נישואים מתישים

נישואים מתישים

אנחנו נשואים חמש שנים, התחתנו מהר אחרי שלושה חודשי היכרות. אלה הנישואין השניים שלי. הראשונים היו לפני יותר מעשור. בעלי צעיר ממני בשמונה שנים. יש לנו ילד בן שלוש וחצי.
בהתחלה זה היה כמו חלום מתגשם. אידיליה שכזו. אני מטבעי בחורה אחראית, רצינית, עברתי דברים מאוד קשים בחיים שלי (אלימות מצד האבא), התמודדויות תמידיות וחשבתי שהגיע האביר והנה אנחנו מקימים משפחה. ו....אוי כמה שטעיתי.
בעלי, בחור רגיש, אינטליגנט, מאוד דומה לי בהמון תכונות. הוא חי אצל הוריו עד לפני שהתחתנו (חוץ משנתיים עם בת זוג אבל גם שם אמא שלו הייתה דבוקה לו לתחת). אחרי שהתחתנו, בשנה הראשונה, הכלתי את כל הקשיים שלו. אם זה בעבודה (התחלה של עסק עצמאי שלו בבית), בפרנסה שהייתה ברובה מגיעה מצידי, בתובנות החיים. הבנתי, קבלתי, אהבתי ללא גבולות. עיוורון טוטאלי.
אחרי ההריון הכל השתנה. פתאום ההכלה שלי עברה לילד. בעלי היה יותר בצד, באופן טבעי. זה גרם לו לקושי גדול. הוא הפך להיות עצבני ואגרסיבי. אני המשכתי להכיל ולהסביר לו שכוחותיי מוגבלים ועם זאת שהאהבה שלי אליו קיימת וחזקה. היה לי קשה להתמודד עם גידול הילד. בגיל מבוגר ללדת זה לא קל מבחינה פיזית ומנטאלית, התרגלתי לשקט, לחיים עצמאיים ופתאום אני קצת כלואה. בעלי ניסה להתמודד בדרכים של בריחה. הלך לחברים, עישן, אך בעיקר האגרסיביות שלו בערה וזה הגיעה לשני מצבים אגרסיביים מאוד כשבאחד מהם כמעט הפיל עליי ועל הילד מזנון. המשכתי, הבנתי, לא ויתרתי עלינו, הבנתי שאולי מהעישונים שלו זה קורה. הוא עבר גם דברים קשים בחיים. אבל מאז היחסים בינינו רק הפכו להיות עכורים: שגרה של הישרדות כלכלית, חוסר בבילויים, פוטרתי מעבודתי, היה לו קשה להביא כסף הבייתה ונעזרנו במשפחות. הסקס לאט לאט פחת. עד שאחרי חמש שנים, זה כבר הגיע מבחינתי לרגעים של די, מספיק, לא בא לי לחיות ככה, לא בא לי עליו. הפכתי להיות עצבנית, רוטנת, השמנתי, המיניות שבי מתה, התחלתי לחשוב על גברים אחרים כמו אקסים שלי, לא רציתי כבר סקס איתו. זה הגעיל ומגעיל אותי. ההתמרמרות שלי ממנו ומחוסר התקשורת בינינו הפכה אותי לממורמרת.
הלכתי לטיפול , גם הוא הלך, היינו בטיפול זוגי. אבל תמיד זה חזר למקום הזה בו אנו מדברים בשפה אחרת, חושבים בקצב אחר, לא מגיעים לאותה חשיבה.

בשבועיים האחרונים אמרתי לו שאני רוצה קצת טיים אוף, פרידה. לקלוט מה קורה איתנו, שזה יעשה גם לי וגם לו - טוב. הוא ישן אצל חבר שלו קצת. זה שחרר ממני את הסטרס שהייתי שרוייה בו. גם אצלו. זה קירב קצת אבל הוא חזר הבייתה כי אין לו אפשרות להיות אצל החבר יותר, והתקבל לעבודה כשכיר קרוב לבית והמצב בלתי נסבל כמעט.
אנו משתדלים להתייחס בכבוד אחד שלני, אבל שנינו פתיל קצת וזמן השהות הנורמלי יחד, רק מתקצר. רבע שעה גג ואני מקבלת סטרס מעצם קרבתו אליי.
לילד זה לא טוב, לא בריא. אני לא רוצה שהוא ישמע צעקות, קללות ויחוש אנרגיות מזוהמות כאלה!!
אז מה עושים? מה נראה נכון כאן? מבחינתי - לגור לבד עם הילד, אבל קשה לי לחשוב שהוא לא יהיה כאן יותר. זה אמביוולנטי: הוא חזק בליבי אבל עם זאת בלתי נסבל מבחינתי. זה מורכב כי יש כאן ילד.
אמרתי לו שאם היינו זוג לבד - כבר מזמן זה היה נגמר. אבל לשבור ככה משפחה זה נראה לי עצוב מידיי.

עזרו לי לחשוב נכון.
איך מחזירים את התשוקה שמתה כבר מזמן? איך מפסיקים לחשוב על מין במקום אחר? על שקט ממנו?
מבולבלת.
תודה לכל מי שקרא/ה. זה ארוך.
 
קראתי הכל

אני עדיין בשוק מעצמי.
מה את רוצה שחבורת אנשים שלא מכירים אתכם תאמר לך?
לא הבנתי למה הטיפול הזוגי לא עזר. אולי שווה לנסות מטפל אחר?
נראה לי קצת לא אחראי מצידי לנסות לייעץ לך למרות שליבי איתך.
אני הייתי מנסה מטפל/ת זוגי נוסף, אם זה עדיין לא הולך אז במקסימום מתגרשים, זה לא סוף העולם.
שיהיה בהצלחה
 
קודם כל

הפורום הנכון נראה לי "זוגיות במשבר".

אין פתרון קסם להחזיר את התשוקה כשיש תקשורת לקויה ומלא כעסים אחד על השני...

מחזיק לך אצבעות שתצליחו למצוא את הדרך לחזור למקום אוהב ולהרמוניה במערכת היחסים שלכם
 
התבלבלת

בין הזכרון של מה שהיה בהתחלה (שגם אז לא היה כל כך טוב, את תמכת, את עשית, את טיפלת), לבין המציאות שעומדת מולך.

את הצד האמאהי שלך העברת ממנו לתינוק האמיתי בבית והתינוק הגדול לא מתמודד עם זה. הוא גם לא יתמודד.

את לא צריכה יעוץ זוגי ולא עצות להחזרת התשובה, את צריכה ללכת לטיפול אישי שיעזור לך לעשות סדר בראש ולהבין מה קרה כאן בכלל.
הדרך ארוכה אבל לא מפחידה כמה שאת חושבת.

אם את רוצה המלצות למטפלים טובים, תשלחי לי מסר, אני מכירה כמה..
 


 

Anigodin75

Member
אז ככה לי זה נראה שאת קצת מנותקת מהמציאות. צר לי להגיד את זה בצורה בוטה אבל ככה זה נראה לי.
הבית שלך בוער ואת מדברת על להחזיר את התשוקה. על להפסיק לחשוב על מין במקום אחר במקום לראות איך מכבים את הלהבות ובונים מחדש את הבסיס.
גם ההיכרות הקצרה שבעקבותיה חתונה והצורה שבה את מתארת את זה (חלום מתגשם. אידיליה. הגיע האביר, עוורון טוטאלי, אהבה ללא גבולות) מראים על תפיסה קצת פנטזיונרית ושטוחה של המציאות כמו מאיזה סרט הוליוודי. לא כתבת בכלל מה חיבר ביניכם מעבר להיותו 'אביר'. אז אתם דומים בהמון תכונות. ממה שכתבת אתם דומים גם בפתיל הקצר ובחוסר ההתחשבות שלכם אחד בשני. לא כל תכונה זהה היא בהכרח משהו טוב. אז הוא רגיש ואינטיליגנט, אבל איזה תחומי ענין משותפים יש לכם? כמה אתם דומים בדרך שבה אתם רואים את הדברים? לפי התאור זה נראה כאילו חיפשת חתן וזהו. לא כתבת איך ולמה נגמרו הנישואין לפני עשור ואיזה לקחים הפקת מהם והאם זה דפוס חוזר. ואת לא חייבת לנו את זה, אלא לעצמך.
ברור שתשומת הלב עוברת לילד שנולד, אבל אין סרט כזה ש'באופן טבעי' הבעל נשאר בצד. מה שטבעי הוא זה שהאם היא זו שמניקה. מעבר לזה הבעל יכול לטפל בתינוק באותה מידה. לפי מה שאת מתארת נשמע כאילו אפילו לא נתת לו להתקרב לילד. כאילו רצית את הילד רק לעצמך. רצית את התלות הזאת של הילד בך. ככה ששניכם תרמתם למצב הזה. את השתבללת בעצמך ובתינוק והפכת להיות מרוכזת רק בזה והוא הגיב בזעם לא פרופורציונלי.
לדעתי את צריכה לעשות שני דברים:
1. הגעת למצב של lose lose situation. זאת בחירה בין הגרוע לפחות גרוע. ולדעתי הפחות גרוע זה להפרד ודווקא בגלל הילד. זה לא מצב של משבר רגיל בזוגיות. יש לכם בעיות אישיות עם עצמכם מעבר לבעיות בזוגיות. ככה שגם אם שניכם תלכו לטיפול בנפרד וביחד ייקח זמן עד שהנזק יתוקן ועד אז יש מצב שייגרם כבר נזק בלתי הפיך לילד ויש מצב שגם לשניכם. אם רבע שעה במחיצתו גורמת לך סטרס איך בדיוק את מדברת על להחזיר תשוקה? קודם צריך להחזיר איזה בסיס נורמלי של תקשורת.
2. ללכת לטפל בבעיות שיש לך. כי בקצב הזה גם הקשר הבא שלך ייראה ככה. או בואי נגיד יותר נכון, ממה שקראתי זה נראה שסיכויי הצלחת הקשר הבא שלך שקולים למשחק ברולטה.
 
לגדול עם הורים שרבים כל היום ולא מתגרשים

ולא אוהבים ולא מתקשרים..... אני לא מכירה שום דבר יותר גרוע מזה שיכול להגיע מזוג הורים בעלי כוונות טובות בתא משפחתי שאמור להיות אוהב ולהגן. זה שיברון לב מובטח לכל הצדדים והילד שלך לא יסלח לך אם הוא יגדל בבית כזה. לצערי אני מכירה מצב דומה מהחיים שלי
אז אני מבינה גם אותך....

זה לא משנה כמה אתם אוהבים אחד את השני, אם לא תהיו מאושרים, אז הילד שלכם גם לא יידע להיות וזה המצב. אם תפחדו להתאהב באמת - גם הילד שלכם לא יידע מה זאת אהבה והוא יילך לחפש את זה במקומות לא נכונים, או יותר גרוע, יתפשר על זוגיות מעפנה לכל החיים "לטובת הילדים" שלו או בשביל ה"מה יגידו עליי" הידוע לשמצה.

אבל בעקר? מהפחד משינויים ומהפחד שלא קיים שום דבר יותר טוב, כי הוא לא יכיר שום דבר יותר טוב, אלא אם תרשו את זה לעצמכם...... אם תחשבי על זה טוב, אולי זה גם מה שקרה לך בבית שלך וזה דפוס שלקחת איתך הלאה?

בקיצור, אנחנו לא מכירים אותך ומדברים מנק' המבט שלנו - בסופו של דבר זה עניין שלך מול עצמך ולא מול הבן זוג או הפורום. רק קחי בחשבון שלאושר של ההורים שלו יש השפעה עצומה על העתיד של הילד שלך.

בהצלחה
 

erezbh2

New member
מדוייק..

יותר גרוע להישאר ביחד בשביל הילדים..
ולהרוס להם את הילדות..
 
פששש... אתה גובה כסף על זה?

איזה ניתוח אישיות הרבצת פה וכל זה על סמך מה? פוסט באינטרנט?
סחתיין עליך ועל יכולת ההבחנה שלך.
ולא רק ניתוח אישיות הבאת אלא גם יש לך כבר פתרונות לבעיה שלה.
איזה יופי אמרת לה שעדיף לה להתגרש... כי הרי זה ידוע שכל משבר בזוגיות חייב להפתר בגירושים, כדי שלא יגרמו נזק בלתי הפיך לילד.
חשבת אולי שמדובר במשבר שמועצם ע"י אישה שהגזימה (כי כאן באלמונימיות שלנו אנו נוחטים להגזים לעיתים קרובות)?
העלת אולי בדעתך שלא מספיק פוסט כזה היסטרי של בן אדם כדי לתת ניתוח ופתרון שיכולים בתכל'ס להזיק לו.
 
כמה צפוי

ברגע שאשה מתלוננת על גבר אלים, היא מגזימה.. יש נטייה כזו לנשים, להגזים.
 
הנה, את הגזמת ברגע זה!

אני לא חושב שזה בגלל שאת אישה, זה סתם בגלל שיש לך נטיה להגזים.
איך מהביקורת שלי על הניק שאין לי מושג איך לבטא אותו, הוצאת משפט שבכלל לא אמרתי.
אני חושב שאמשים שמגיעים לפורום שהם לא מכירים באינטרנט ומבקשים עזרה, נוטים להקצין את דבריהם כי הם חושבים שכך ישיגו יותר תגובות.
"אני לא רק בתולה בת 23, אני גם חושבת שכל זיון שיהיה לי יכניס אותי להריון, ידביק אותי באיידס, יגרום לי להסריח מזיעה, יקמט את הגדי ואולי אפילו יאנסו/יחבקו/ירצחו אותי..."
הבקורת שלי לא היתה עליה, במקרה שלה ניסיתי לומר לה שאנחנו פה לא ממש יכולים לייעץ לה ועדיף לה ללכת למטפלים מקצועיים (תראי איזה קטע, גם את ייעצת לה את אותו הדבר).
הביקורת שלי היתה לבחור שייעץ לה להתגרש מבלי להכיר מספיק אותה ואת נמקרה שלה.
 

sharoms

New member
ירד לי האסימון

הרמה להנחתה - זה טניס.
היום בבוקר במקלחת פתאום קלטתי למה התכוונת.
 
שאלוהים תשמור...

מצד שני זה בהחלט מחמיא לי שאת חושבת עלי במקלחת

באת על סיפוקך?
ולא, זה לא טניס כמובן
 
אז למה התכוונת כשאמרת

"חשבת אולי שמדובר במשבר שמועצם ע"י אישה שהגזימה"?
 

Anigodin75

Member
מה קרה פינוקי, רוצה חיבוקי? שוב פעם דרכו לך על היבלות?
עזוב שטויות, שים תמונת עירום שלך.
 
למעלה