פעם ראשונה שאני הולכת לנתח שיר אז ת
תתשבו כולנו פרפרים מתים- (הערה,יש טעות במילים של השיר, זה כלונו פרפרים קטנים) שנמשכים לאור חזק שנשרפים בסוף תמיד בסוף הכותב משווה אותנו לפרפרים שנמשכים לאור החזק, לכסף, הדבר החומרי שמניע לנו את החיים. אבל מה שלא נעשה ואיך שלא נחייה אנחנו נשרף בסוף, בגלל אותו הדבר שמניע אותנו, הדבר שאילו אנחנו נמשכים ואליו אנחנו שואפים הוא גם זה שיהרוג אותנו כולנו חרקים קטנים שנמשכים לחום בהיר ויש בינינו שבורחים אל תוך סודות לילה קר שוב, הכותב מדמה אותנו לחיה אחרת שגם היא נשמכת לדבר מסויים, אבל פה לעומת מקודם לא כולם הולכים כעדר לדבר אשר מניע אותנו, לא כולם בוחרים ללכת אל אותו הדבר יש כאלו אשר מחפשים את ההיפוך, לא רוצים להיות כמו כולם אז הם במקום החום בוחרים בקור. מי שהולך לחום רואה את מי שהולך לקור, את המיעוט , את מי שמחפש את השלויים,המקוריות,השונות כבריחה מהחיים האמתים, מהחום והזוהמה בחים האמייתים. יש בינינו שיודעים שגם הפרחים פורחים בלילה את השורות האלו קשה לי לנתח, אולי הכותב רוצה להראות לנו שגם המדע הוא לא תמיד מדויק והפרחים לא חייבים אור כדיי לפרוח, אבל הוא לא למד ביולגיה עם מאיר אוחנה (המלך! כדיי להבין שהפרחים חייבים אור בשביל להפיק אנרגיה ולצמוח...