../images/Emo45.gifלא סתם מתווכחים אבל-
כן, גם אני חושבת שכל מקרה לגופו. ככה, לא קראתי את כל השרשור, אבל כבר יצא לי לקרוא כמה שרשורים בנושא הזה בפורומים אחרים, אז אני יוצאת מנקודת הנחה שהבנתי את הרעיון הכללי של רוב הצדדים פה. תראו, אני מאומצת, אז יש לי קצת "פלפל" להוסיף- קשה לי לקבל את זה שמצד אחד אנשים מקיימים יחסי מין בחוסר אחריות ונכנסים בקלות בלתי נתפסת להריונות לא רצויים, בעוד שנשים כמו אמא שלי נאלצות לסבול במשך שנים מטיפולי הפריה למיניהם, שלא נדבר על הצער והאכזבות שנגרמים להן. אני משערת שאם, חס וחלילה, אני אכנס להריון בלתי רצוי היום (שניה לפני שמלאו לי 20), אני אשקול ברצינות הפלה. אני לא חושבת שלהוציא מהרחם שלי תאים שעוד לא הפכו לעובר זה רצח. וכן, אני אשקול ברצינות לעשות את זה גם אם אני אכנס להריון רצוי בתוך נישואין, ובשלב מוקדם אני אגלה שהעובר שלי לא תקין וצפויים לו חיי ייסורים. זה בהנחה שגיליתי את ההריון בשלב המוקדם שלו. אם, חלילה, אני אכנס להריון לא רצוי ואגלה את זה מאוחר מידי אני מניחה שאני אמסור את התינוק לאימוץ. אל תשכחו שגם מסירה לאימוץ קיימת. רק שתדעו שתהליך האימוץ בארץ לוקח שנים, בניגוד לאימוץ מחו"ל דרך אמותות שלרוב לוקח כמה חודשים. בארץ אין "היצע" רב כל כך של ילדים שמחכים לאימוץ, ביחס לחו"ל- יש מספר מדינות שאפשר לאמץ מהן, ומספר רב יותר של תינוקות שמחכים להורים ובית חם. העניין הוא שרוב האנשים רוצים לאמץ תינוק צעיר כמה שיותר, וכך קורה שהרבה ילדים בוגרים (גם שנתיים זה בוגר, לצורך העניין), ש"נלקחו" מהוריהם הביולוגיים מסיבות כאלו ואחרות מחכים המון זמן. להיות מאומצת זה ללכת ברחוב ולהסתכל על אנשים, לחפש אולי הם דומים לך. זה לדעת שכמעט לכולם יש תמונות מהרגע שנולדו, אבל לך יש רק מהיום שההורים שלך קבלו אותך. זה לצחוק מבורות של אנשים שאומרים שאת דומה לאבא, אפילו שאת ממש לא. זה להתעצבן מהשאלה הכי מטומטמת בעולם של הישראלים: איזה מוצא את. זה לדעת (אחרי פתיחת תיק האימוץ) שיש לך עוד אחים ביולוגיים, אבל אין לך מושג איפה הם ואם את דומה להם. זה לענות "לא", בשאלונים רפואיים כששואלים אם יש לך מחלות תורשתיות במשפחה, ולא כי בוודאות אין, אלא כי אין לך מושג. ולקוות שבאמת אין, שחס וחלילה לא תלדי ילד עם פגמים וצרות כאלה ואחרות.