נישואים מתפרקים...
שלום לכולכם שבוע טוב... רציתי לשתף אתכם במה שעובר עליי ב10 שנים האחרונות.. אז כמו כל בת אולפנה טובה התחתנתי בגיל 21 עם גבר שחשבתי שיהיה לי טוב איתו - יותר נכון הוריי חשבו כך... לא הייתה אהבה גדולה ופרפרים בבטן ממש אין מה לדבר , כמו שאמרו כאן לפניי האהבה תגיע מאוחר יותר בנישואין- כך אמרו לי אצלי כנראה האהבה שכחה לרדת בתחנה... אין אהבה . יש לנו 2 ילדים כבר גדולים. מאז שאני זוכרת את עצמי בעשור האחרון למדתי ועבדתי ולאחר סיום לימודיי ולאחר חופשת לידה נכנסתי למעגל העבודה במשרה מלאה על מנת לפרנס ולנסות לחיות את היומיום בכבוד ולדאוג לעתיד ילדיי ועתידינו. לא טיילנו בעולם וחופשות בארץ אפשר לספור על כף ידי את מספרם.. ובכן בן זוגי כשנישאנו החל בלימודים במכללה ועם הזמן עברנו דירה והתרחקנו פיזית ממקום לימודיו מה שהקשה במידה מסויימת עליו את הלימודים בנוסף לכך שגם בנינו הבכור היה תינוק לא קל בלשון המעטה מה שהקשה על השינה בלילה לשנינו ואני הייתי על הסף מבחינה נפשית עם סיבות אחרות שנוספו הוא עזב את הלימודים ובינתיים שנתיי ם לערך עבד כסטודנט ולעיתים גם לא עבד . אפשר לאמר שעד היום אני המפרנסת העיקרית , אולי אני אשמע שוביניסטית אך החלום שלי היה לעבוד במשרה חלקית רק שתהיה השלמה של ההכנסה הכוללת ואכל להיות עם ילדיי בבית להיות יותר בבית ולהיות רגועה . חלום זה ממש לא התממש ואני כל הזמן בלחץ של פרנסה וייסוריי מצפון על כך שאיני מספיק עם בניי. בנוסף אני מגיעה הבייתה אחרי יום עבודה ארוך ולחוץ ורוצה לנוח וממש אין לי כח לכלום. בן זוגי כל הזמן מעיר לי שאיני מספיק עם הילדים ואם אני מאחרת קצת מהשעה הקבועה שאני חוזרת הוא צועק עליי בנייד איך אני לא חושבת על הילדים ושעה לפני הזמן שבו אני מסיימת לעבוד הוא כבר שולח SMS מתי אני חוזרת.. אני פשוט נקרעת !!! אני רוצה לשתף אתכם בתחושותיי .. כשלבני הצעיר מלאו שנתיים בערך מצאתי את פנקס הטלפונים שלי מימי רווקותי צץ לו מספר של האיש שמאז שראיתי אותו לראשונה רציתי אותו- אך בעקבות לחץ מצד הוריי ששמעו שמועות על אח שלו לא אפשרו לי להמשיך לצאת איתו .. לעולם לא שכחתי אותו הוא תמיד היה בליבי ניסיתי להתקשר למספר חשבתי לתומי בוודאי שהמספר כבר לא רלוונטי ... ואכן הוא ענה ושוחחנו התעדכנו כל אחד על השני וזהו חשבתי שבזה זה נגמר אך ממש לא.. מידי פעם היה שולח הודעות וגם אני חזרה כך במשך 3 שנים... ואני כל הזמן הזה חיה לי עם בן זוגי שאינו מעריך ומפרגן עושה פרצופים וצועק עליי ועל ילדיי.!! מאוד קשה לי כשאני שומעת מגברים אחרים איך הם גם מפרנסים וגם מנקים את הבית וגם מבשלים עושים הכל על מנת שנשותיהן תהיינה מרוצות ואני שעושה הכל- מפרנסת מנקה מבשלת לא זוכה אפילו למילת עידוד קטנה... אני עוד צעירה יחסית אני חושבת שמגיע לי יותר לפחות מהצד הנפשי.. מה אתם חושבים ...
שלום לכולכם שבוע טוב... רציתי לשתף אתכם במה שעובר עליי ב10 שנים האחרונות.. אז כמו כל בת אולפנה טובה התחתנתי בגיל 21 עם גבר שחשבתי שיהיה לי טוב איתו - יותר נכון הוריי חשבו כך... לא הייתה אהבה גדולה ופרפרים בבטן ממש אין מה לדבר , כמו שאמרו כאן לפניי האהבה תגיע מאוחר יותר בנישואין- כך אמרו לי אצלי כנראה האהבה שכחה לרדת בתחנה... אין אהבה . יש לנו 2 ילדים כבר גדולים. מאז שאני זוכרת את עצמי בעשור האחרון למדתי ועבדתי ולאחר סיום לימודיי ולאחר חופשת לידה נכנסתי למעגל העבודה במשרה מלאה על מנת לפרנס ולנסות לחיות את היומיום בכבוד ולדאוג לעתיד ילדיי ועתידינו. לא טיילנו בעולם וחופשות בארץ אפשר לספור על כף ידי את מספרם.. ובכן בן זוגי כשנישאנו החל בלימודים במכללה ועם הזמן עברנו דירה והתרחקנו פיזית ממקום לימודיו מה שהקשה במידה מסויימת עליו את הלימודים בנוסף לכך שגם בנינו הבכור היה תינוק לא קל בלשון המעטה מה שהקשה על השינה בלילה לשנינו ואני הייתי על הסף מבחינה נפשית עם סיבות אחרות שנוספו הוא עזב את הלימודים ובינתיים שנתיי ם לערך עבד כסטודנט ולעיתים גם לא עבד . אפשר לאמר שעד היום אני המפרנסת העיקרית , אולי אני אשמע שוביניסטית אך החלום שלי היה לעבוד במשרה חלקית רק שתהיה השלמה של ההכנסה הכוללת ואכל להיות עם ילדיי בבית להיות יותר בבית ולהיות רגועה . חלום זה ממש לא התממש ואני כל הזמן בלחץ של פרנסה וייסוריי מצפון על כך שאיני מספיק עם בניי. בנוסף אני מגיעה הבייתה אחרי יום עבודה ארוך ולחוץ ורוצה לנוח וממש אין לי כח לכלום. בן זוגי כל הזמן מעיר לי שאיני מספיק עם הילדים ואם אני מאחרת קצת מהשעה הקבועה שאני חוזרת הוא צועק עליי בנייד איך אני לא חושבת על הילדים ושעה לפני הזמן שבו אני מסיימת לעבוד הוא כבר שולח SMS מתי אני חוזרת.. אני פשוט נקרעת !!! אני רוצה לשתף אתכם בתחושותיי .. כשלבני הצעיר מלאו שנתיים בערך מצאתי את פנקס הטלפונים שלי מימי רווקותי צץ לו מספר של האיש שמאז שראיתי אותו לראשונה רציתי אותו- אך בעקבות לחץ מצד הוריי ששמעו שמועות על אח שלו לא אפשרו לי להמשיך לצאת איתו .. לעולם לא שכחתי אותו הוא תמיד היה בליבי ניסיתי להתקשר למספר חשבתי לתומי בוודאי שהמספר כבר לא רלוונטי ... ואכן הוא ענה ושוחחנו התעדכנו כל אחד על השני וזהו חשבתי שבזה זה נגמר אך ממש לא.. מידי פעם היה שולח הודעות וגם אני חזרה כך במשך 3 שנים... ואני כל הזמן הזה חיה לי עם בן זוגי שאינו מעריך ומפרגן עושה פרצופים וצועק עליי ועל ילדיי.!! מאוד קשה לי כשאני שומעת מגברים אחרים איך הם גם מפרנסים וגם מנקים את הבית וגם מבשלים עושים הכל על מנת שנשותיהן תהיינה מרוצות ואני שעושה הכל- מפרנסת מנקה מבשלת לא זוכה אפילו למילת עידוד קטנה... אני עוד צעירה יחסית אני חושבת שמגיע לי יותר לפחות מהצד הנפשי.. מה אתם חושבים ...
