הניתוח שלי ^^.
"למאיה יש אקדח הוא טעון אצלה בראש מסתובב נחש אני מסתובב אצלה" אקדח טעון-> דבר המחכה להתפרץ כל רגע, במהירות, שאי אפשר להחזיר אותו חזרה, להתחרט עליו. אקדח הטעון בראש מסמל מחשבות ומעשים מטורפים ולא שיגרתיים המקוננים בראשה של מאיה, במעמקי התודעה שלה, שרק מחכים שמישהו או משהו ילחצו על ההדק שלו ואז הם יוכלו להתפרץ בטירוף, כמו קליע היוצא מקנו של אקדח. נחש המסתובב בראשה-> הנחש הוא סמל לפיתוי מלוכלך, אובדן תמימות, אובדן ההיגיון, הוא חלקלק ונבזי. הוא מסתובב אצל מאיה בראש, מפתה אותה, מנסה ללחוץ על ההדק של אותו אקדח הטעון אצלה בראש. ואז מתגלה שהנחש המדובר הוא בעצם הדובר ("אני מסתובב אצלה"), הוא זה שמפתה את מאיה התמימה והחסודה. הבית פותח בסצינה ש, לפחות לי, נראית מאוד מינית. נראה כאילו נקלענו לסצינה לוהטת של מאיה- בחורה תמימה וחסודה אך מלאת תשוקה, המחכה שיבוא כבר "האחד" ושיחרר אותה מהתשוקה הזאת. האקדח הטעון מסמל בעיני את התשוקה (ואפשר להבין למה- אדקדח יורה יכול להיות דימוי לאורגזמה גברית, נחש יכול לסמל גם את איבר המין הגברי וגם את הפיתוי, את אובדן התמימות של הבחורה המסכנה). הדובר, שהוא הנחש, בועל אותה ומפר את תמימותה.
"מורידה שמלה מחנות יד שנייה שהבאתי לה" מורידה שמלה-> מורידה את הבגד שעליה, את השמלה, מתפשטת. מורידה את הכיסוי שלה, את הדבר שנותן לה הגנה וביטחון. היא חושפת את עצמה בפניו- זאת אומרת היא בוטחת בו, נותנת לו "להשחית" אותה, להרוס את תמימותה. שהבאתי לה מחנות יד שניה -> הדובר הביא לה בגד מחנות יד שניה. דבר כזה ישר משגר לנו תמונה של שמלה דהויה ומרופטת, אכולת עש- משהו עלוב, לא מושקע- לא משהו שבן זוג אוהב אמור לתת לבת זוגתו. כאילו שהוא מזלזל בה. ולמרות שהבגד עלוב ומזלזל, היא בכל זאת לובשת אותו, ואף מורידה אותו אותו בפניו (זאת המסקנה שעולה בראשי מהסיטואציה המתוארת), כמו מוסרת את עצמה אליו. היא מהופנטת ממנו, היא רוצה אותו, לא אכפת לה שהוא לא משקיע בה. יש כאן המשך של תיאור הסצינה הלוהטת שתפסנו בה את מאיה והדובר בבית הקודם. כאן מאיה מתפשטת ובכך חושפת את עצמה, הופכת לפגיעה ומתמסרת לגמריי לידיו של הדובר.
"לפעמים היא מכשפה ועכשיו היא פיה טובה היא רוצה אותי היום אני נשאר אצלה לישון" לפעמים היא מכשפה -> רעה, מכוערת, מעצבנת. יכול להתפתח לשני כיוונים: א. רעה כי היא רוצה, היא מתחילה לקחת את עצמה בידיים, חושפת את האופי שלה, מתחילה לעמוד על שלה ובכך מרגיזה את הדובר. ב. רעה, כי כך רואה אותה המדבר באותו הרגע של ה"לפעמים". במקרה יום אחד נמאס לו ממנה והוא מתרגז עליה ונרתע ממנה. ועכשיו היא פיה טובה-> קסומה, טובה, יפייפיה ומושכת. וגם פה יכולה להיות התפתחות לשני כיוונים- נהיית טובה כי היא רוצה או נהיית טובה כי כך רואה אותה הדובר באותו הרגע. היא רוצה אותי היום-> כשהיא פיה טובה היא חושקת בו, ונותנת לו את עצמה, גורמת לו להישאר לישון אצלה. בבית זה יש הרגשה של מערכת יחסים לא בריאה ומעורערת. כל היחסים שלהם תלויים ברגשנות העולה ויורדת של השניים. אין ויתורים של אחד בשביל השני, מה שהורס את היחסים שלהם. בבית זה נראת ירידה ביחסים שלהם לעומת הבית הקודם, בו מאיה הייתה נתונה לגמריי לידיו של הדובר והוא עשה בה כרצונו. אולי דווקא בגלל שהוא כבר הספיק להשחיט את תמימותה ו"פתח את עיניה", היא לא נאיבית, היא לא ילדה קטנה- היא מבינה מה קורה סביבה וכנראה זה לא כל כך מוצא חן בעיניה. כמו כן, צריך להתחייס לתיאורים שהוא נותנן לה: "מכשפה ו-"פיה". למרות ששניהם ניגודים גמורים, יש ביניהם קשר אחד היוצר משמעות- גם הפיה וגם המכשפה הם דברים הקיימים רק באגדות, בסיפורי בדיות. שניהם קסומים למרות שאחד מסמל רוע והשני טוּב. מכאן אפשר לראות כמה שהוא יכולה להיות מצד אחד סתומה ומעצבנת ומצד שני מדהימה ויפייפיה, היא לא מאבדת מהקסם שלה, היא עדיין משהו מיוחד לגביו, משהו שהוא לא יוכל לעבור לסדר יום בגללו.
[פזמון] "מיה רוצה לבכות אז במקום היא אומרת משהו מצחיק אצלה בראש היא מכבה את האור" מאיה רוצה לבכות במקום היא אומרת משהו מצחיק -> הדחקה של רגשות עצב, הסתרת הרגש האמיתי מאחורי מילים מצחיקות אך ריקות ממשמעות. אצלה בראש היא מכבה את האור -> מנסה להתעלם מהמחשבות שרצות לה בראש, מעמעמת אותן בעזרת דימוי של כיבוי אור. בבית זה ניכרת הדרדרות עוד יותר גדולה במערכת היחסים של מאיה והדובר. כאן מאיה כבר על סף בכי, רע לה. היא מנסה להסתיר את הרגשות האמיתיים שלב בעזרת מילים מזוייפות, בעזרת חיוך חיצוני ללא רגש. כמו כן, בבית זה אנחנו לא מוצאים את מאיה בסצינה הלוהטת. יש הרגשה שהיא לבד בבית זה, אם לא בצורה פיסית, אז נפשית. היא מרגישה שהם כבר לגמריי לא מתקשרים, שהיחסים שלהם עלו על שרטון והפעם זה סופנית. ולכן היא "מכבה את האור" בראשה. היא לא רוצה לחשוב בהיגיון כי היא מפחדת שהיא תפרוץ בבכי אם תעשה זאת. היא לא רוצה להראות חולשה, היא רוצה להיות חזקה ולכן היא זוקרת בדיחה, להתגבר על הכאב, להראות שכאילו לא אכפת לה שזהו הסוף. יש גם ניגוד בין הפזמון שבו מאיה מתפתטת וחושפת את עצמה בפני הדובר, לעומת הבית הזה בו היא מפנימה את הכאב שלה, מסתירה אותה- עושה בדיוק ההפך מן ההתפשטות. מסמל לכך שהיחסים שלהם אוטוטו מתפרקים.
"נשכבת נוגעת בעצמה נוגעת ונרדמת" את השיר סוגרים שני המשפטים האלו שמשמעותם החיצונית היא... מאיה עושה ביד ונרדמת. אך יש גם את המשמעות הנסתרת: שורות אלו מחליפות בעצם את הפיזמון (מכיוון שהן באות ישר אחרי בית ובאותו מבנה כמו הפיזמון של השיר) שמספר על איך שמאיה מתפשטת- התייחסות ליחסי מין העתידים לבוא. כאן מאיה עושה ביד. היא לבד, היא צריכה לספק את עצמה על ידי עצמה (תרתי משמע
). "וואנאבי" פיזמון זה בא אחרי בית המתאר הדרדרות מוחלטת ביחסים, ובכך מסמל בעצם פרידה של בני הזוג.
כמה מילים לסיכום
ניתן לראות בשיר תהליך של מערכת יחסים הנבנית ונהרסת במהלך הבתים והפזמון, עד שלבסוף ה"וונאבי" פיזמון מראה שהיחסים שלהם נגמרו. יש קשר בין "יריית הפתיה" של השיר שהיא האקדח של מאיה (המסמל תשוקה שמתממשת על ידי בן זוגה, הדובר) לבין השורות האחרונות, בהם היא צריכה להרגיע את תשוקתה על ידי עצמה, כי אין לה יותר את הבן זוג, היחסים שלהם נהרסו ונגמרו. השיר גם מתאר את תהליך ההתבגרות של מאיה. בבית הראשון היא תמימה ונאיבית וכל הרצונות והחשקים "האפלים" שלה מוסרתים עדיין במעמקי נפשה ומוחה, בבית השני, אחרי שהנחש השחיט את נפשה התמימה והעדינה, היא מפתחת אופי, פוקחת עיניים ומראה התנגדויות ורצונות משלה. היא מפסיקה עם הנאיביות.ואז בבית השלישי לבה נשבר והעולם האכזר מותח בפניה והיא, על מנת ךהתמודד עם המציאות המגעילה, "מכבה את האור" בראשה- אוטמת את עצמה, מנסה להפסיק להרגיש ולראות, אולי בגלל שהיא מפחדת להיפגע. ייתכן שהמערכת יחסים שלהם נגמרה דווקא בגלל שהיא התבגרה.
השבוע , שיר שכמעט כל מעריץ של הכנסייה אוהב, אחד השירים שאתם תמיד אבל תמיד תתנו כדוגמא כשישאלו איזה שירים יש לכנסיית השכל, שיר שנתקע בראש ולא עוזב, שהבחורה בשם זה נהיית קורבן שלכם לאחר ששמעתם אותו, אחרי בלבולי השכל שלי- למאיה יש אקדח
הוא נראה פשוט, אבל תאמינו לי שיהיה מזה משהו מעניין... מקווה שנגיע לניתוח מרשים כמו בשל 'אני בא אליה', ולניתוח מושקע כמו של מריאנה ב 'לפעמים'. תהנו
