הבטחתי, אני מקיימת.
אוקיי, הנה הניתוח שלי (שבו עזרה לי רבות אהובתי היפה
). אני מקווה שאנשים אשכרה יקראו אותו, כי עבדתי עליו די הרבה והשקעתי בו המון מחשבה
. וזה היה מהנה במיוחד ^_^.
"לפעמים אין מקום לשירה לפעמים מעל הים עולה ירח סתם לפעמים אני מרגיש כמו הוכחה של חורף לא תמיד לפעמים" לא הכל בחיים הוא מלדרומטי, רומנטי או מלנכולי , לא תמיד יש סיטואציה שמצדיקה שיר שייכתב עליה. לא כל מאורע יפה כמו זריחת הירח, שקיעה אדומה וכמומה יש ייחוס רומנטי. הרי נוטים לשייך כל דבר השייך לגורמי שמיים (שקיעות, זריחות, כוכבים, ירח) לרונטיקה, לאהבה. שגם הזריחה היפה ביותר יכולה להיות חסרת משמעות לגמריי לבן אדם מסויים כמו שהיא יכולה להיות בעלת משמעות רבה לאדם אחר. החורף נחשב לעונת עצב. בעיקר בגלל הגשם שמושווא לדמעות (המסמלות עצב, כאב..). והדובר בשיר אומר כשהוא עצוב, הוא מרגיש כמו הוכחה של חורף- הדמות, הקור הניכור של החורף.
"צלול כמו ים שקוף כמו הנשימה צלול כמו ים שקוף כמו הנשימה איי איי איי אייי..." אנלוגיה בין הצלילות של הים, שייתכן לא כל כך צלול (זיהום, מזג אויר סוער- גם כדרך לביטוי רגשות) לבין השקיפות של הנשימה. שניהם לא כל כך הגיוניים, מכיוון שהים הוא לא צלול, לפחות בימינו, בגלל הזיהום הרב ובגלל האווירה הקודרת השוררת בשיר בכלליות. והנשימה היא דבר מופשט היא לא דבר שניתן למשש ולראות בבירור- אפשר רק לשמוע את האוויר נכנס יוצא מהריאות ולאות את בית החזה עולה ויורד. שוב פעם- יש אירוניה, ציניות, השוואה לא ברורה בין הדברים.
"לפעמים האהבה היא שם של אל לפעמים היא שם של סם הצורה מכסה על התוכן והציניות היא דת" בבית הזה יש הצבת הסם מול האל והשוואת שניהם לאהבה. שם של אל- טהור, מעל לאנושות, מעל לכל, אינו ניתן להערכה בכסף, רק מעטים זוכים לחזות בהתגלמותו האמיתית (כמו שרק מעטים זוכים בימינו לאהבה אמיתית ללא מעצורים). שם של סם- אנושי, אמצעי לבריחה ממציאות לא נעימה, נגיש, ממכר, מזוהם, פופולרי וזול. בהצבת האל (הטהור) מול הסם (המזוהם) והשוואת שניהם לאהבה, נוצרת אירוניה בין שתי החזיתות, של האהבה הטהורה (האלוהית) והאהבה הזולה (של הסם), המתנגשות זו בזו צורתן. אומרים כי האהבה עיוורת. במשפט "הצורה מכסה על התוכן" נאמר בעצם שהחיצוניות, כנראה המראה החיצוני- היופי, מכפר על הפנימיות, האישיות והנפש. כך נוצרת כאן שוב התנגשות. בין האמירה הידועה על האהבה, שהיא עיוורת, זאת אומרת רואה את האישיות- הפנימיות, מול האמירה בשיר "הצורה מכסה על התוכן"- החיצוניות יותר בולטת, האהבה המדוברת בשיר מסתכלת על החיצוניות ולא על הפנימיות, מה שהאהבה הקלאסית, כפי שאנחנו מכירים אותה לא יכולה לראות כי היא נמשכת לפנימיות ולא לחיצוניות. גם פה יש אירוניה- הנימה הצינית, הקרירה שבה נאמר שכעת האהבה היא החיצוניות, כאילו הורגת את האהבה הקלאסית, העיוורת. יש, מצד הכותב, תחושה של כמיהה לאותה אהבה ישנה, קשה להשגה, ממש כמו פגישה ישירה עם האל. "ציניות היא דת"- העולם שלנו, המטריאליסטי שמתבוסס על חיצוניות ורכוש, הוא עולם קר, בודד (אדם יכול להרגיש לבד גם בחדר מלא אנשים, וזוהי הבדידות הכי כואבת), מנוכר וציני. עד כדי כך שהציניות הפכה לסגנון חיים ומשהו שאנשים חיים לפיו כדי לשרוד בעולם, ממש דת המחזיקה אותם חיים. הציניות שעליה מדבר המשורר היא היחס המזלזל כלפי המילה 'אהבה'- ההשוואה של אהבה דבר כה טהור וחם לסם, יחוסה למראה חיצוני בלבד, למשיכה גופנית ותו לא, הפיכתה של האהבה לעוד משהו שעושים ביומיום השיגרתי של החיים, כל אלו ביקורת על על יחס העולם האנושי למילה בעלת המטען הנפשי הכי כבד שיש. האהבה הפכה לאל, לסם, לחיצוניות ומיניות- כל דבר חוץ ממה שהיא באמת.
""אני צריכה להפסיק לקנות נעליים" את תמיד אומרת כשמדברים על החיים "אני צריך להפסיק לחשוב על סקס כשמדברים על אהבה"" יש פה שני משפטים המקבילים במשמעות שלהם: נעליים מול חיים. סקס מול אהבה. ההשוואה בין נעליים וחיים: נעליים הן דבר יומיומי אשר יש אותו לכל אחד- כמו החיים. רק שהחיים הם בעלי ערך עליון ועומק מכל הכיוונים, בעוד שהנעליים הם פשוט... נעליים. היא אומר שהיא חייבת להפסיק לקנות נעליים בזמן שהם מדברים על החיים. יש לכך שתי משמעויות אפשריות: 1. היא לא רוצה לדבר על החיים, קשה לה להתמודד עם המציאות, חיים הם נושא כבד מדיי בשבילה, אז היא מעבירה את נושא השיחה למשהו זול וחסר ערך לחלוטין לעומת חיים. 2. היא חייבת להפסיק- התמכרות לקניית נעליים (כנראה יש קשר בין זה לבין ההתמכרות לסם האהבה שנהיה זול וחסר ערך). יכול להיות מראה לחיים שלה- חיים חסרי משמעות ותוכן- היא מתעסקת בנעליים, המראה החיצוני בעוד שהפנימיות שלה מרוקנת. כמו האהבה העכשווית שבה מסתכלים על המראה החיצוני ולא הפנימיות. ייתכן והיא לא רוצה להתמודד עם מה שהיא תמצא בתוכה, בנפשה אם תנסה לדבר על החיים. אז היא בורחת את החיצוניות, השטחיות- הנעליים. השוואה בין סקס לאהבה: סקס- ייצר חייתי, טבעי, גופני, חיצוני, מיידי, קל להשגה, מספק אך למעט זמן. אהבה- צורך נפשי, מתמשך וקשה למציאה, מספק לאורך זמן. הוא אומר שהוא חושב על סקס כשמדברים על אהבה. נשמע שהוא איבד את המשמעות האמיתית של האהבה שהיא משהו אדיר וקשה להשגה ובמקום הוא חושב על משהו יותר פשוט, מספק (אבל לזמן קצר ומייאש) וקל להשגה. העולם המודרני בין השאר מתאפיין בדינמיות הרבה שלו- אנשים תמיד ממהרים לאנשהו, אף פעם אין להם זמן לעצור ולהסתכל על נוף יפה או אישה נאה. לכן הם צריכים אהבה מהירה שתתאים לקצת החיים הדופק במהירות שלהם. לכן קל יותר לקרוא לסקס אהבה ולחסוך זמן. מה שכן, הדובר מבין שהוא אחד מאלה שממהרים ומוצאים סקס במקום אהבה, ורוצה לשנות זאת. אך הוא כל כך כבול לקצב החיים אליו הוא הורגל בחברה האנושית, שהוא פשוט פולט זאת לאוויר אך אין בכוחו לקום ולבצע.
כמה מילים בכלליות- השיר הוא שיר אנאלוגי-אירוני בעל מבנה קבוע של השוואות הסותרות אחת את השניה ותואמות כאחת. לדוגמא: בית 2: אל
סם כלומר, טוהר
טמא. אהבה נפשית
משיכה פיזית. בית 3: נפש
הגוף הממשי. יצר חייתי
יצר נפשי.
המשמעות של השיר, לפי המסקנות שלי מהניתוח: השיר הוא שיר ביקורת על מה שהעולם עשה למילה ובכלל לרגש הכי חם והכי חזק שקיים- האהבה
. השיר אומר שהחברה שלנו, המחפשת פתרונות מהירים ופשוטים להכל, שמפחדת להתמודד פנים מול פנים עם רגשות חזקות ומציאות קשה, הורסת את האהבה ומורידה אותה מרמה של אלוהות כמעט, לרמה של סם מזוהם. בעצם מה שהשיר אומר, זה שהאהבה בעיני החברה הצעירה כיום היא סקס, משיכה גופנית, מקל תמיכה (רעוע, מכיוון שלא מבינים מהיא האהבה האמיתית), וכמו התמכרות- משהו שעושים כבר מתוך הרגל ולא מתוך רגש אמיתי. מקוה שנהנתם
ושהגעתם עד הלום
.