נישואים וילדים

g a z

New member
תראה..

אני מבינה למה אתה מתכוון כשאתה אומר "בריחה מאחריות". יש בזה משהו, אני לא שוללת לחלוטין. אבל א'- לדעתי, להוציא מהרחם תאים שעוד לא(!!!) הפכו לעובר, זה לא רצח. לוקח זמן עד שהתאים האלו הופכים לגפיים, ריאות וכל השאר. רק בשבוע תשיעי, בערך, התאים האלו מתחילים להראות כמו גרגר שעועית- זה שתדע. ב'- אני בהחלט מכבדת את זה שגם לגבר יש זכות להביע דעה. אבל בסופו של דבר מי שתצטרך להתמודד עם ההריון זו הבחורה. לא אתה תסבול מבחילות והקאות, מבצקות. לא אתה תעלה במשקל, לא לך ישתנו מצבי הרוח. תאמין לי שלה יהיה קשה הרבה יותר, נפשית, למסור את הילד לאימוץ, תינוק שגדל ברחם שלה תשעה חודשים, ויצא מהרחם שלה. אני מניחה שגם אתה, אבל בעיקר היא, תסתובב כל החיים ותחשוב "מה היה קורה אם". היא תסתובב ברחובות ותנסה למצוא פנים דומות, אולי הילד שמתנדנד עכשו על הנדנדה בגינה ליד הבית שלה זה הילד שהיא ילדה?... היא תחכה עד שימלאו לו 18 לפחות, כדי שיוכל לפתוח את תיק האימוץ שלו, ותצפה בכליון עיניים, אולי הוא יגיש בקשה לפגוש אותה. כשיגיע הזמן שלו להתגייס, היא תאזין רועדת לחדשות, ותקווה שלא הוא החייל שנפצע בעזה, או חלילה נהרג... עד כאן דעתי. ולהזכירך, אם קראת, יש לי צד ישיר לעניין.
 

דנדוש20

New member
אני לא רוצה להיכנס להגדרות של רצח

או של בעד או נגד. אבל אני חושבת שצריך לעשות הפלה רק כמוצא אחרון, שאין אפשרות אחרת. אני חושבת שאם אחד ההורים רוצה את התינוק, ומוכן לקחת עליו אחריות מלאה, צריך למנוע את ההפלה. ואם גם זה לא אפשרי אז למסור את הילד לאימוץ. ברגע שיש הריון=יש חיים. אני לא הייתי מסוגלת לעשות הפלה בשום פנים ואופן.
 
אם *חס וחלילה*

חברתי נכנסה להריון ממני (הריון לא רצוי, כן?) אני אשאיר בידיה את ההחלטה ואתמוך בה בכל החלטה גם אם מדובר במין "מזדמן" זה הגוף שלה, היא צריכה להביא את התינוק לעולם
 
אתם סתם מתווכחים

כל מקרה לגופו...!!! לא צריך להכריח אף אחד לכלום.. כל זוג יתמודד עם המצב לפי החלטה שלהם. לידיד שלי נולד ילד שהוא לא רצה... ועכשיו הילד נולד וידיד שלי בוכה מרוב אושר!!!!!!!
כשתראו את הילד שלכם בעיניים לא תעכלו איך דיברתם עכשיו..
לא תמיד ילדים באים "בתכנון" וחבל להפיל כי זה "לא בא בטוב" .. (ב20+ אני מתכוונת) אל תשכחו שיש ה-ר-ב-ה מ-א-ו-ד סיכונים בהפלות...!!!! אבל בכל אופן, כל מקרה לגופוווווווו!!!!! נ.ב תשתמשו באמצעי מניעה!
 

g a z

New member
../images/Emo45.gifלא סתם מתווכחים אבל-

כן, גם אני חושבת שכל מקרה לגופו. ככה, לא קראתי את כל השרשור, אבל כבר יצא לי לקרוא כמה שרשורים בנושא הזה בפורומים אחרים, אז אני יוצאת מנקודת הנחה שהבנתי את הרעיון הכללי של רוב הצדדים פה. תראו, אני מאומצת, אז יש לי קצת "פלפל" להוסיף- קשה לי לקבל את זה שמצד אחד אנשים מקיימים יחסי מין בחוסר אחריות ונכנסים בקלות בלתי נתפסת להריונות לא רצויים, בעוד שנשים כמו אמא שלי נאלצות לסבול במשך שנים מטיפולי הפריה למיניהם, שלא נדבר על הצער והאכזבות שנגרמים להן. אני משערת שאם, חס וחלילה, אני אכנס להריון בלתי רצוי היום (שניה לפני שמלאו לי 20), אני אשקול ברצינות הפלה. אני לא חושבת שלהוציא מהרחם שלי תאים שעוד לא הפכו לעובר זה רצח. וכן, אני אשקול ברצינות לעשות את זה גם אם אני אכנס להריון רצוי בתוך נישואין, ובשלב מוקדם אני אגלה שהעובר שלי לא תקין וצפויים לו חיי ייסורים. זה בהנחה שגיליתי את ההריון בשלב המוקדם שלו. אם, חלילה, אני אכנס להריון לא רצוי ואגלה את זה מאוחר מידי אני מניחה שאני אמסור את התינוק לאימוץ. אל תשכחו שגם מסירה לאימוץ קיימת. רק שתדעו שתהליך האימוץ בארץ לוקח שנים, בניגוד לאימוץ מחו"ל דרך אמותות שלרוב לוקח כמה חודשים. בארץ אין "היצע" רב כל כך של ילדים שמחכים לאימוץ, ביחס לחו"ל- יש מספר מדינות שאפשר לאמץ מהן, ומספר רב יותר של תינוקות שמחכים להורים ובית חם. העניין הוא שרוב האנשים רוצים לאמץ תינוק צעיר כמה שיותר, וכך קורה שהרבה ילדים בוגרים (גם שנתיים זה בוגר, לצורך העניין), ש"נלקחו" מהוריהם הביולוגיים מסיבות כאלו ואחרות מחכים המון זמן. להיות מאומצת זה ללכת ברחוב ולהסתכל על אנשים, לחפש אולי הם דומים לך. זה לדעת שכמעט לכולם יש תמונות מהרגע שנולדו, אבל לך יש רק מהיום שההורים שלך קבלו אותך. זה לצחוק מבורות של אנשים שאומרים שאת דומה לאבא, אפילו שאת ממש לא. זה להתעצבן מהשאלה הכי מטומטמת בעולם של הישראלים: איזה מוצא את. זה לדעת (אחרי פתיחת תיק האימוץ) שיש לך עוד אחים ביולוגיים, אבל אין לך מושג איפה הם ואם את דומה להם. זה לענות "לא", בשאלונים רפואיים כששואלים אם יש לך מחלות תורשתיות במשפחה, ולא כי בוודאות אין, אלא כי אין לך מושג. ולקוות שבאמת אין, שחס וחלילה לא תלדי ילד עם פגמים וצרות כאלה ואחרות.
 

Zoharrr

New member
על הפיסקה האחרונה :)

אין לי ספק שההורים שלך הם אנשים מקסימים ושטוב לך, פשוט הפסקה האחרונה קצת צרמה לי :) וסליחה בשם כל האנשים החוצפנים ששאלו מאיזה מוצא את...
 

g a z

New member
../images/Emo13.gif

ההורים שלי באמת מקסימים, וטוב לי, אני לא מתלוננת.. קבלתי את ההתנצלות..
 

עתודאית

New member
בעקבות התגובה שלך...

היה לך סטוץ עם בחורה, הבחורה נכנסת להריון ומחליטה ללדת, האם תתמוך בילד? האם זה תלוי בגיל שלך? האם תנסה לשכנע אותה להפיל? האם תשקול קשר רציני/חתונה עם אותה בחורה (שאין לך שום רגשות אליה אבל אולי יהיו בעתיד...)? איך תשתנה התשובה שלכם אם אותה בחורה היא לא סטוץ אלא בת זוג קבועה? (שאלה לכל הגברים פה)
 

TheVillageIdiot

New member
לא תודה.

אולי אני סתם צעירה מדי, אבל העניין הזה של עוללים שצורחים לא קוסם לי בשום צורה. בכלל, קראתם פעם "לאישה"? תפתחו פעם, אני בטוחה שתמצאו שם לפחות כתבה אחת על אישה, דוגמנית /זמרת /שחקנית /מפורסמת /אישה מצליחה מכל סוג שהוא. והיא הייתה מוצלחת, והיא עשתה מיליונים, והיו לה חיים, והייתה לה קריירה. ואז היא הגיעה לגיל שלושים, עשתה ילד, והיום היא נרדמת בסלון מול טלטאביז. ושאר הכתבה תמשיך ותפרט בדיוק למה הבייבי הוא מרכז עולמה, איזה כיף זה להניק ולהחליף חיתולים ולשחק בלגו, איך היא גילתה את משמעות חייה - היא רוצה חמישה ילדים וכלב בבית בפרברים עם קירות בצבע אפרסק ושקיות הקאה ליד הדלת. זה מפחיד אותי. באמת. כאילו יש לך שלושים שנה להיות בנאדם ואחר כך זה נגמר. הפכת להיות אינקובטור. אני בכלל לא אוהבת ילדים. הם רועשים, הם רוצים צומי, הם בוכים ומתלוננים ותלויים בך. ואת צריכה להיות נחמדה אליהם ודואגת ואמהית כזאת. אני כל כך אוהבת את השקט שלי. אני לא סובלת רעש, לא סובלת בכי, לא יכולה לסבול שמישהו תלוי בי. ואני כועסת, ואני מתעצבנת, ואני לא מסוגלת לעשות פוצי מוצי למישהו שצורח לי באוזן. הפלה אני עושה בלי לחשוב פעמיים.
 

זכוכיות

New member
לא תודה2#

לא קורץ לי, אני מתכוונת לעשות כל מה שאפשר כדי שזה לעולם לא יקרה לי (מישהו מעוניין ברחם במחיר מבצע?). אין לי בעיה עם הפלות. במידה והיה קורה הנורא מכל הייתי עוברת הפלה. וכן, האב המאושר יכל להתנגד מעכשיו ועד פבואר, יש דברים שחשובים לי יותר. גוף שלי. מצטערת. לא רוצים לקחת את הסיכון- אל תשכבו איתי. תודה ויום טוב.
 
למעלה