ניתוח-כדאי או לא?

[ענבל1278]

אז ככה

מה שקרה זה שהלכתי לביקורת היום במחלקה לראומטולוגיה
ומכיוון שיש לי רקע של בעיה הקשורה לקרישיות
הם לא אישרו לי לעבור את הניתוח והתעקשו שאדחה את הניתוח עד שאסיים סבב בדיקות
ואגיע אליהם עם התוצאות.
אז מה שקרה זה שנאלצתי לדחות את הניתוח למרות שהשלמתי כבר עם זה שאני הולכת לעבור את הניתוח אחרי פסח
והייתי הרבה יותר רגועה...
כנראה שזה לא היה צריך לקרות בתאריך שזה נקבע, כך אני מאמינה.. כמו שאומרים כל עכבה לטובה.
חשוב לי לשאול - מדוע ניתוח מחמיר הידבקויות?
הבנתי שזה עלול לחזור, אבל למה גורם הניתוח בעצם?
האם ניתוח הוא הפתרון היחיד להידבקויות או שיש עוד שיטות לטפל בזה?
אני מתכוונת לעבור את הניתוח, אחרי שאסיים את הפרוצדורה של הבדיקות. נכון שזה עלול לקחת עוד מספר חודשים
טובים אבל אני אמתין כי אני שלמה עם ההחלטה למרות הפחד....תודה על השיתוף וההמלצה

 

[שמיץ1]

הידבקויות

מהאתר של שיבא:

כיצד נוצרות הדבקויות?
הדבקויות הן תגובה של הרקמה לפגיעה. הפגיעה יכולה להיות מכנית, טרמית, כימית, חשמלית או רדיולוגית. הטראומה מעוררת שרשרת אירועים שבסופם נוצרים משקעי פיברין המחברים בין נקודות בחלל הצפק. החלמתו של חלל הצפק מהירה מאד וניתן למצוא הדבקויות כבר 3 שעות לאחר הנזק. רוב ההדבקויות זמניות ומתפרקות לאחר 72 שעות, אך בהעדר גורמי פירוק מספקים (כמו לאחר ניתוח גדול) או בהפרעה לתהליכי הפירוק (כמו באנדומטריוזיס או זיהום) יווצרו הדבקויות.

תוצאות של הדבקויות
הדבקויות עלולות לגרום חסימות מעי לאחר ניתוח, כאבי בטן ועקרות אצל נשים.

דרכים למניעת הדבקויות
ניתן להפחית את שיעור ועוצמת ההידבקויות במהלך ניתוח על ידי מספר צעדים בסיסים: מינימום נגיעה ברקמה, שימוש בתפרים עדינים ולא ריאקטיביים, הפחתת כמות הגופים הזרים, הפחתת הסיכון לזיהום, שימוש בהגדלה, מניעת התייבשות הפריטונאום, מניעה ככל האפשר מיצירת נזק רקמתי ושימוש בחשמל, ומניעת נשירת טלק מהכפפות. בלפרוסקופיה מתקיימים רוב התנאים הנ"ל אך גם במהלכה יש להקפיד על כללים מחמירים.

 

[מתניוזיס]

אספר לך מה אני עשיתי...

גם לי הציעו ניתוח, והלכתי לייעוץ לשני מומחים: שניהם אמרו לי משהו שבסוף סגר הת ההחלטה: "אם המצב בלתי נסבל- אז ניתוח. אם את יכולה לחיות עם הכאבים תחכי"
לשאלתי אם אסיר את הציסטות וההידבקויות (והמצב שלי אגב נשמע בדיוק כמו שתיארת כולל איזור המעי וגם באגן) - נאמר לי שאי אפשר להבטיח שזה לא יחזור, אבל זה יקל ויכול לשפר את אורח החיים לגבי הכאבים.
אז חשבתי וחשבתי והחלטתי לעשות את הניתוח בסמוך לזמן שארצה להיכנס להריון. אז כאב כן, והתגברתי על הכאבים עם משככים. והזכרתי לעצמי שאם יסירו זה יכול מימלא לחזור אז עדיף להכין את הרחם לרגע האמת בזמן שבאמת ארצה.
אני לא יכולה לייעץ לך אישית, רק מספרת מנסיוני מה היה: בהמשך כעבור 8 שנים!!! של פחד שלא אוכל להיכנס להריון, אחרי ניסיונות לא המון כי לא יכולתי עם הכאבים בלי הגלולות: הלכתי לרופא פירון- זה שוב הציע לבדוק את האופציה של הניתוח או לעבור ישר להפריות.
אז עברתי להפריות ללא הניתוח.
אני פה בשבילך אם יש לך עוד שאלות
בהצלחה!

 

[ענבל1278]

והמצב החמיר?

היי,
בלי הניתוח המצב החמיר? או נשאר סטטי במהלך השנים?
אני מבינה שגם אם אעבור את הניתוח הציסטות וההידבקויות יכולים לחזור
במיוחד כשאני מסרבת לקחת גלולות...
הדבר היחיד שגורם לי לרצות לעבור את הניתוח זה שאני לא רוצה להסתבך עוד יותר
ואז בטוח יהיה קשה לי להיכנס להריון...
לדוגמא, לפני שנה השחלות שלי לא היו דבוקות אחת לשנייה ועכשיו כן...
בכל מקרה, אני צריכה לחכות לפחות 3 חודשים מכיוון שאני צריכה לעבור כל מיני בדיקות של קרישיות
ואז יאשרו לי לעשות את הניתוח.
המון בהצלחה בהפריות! שיהיה מהר וקל!

 

[PooMiKiT]

ניתוח וטיפולים באנדו

היי,
אני מאוד מבינה את החששות שלך,
לפני שעברתי את הניתוח היתה לי ציסטה שחיברה בין שתי השחלות, אמרו לי שכנראה לא תשאר לי שחלה ימנית, הרחם מוקובע, מוקדים במעיים ומה לא?
לאחר שלוש חוות דעת של ד"ר חמני מנהל המחלקה לאנדומטריוזיס בירושלים (שבזכותו גיליתי לאחר שנים רבות של סבל שיש לי אנדומטריוזיס), ד"ר סוריאנו, ופרופסור רבל שכולם אמרו לי שהמצב גרוע, ממש גרוע כי לא טיפלתי במשך שנים (לא משנה שלא ידעתי שיש לי בכלל מחלה...)
בקיצור אחרי הרבה פחדים נכנסתי לניתוח
ואכן מסכימה עם הבנות מעליי ששיש לתאם ציפיות לגבי מה קורה עם הוצאת שחלה או דברים כאלו...
אני, או יותר נכון ההורים שלי, דאוג להבהיר את כל האפשרויות לפני הניתוח.ץ

בניתוח גילו שהמצב לא כזה גרוע כמו שחשבו, והשחלה נשארה

הניתוח שיפר את חיי פלאים!

אבל...

האתגר הוא לשמור על המצב הקיים אחרי שסידרו לי את הבטן.
כי כבר אחרי חצי שנה (למרות שלקחתי גלולות ברצף),
הציסטות התחילו לחגוג בחזרה.
וכאן אני מסכימה שלרפואה הטבעית יש המון מקום

כולל תזונה ודיקור שעזרו לי פלאים!!

בכל מקרה אני מאחלת המון בהצלחה
ושולחת

אשמח לענות על כל שאלה

 

[מתניוזיס]

ענבל

קודם כל תודה, אני מאד נירגשת ולא מצליחה להירדם היום ולחשוב שצריך להמתיך 12 ימים לדעת שזה נקלט....
המצב לא החמיר כי הייתי עם גלולות, אני יודעת שכך זה היה אצלי, אבל תשאלי את הרופא שלך. למיטב זכרוני הם לא יכלו להתחייב שלא יחמיר גם אחרי הניתוח או גם עם גלולות.
אני כן זוכרת, זה היה מזמן, שרופא צעיר יחסית אמר לי זה גם יכול להיות כמו שדה קוצים, שמנקים ואז גודל יותר (הציסטות).
אני שמחה שלא עשיתי. אבל זה מאד אישי. למה את נגד גלולות? בגדול אני גם נגד כדורים בכללללל לא לוקחת, אבל גלולות לקחתי כי הסיכון להחמרה ללא גלולות הוא גדול.
בכל מקרה יקירה בהצלחה

 

[ענבל1278]

מעניין...

לי לא אמרו אף פעם כזה דבר...
אני חושבת שלפי הפרוטוקול צריך לקחת גלולות ברצף
אחרי הניתוח או להיכנס להריון או לשים התקן מירנה.
אני חושבת שיצא לטובה שנאלצתי לדחות את הניתוח
וכך אוכל לשאול את כל השאלות ולבדוק את הנושא לעומק.
אני באופן כללי נגד תרופות כולל גלולות - נראה לי לא טבעי
להכניס הורמונים לגוף, מה שגם תופעות הלוואי שהיו לי
הביאו אותי למצב שכבר לא היה איכפת לי מהאנדומטריוזיס.
רק רציתי להפסיק אותן....
נכון שלפעמים הנזק של האנדו יכול להיות יותר חמור מהנזק של
הגלולות, אבל זה כבר משהו שכל אחת צריכה לבדוק עם עצמה.
מחזיקה לך אצבעות! ותעדכני אותנו

 

[מתניוזיס]

ענבל

ענסל, הציעו לי את הגלולות כפתרון כתרופה ולא כאמצעי הגנה וכשאין ברירה ואין משהו אחר ויש בחמרה כל הזמן בממב אז לקחת אחריות כזאת גדולה שאולי חא אוכל להרות כי אני נגד תרופות?! גפ אנע נגד תרופטת. לא תמצאי אצלע אקמול! תה מקלחת ושינה הם התקופות היחידות שלי אבללל שוב כמו שאמרתי גלולות כן. כטיפול בתקווה לעצןר החמרב. וניתוח לדעתך? אין סיבוכים? אין הרדמה? אין תרופות בתקופת ההחלמה? זה טבעי לדעתך לחדור כך לגוף? כל אחת והשיקולים שלה!! גם אחרי ניתוח נשמה לי שצריך גלולות אז מה עשינו בזה? מישהו הבטיח לך שהניתוח ימנע חזרה או החרפה?! רק שיפור במצב הקיים, בלי הבטחות לעתיד שלא יחזור על עצמן או ומה שיהיה. אז שוב.. כל אחת והבחירות שלה אל תגיבי על הדברים שלי "מוזר" בעיני זה לא. בעיני זה פאתטי לחשוב שניתוח יעזור למחלה כרונית (קראי קצת על משמעות המילה כרונית)

 

[מתניוזיס]

ענבל

ענסל, הציעו לי את הגלולות כפתרון כתרופה ולא כאמצעי הגנה וכשאין ברירה ואין משהו אחר ויש בחמרה כל הזמן בממב אז לקחת אחריות כזאת גדולה שאולי חא אוכל להרות כי אני נגד תרופות?! גפ אנע נגד תרופטת. לא תמצאי אצלע אקמול! תה מקלחת ושינה הם התקופות היחידות שלי אבללל שוב כמו שאמרתי גלולות כן. כטיפול בתקווה לעצןר החמרב. וניתוח לדעתך? אין סיבוכים? אין הרדמה? אין תרופות בתקופת ההחלמה? זה טבעי לדעתך לחדור כך לגוף? כל אחת והשיקולים שלה!! גם אחרי ניתוח נשמה לי שצריך גלולות אז מה עשינו בזה? מישהו הבטיח לך שהניתוח ימנע חזרה או החרפה?! רק שיפור במצב הקיים, בלי הבטחות לעתיד שלא יחזור על עצמן או ומה שיהיה. אז שוב.. כל אחת והבחירות שלה אל תגיבי על הדברים שלי "מוזר" בעיני זה לא. בעיני זה פאתטי לחשוב שניתוח יעזור למחלה כרונית (קראי קצת על משמעות המילה כרונית)