ניתוחים פלסטיים

[שאלה אסטטית]

ניתוחים פלסטיים

אם לילדכם היתה בעיה אסטטית כלשהי (אך ורק אסטטית לא רפואית) באחד מאברי הגוף, * האם הייתם מנסים לתקן אותה באמצעות ניתוח פלסטי? * באיזה גיל הייתם עושים זאת? (כמובן בהתחשב בהמלצה הרפואית, ומתוך נקודת הנחה שאין בעיה לעשות זאת בגיל צעיר ביותר) * האם הייתם מחכים לזמן בו הילד יאמר לכם כי X מפריע לו ורק אז הייתם משנים, או הייתם מנסים לתקן לפני שהילד היה נתקל בהערות על אותו עניין? * האם למי מכם יש נסיון בדבר?

 

[vered4]

מאוד תלוי מה זה

אם זה בהרדמה מקומית או מלאה, אם זה משהו מאוד בולט ומפריע. ותלוי בגיל.

 

[חני ב]

בטח שכן

באיזה גיל? יכול להיות שברגע שהרופאים היו ממליצים הייתי עושה את זה. כשהילד צעיר יותר, אני מאמינה שהוא יכול לעבור יותר בקלות ניתוח ולהחלים ממנו.

 

[ליליה והגמדים]

מסכימה

 

[vered4]

נושא ההרדמה מאוד משמעותי

זו לא החלטה פשוטה להרדים ילד (עם כל הסיכונים שכרוכים בזה), ולגרום לו כאב בגלל משהו שהוא לא הצלת חיים.

 

[חני ב]

עברתי הרדמות מלאות

עם שני ילדיי ואני יודעת שזה לא קל, אבל עוד יותר קשה ללכת עם כתם על הפנים או משהו אחר שאולי דוחה ומובן להורים שבגיל מאוחר יותר הילד ירצה להעלים את "הפגם". אני לא יודעת באיזה ניתוח/איבר מדובר, חבל שלא מפורט יותר. (גם לגבי ניתוח אף, אני בהחלט מבינה את אלה שרוצים לעשות ניתוח כי לחיות עם משהו שאתה לא מבסוט ממנו ויש אפשרות לתקנו...בקיצור, למה לא?)

 

[אבא גאה]

האם אין זו בחירה של האדם

עצמו לנתח או לא את אפו???? כתם שחור גדול על הפנים מורידים? וכתם אפור קטן על הצוואר? שומה ליד השפתיים מורידים? שומה על הטוסיק? כתם לידה על הצוואר מורידים? השאלה היא איפה עובר הגבול ובידי מי נתונה (לדעתך) החחלטה....???

 

[חני ב]

ת'אמת? לא מבינה מה הבעייה

אם לא הייתי מפחדת מניתוח, אולי גם אני הייתי עושה כמה שינויים

. מה רע בזה אם שינוי יעשה טוב לאדם?

 

[אבא גאה]

הנה מילת המפתח

"אם לא הייתי מפחדת מניתוח" תאמיני לי שאם לא הייתי מפחד מניתוח הייתי נראה כמו יו גראנט היום (

) אבל אני מבסוט לאללה שהבחירה היא שלי...... אני איתך!!!! אם שינוי עושה טוב לאדם - הולכים על זה ואם האדם מוכן לסבול את הכאב - סבבה. אבל שאנחנו נחליט זאת על גופו של ילד בן שנתיים???? זה לא.

 

[assy]

מה זאת אומרת

אנשים עושים ברית מילה כל יום. לא שואלים את הילד אם הוא רוצה/מפריע לו כן או לא. ו"מתקנים" לפני שהילד נתקל בהערות על אותו עניין. להמון אנשים יש נסיון בדבר...

 

[irisgh]

אם זה ממש לא נורמטיבי, למה לחכות?

למה לחכות שזה יפריע לו, או שהוא יתקל בהערות? אם מבחינה רפואית זה היה בסדר, הייתי עושה אולי בסביבות גיל שנה. עוד הרבה לפני שהוא היה מודע וזה היה מפריע לו, ומצד שני, כשהוא נראה לי כבר יותר עמיד פיזית. זמן נוסף לעשות, בילד מדבר, זה בסביבות גיל שנתיים פלוס, שאז, אם משהו כואב, הוא יכול להביע את זה. לפני גיל שלוש, שבו המודעות החברתית, וההשוואה לאחרים, קופצים מדרגה. איני בעלת נסיון. אני מכירה אדם שלא בוצע בו ניתוח כזה. יש מקרים, אצל בנים, שבהם פתח יציאת השתן מאורך, או בכלל נמצא בבסיס האיבר. אין פה שום בעיה תפקודית בהפרשת השתן. לפיכך, ההורים החליטו שזה בסדר. היום הבנאדם מבוגר, ומלא תסבוכים סביב הנושא. יש כמובן גם מקרים הפוכים. בהם ההורים רואים כל זוג אזניים או אף בעלי נוכחות כמשהו סוטה, וכל מעט שיעור בפרווה חייתית. ההורה צריך לשים לב שהראיה שלו עצמו את הדברים היא נורמטיבית.

 

[אבא גאה]

ןמהי ראייה נורמאטיבית?

הרי לכל אחת ואחת יש ראייה שונה לחלוטין. הכי קל זה להסתכל אחורה כשהילד בן 25 ולומר "אחלה, נהגתי כשורה - כי הנה הכל טוב" או להיפך "עשיתי שטות, אם הייתי יודע/ת אז מה שאני יודעת היום לא הייתי עושה" אבל זה לא חוכמה........ ההחלטה הקשה היא בהווה, כשאנו לא יודעים מה יפריע לילד ומה לא, אנו לא יודעים עד כמה יפריע לילד, אנו לא יודעים בוודאות שהילד יתעורר מההרדה או שיהיו סיבוכים בניתוח ותגרם בעיה חמורה בהרבה מהבעיה המקורית.

 

[irisgh]

ראיה נורמטיבית היא כזו שהרוב מסכימי

מסכימים עליה

אם אמא אומרת - לילדה שלי יש אצבעות עבות, ואף אחד אחר לא מבין על מה מדובר, אז זו בהחלט ראיה פרטית. אם חצי מהאנשים שואלים אותך מיוזמתם, ולחצי השני לא נעים לשאול, אבל הם חושבים את אותו הדבר משנשאלו, אז זה כנראה מאוד בולט ולא רגיל. אצבע שישית, פתח יציאת שתן שונה, וכד' הם דברים לא נורמטיביים. אתה לא יכול לדעת מראש האם הם יפריעו מאוד דווקא לילד הספציפי שלך, אבל הם עשוים להפריע ליותר ממחצית הילדים. לפעמים אנחנו נורא רוצים 'לקבל' את הילד, על כל תכונותיו, מגבלותיו, שונותו וכד'. אבל יש אנשים שהאידיאל הזה עשוי להוביל אותם להתנהגות, שבעיני רובינו נחווית למעשה כהזנחה.

 

[אבא גאה]

אוקיי, בואי ניקח את זה מכאן

שאנחנו חושבים שזה עלול להפריע ליותר ממחצית הילדים... אז כן לנתח? מה עם המחצית השניה של הילדים שזה לא היה מפריע להם, אז זה גם לא מפריע להם וגם הם היו צריכים לעבור ניתוח???? מה לגבי הסיכונים בניתוחים? זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה. הרבה א/נשים יוצאים מנקודת הנחה שהניתוח יעבור בהצלחה ומכאן הם מביאים החלטות.....אבל לא תמיד זה ככה....כשאין ברירה (ניתוח מעקפים דחוף) אז אין ברירה, אבל כשיש????

 

[irisgh]

אני מסכימה. אבל:

צריך לקחת בחשבון גם את השלמות הפסיכולוגית של הילד. ואם אתה שם אותו במצב סיכון מהבחינה הזו, בעולמנו (שמה לעשות, הולך ונהיה מושלם. הרי שלא כמו פעם, לא מסתובבים ביננו בעלי הפרעות שונות, כי הם "מוצאים למסגרות יעודיות"), קשה להיות שונה. יש דברים פשוטים שקשה להיות: קשה להיות שמן. קשה להיות לא ספורטאי. קשה להיות הרבה דברים. אבל אם ישנה תכונה אסטטית שעשויה להיות מוקד של בנית הזהות החברתית סביבה (למשל, ראיתי ילדה כבת 8 שאכן כולה היתה מכוסה שיעור, כולה - על כל חלק בגוף שראיתי, וכשאתה עולה איתה במעלית אתה לא יכול שלא להסתכל על זה), אז לא תהיה פייר לילדה שלך, אם סתם תקבלו אותה. ואכן, יש לקחת בחשבון את הסיכון בטיפול, ולהחליט בכל מקרה לגופו.

 

[מ א י ה ועוד3]

אני מכירה סיפור על כתם לידה שחור

באמצע הפנים, מסביב לעין, על ילדה יפהפיה (שהיתה יכולה להיות דוגמנית לכל קטלוג בגדי ילדים). לפעמים כתם הלידה מפריע גם לראיה, אבל לא במקרה הזה. מכיוון שהוא ממש שחור, כמו פחם, וגדול, כמו אגרוף, והיתה להם הזדמנות להיות מטופלים במקום מאד מנוסה ביפן במסגרת עבודה של האב, הם נשארו שם במיוחד בשביל זה עוד שנתיים והעבירו את הילדה השתלות עור מהעורף. הילדה עברה את הטיפולים בגיל שנה עד ארבע, בערך, ואני לא יודעת איך זה נראה בסוף. לבן דודי היתה אצבע שישית, או ליתר דיוק אגודל רחב מאד שהיו בו בעצם שתי עצמות. כשזה התחיל להפריע לו בכתיבה (בגדילה נתפס שם איזה גיד והאגודל לא תפקד כראוי ביד הכותבת), הם ניתחו אותו, בהיותו בן 9. כאב לו מאד והם לא ידעו להחליט מה עדיף, לפני שהוא כמעט מת מפחד או עם ההחלטה שלו.

 

[אבא גאה]

האם הילד קיבל את ההחלטה?

אם המתינו עד גיל תשע, בעיני עשו בשכל רב..... ילד בן תשע יכול בהחלט להבין מהו כאב, מהו ניתוח, מהו לחץ חברתי ולהחליט אם הוא מעדיף עוד אצבע או לא - למרות כל מה שכרוך בכך. ואני לא מבין את המשפט האחרון שלך, הילד החליט או ההורים?

 

[ליליה והגמדים]

אני חושבת שאתה טועה

כי לא כל פגם ותיקון הם ברית מילה - יש כאלו שהנזק הרגשי המצטבר שלהם (כגון כתם שחור בפנים או אצבע שישית) עלול להיות גדול ואז - הנזק האמיתי הוא לא לנתח. לפגוע בזכות הילד/ה לבריאות נפשו/ה למען זכותו/ה על גופו/ה? אז בשביל מה יש הורים? אני מציעה בחום לא לקחת את האידיאולוגיה רחוק מדי. זה כמ, להבדיל, אלו שמקדשים את הקמת ערוצי פורנו בשם חופש הביטוי....

 

[אבא גאה]

אני לא יודע איך הייתי נוהג

וכל מקרה לגופו. לא יודע מה הסיכונים בניתוח של כריתת אצבע, מה הסיכונים בהרדמה בכל גיל, מה הבעיות שיכולות להיווצר בשל אי הסרת אותה האצבע וכיו"ב... לכל דבר יש מאזניים ואני לא יודע כמה זה שוקל עדיין... אבל אם הגיעו לגיל תשע - אז זו כבר החלטה של הילד - לא הייתי כופה עליו דבר.

 

[לאה_מ]

גם אני מסכימה שאי אפשר כבר לקבל

החלטה מהסוג הזה בשביל ילד בן 9 בכפיה - אפשר בהחלט לנסות לשכנע אותו, אבל לא לכפות עליו. ואני לא חושבת שאפשר לתת תשובה כללית לשאלה הזו - כל מקרה לגופו.