משמעותי. מתאגרף שהיה עומד ככה בחיים לא היה נשאר על הרגליים. מה גם שאותן עמידות מפריעות בעיני לתנועה הרב-מפרקית האופיינית שמתאגרף מייצר מהרגליים מעלה כדי לצבור אנרגיה ולשים את כל משקלו מאחורי האגרוף. התנועות עם הרגליים חסכניות מדי בשביל לתרום מספיק למכה של הלוחם, וכל מאמן איגרוף יודע להסביר שמכות שנעשות עם כוח ידיים בלבד לא נועדו לגרום נזק. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הבחונתי. אני לא מתיימר להיות מבין גדול. הכל בא מהסתכלות של אדם מהצד שלא מגיע מרקע של אמנויות לחימה.
לאחרונה יצא לי לקרוא מידע ולראות סרטונים מהרבה אמנויות לחימה, והעמקתי את הידע התיאורטי שלי בתחום. כאשר לאחרונה צפיתי בהרבה מאוד קטעי וידאו של Wing Chun, ניסיתי לנתח את היתרונות והחסרונות של אמנות זו מנקודת מבטי החיצונית. ההתרשמות הראשונית היתה גדולה מיכולתה ההגנתית של אמנות זו. כמישהו שהתאמן באיגרוף מקצועני, ספורט בו כל הפואנטה היא לחדור את הגנת היריב לנקודות רגישות משום שזו הדרך היחידה לניצחון, היה לי קשה לדמיין איך אני חודר הגנות כה יעילות ומהירות. מצד שני, אותו סגנון חשיבה על האמנות המדוברת הביא אותי לראיה של שתי חולשות מרכזיות שאני חושב שיש בה: 1. צורת התנועה והפילוסופיה של מכות ותנועות קצרות ויעילות מונעות מהמשתמש בפלג הגוף העליון לייצר מכות חזקות באמת. כמובן שזוהי אמנות "רכה", אבל הדבר מציב בעיה רצינית - כדי להוריד יריב קשוח, יש צורך בהרבה מכות לרוב. האמנות באה לחשוף את היריב, ואז לשטוף אותו ברצף של מכות מהירות וקטנות. ומה אם לא מצליחים כ"כ לחשוף את היריב? מה אם הוא יכול לגמור קרב במכה אחת טובה, ואילו אתה נזקק לפחות לכמה? 2. העמידה באמנות זו נראתה לי מאוד לא יציבה. אפילו שראיתי איזה סרטון של מאסטר אחד שמדגים לכאורה יציבות רבה, אפילו על רגל אחת, אל מול שני אנשים המנסים לדחוף אותו, לא השתכנעתי. מיקום הרגליים (לעיתים כמעט מקבילות או אפילו מקבילות לחלוטין) וסגנון התנועה של הרגל על הציר נראה לי מסוכן - אני מתקשה להאמין שבמצב אמת זה מחזיק כמו שצריך מול יריב חזק שיכול לייצר כוח דחיפה משמעותי. מתאגרף שהיה עומד ככה בחיים לא היה נשאר על הרגליים. מה גם שאותן עמידות מפריעות בעיני לתנועה הרב-מפרקית האופיינית שמתאגרף מייצר מהרגליים מעלה כדי לצבור אנרגיה ולשים את כל משקלו מאחורי האגרוף. התנועות עם הרגליים חסכניות מדי בשביל לתרום מספיק למכה של הלוחם, וכל מאמן איגרוף יודע להסביר שמכות שנעשות עם כוח ידיים בלבד לא נועדו לגרום נזק. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הבחונתי. אני לא מתיימר להיות מבין גדול. הכל בא מהסתכלות של אדם מהצד שלא מגיע מרקע של אמנויות לחימה.