ניתוח סרטים
מה המקום שלהם בעולם הזה? מאיפה הם באו, ולאן הם הולכים?
אין ספק כי לפעמים יוצר הסרט רוצה להגיד לנו דברים בצורה סאבטקסטואלית, אך האם לפעמים זה פשוט מוגזם?
אחרי הכל, סרט זה לא ספר ולא שירה ספרותית.סרט זו יצירה של מצבים, מצבים של דברים שקורים ודמויות, בעוד שספר
זו יצירה שמבוססת על עומק, על סיפורים ועטופה במונולוגים של שפה מעוררת השראה. מטרתו של הספר זה להיות משהו גדול,
מעבר. בעוד שסרט זה משהו שאמור ליצור לצופה רגשות מיידים.
אני אישית אוהב לנתח סרטים מידי פעם ופעם, אך אני עושה את זה אך ורק כשאני בא מנקודת מבט צינית
קרירה ומרוחקת, פארודיה משהו. רק מהיריעה להילכד בתוך עיגול העשן הזה, שנראה שרק תופח ותופח, תמיד למעלה יותר, תמיד אנכי יותר.
באחד מסרטיו של הבמאי הידוע בילי ווילדר, 'שדרות סאנסנט', המגולל את סיפורו של תסריטאי כושל שחייו הטראגיים
משתלבים בצירוף מקרים מוזר עם חייה הטראגיים עוד יותר של כוכבת סרטים אילמים מזדקנת; יש סצינה חמודה במיוחד
בין אותו תסריטאי לשוליית מפיק(או משהו כזה, לא זוכר), בזמן שהוא מסביר את התסריט החדש שלו, תסריט ריקני ושטחי, קומדיית מחזמר.
היא נכנסת לחדר ובינהם מתפח דיון שלא היה מבייש את פורום קולנוע וסרטים תפוז גם בימיו המשגשגים ביותר.
במהלך הויכוח, הוא אומר משהו כמו 'אנשי המסרים... סיפור טוב פשוט לא מספיק לכם אה', והיא משיבה לו 'לפי דעתי לסרט צריכה להיות אימרה, זה הכל'.
לאיזו אסכולה אתם משתייכים ולמה?
מה המקום שלהם בעולם הזה? מאיפה הם באו, ולאן הם הולכים?
אין ספק כי לפעמים יוצר הסרט רוצה להגיד לנו דברים בצורה סאבטקסטואלית, אך האם לפעמים זה פשוט מוגזם?
אחרי הכל, סרט זה לא ספר ולא שירה ספרותית.סרט זו יצירה של מצבים, מצבים של דברים שקורים ודמויות, בעוד שספר
זו יצירה שמבוססת על עומק, על סיפורים ועטופה במונולוגים של שפה מעוררת השראה. מטרתו של הספר זה להיות משהו גדול,
מעבר. בעוד שסרט זה משהו שאמור ליצור לצופה רגשות מיידים.
אני אישית אוהב לנתח סרטים מידי פעם ופעם, אך אני עושה את זה אך ורק כשאני בא מנקודת מבט צינית
קרירה ומרוחקת, פארודיה משהו. רק מהיריעה להילכד בתוך עיגול העשן הזה, שנראה שרק תופח ותופח, תמיד למעלה יותר, תמיד אנכי יותר.
באחד מסרטיו של הבמאי הידוע בילי ווילדר, 'שדרות סאנסנט', המגולל את סיפורו של תסריטאי כושל שחייו הטראגיים
משתלבים בצירוף מקרים מוזר עם חייה הטראגיים עוד יותר של כוכבת סרטים אילמים מזדקנת; יש סצינה חמודה במיוחד
בין אותו תסריטאי לשוליית מפיק(או משהו כזה, לא זוכר), בזמן שהוא מסביר את התסריט החדש שלו, תסריט ריקני ושטחי, קומדיית מחזמר.
היא נכנסת לחדר ובינהם מתפח דיון שלא היה מבייש את פורום קולנוע וסרטים תפוז גם בימיו המשגשגים ביותר.
במהלך הויכוח, הוא אומר משהו כמו 'אנשי המסרים... סיפור טוב פשוט לא מספיק לכם אה', והיא משיבה לו 'לפי דעתי לסרט צריכה להיות אימרה, זה הכל'.
לאיזו אסכולה אתם משתייכים ולמה?
