נישואים במשבר
שלום לכולם/ן. אני נמצא רגע לפני פירוק המשפחה ואשמח לקבל דעות נוספות למרות שלא בטוח שזה מה שיעזור,אולי אני כאן כדי לסיים את ההליך אותו אני מרגיש מזה זמן רב. שמי ירון בן 37,אני ואישתי נשואים יחד 11 שנים ולנו 2 ילדים מקסימים בגילאי שבע וארבע. הנישואים התחילו ברגל ימין והשינוי הגיע בלידת הילד הראשון,אישתי התחילה להיות קרה וחסרת רגש והיום אני מבין שזה נובע מכך שגדלה בבית להורים גרושים. התחושה שאני חש היא מזה שנתיים.והיו לנו תקו' קשות מאוד ביחסים שהגיעו לעזיבה שלי והתנהגות שלה שרצתה בגירושים,כאשר אני ביקשתי שננסה לשקם את הקשר היא הסכימה לאחר בקשות רבות ולא לפני שהספיקה להשפיל אותי בכל דרך באמצעות עורך דינה ששכרה טרם הפרידה איזה בעל רע אני ולא מספיק "עשיר" עבודה כדי לספק לה את הצרכים. היום אני מרגיש חזק יותר נבון יותר ויודע מה מגיע לה לתת וגם לקבל,היום כאשר אני מבקש ממנה שנסיים את הקשר בצורה יפה ומכובדת ללא עורכי דין היא זו שלא מסכימה שניפרד ורוצה שנישאר. דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הילדים כבר מספיק גדולים ואנחנו מקבלים עזרה מההורים בכל הקשור לבייבסיטר. חסרים לי כל כך הרבה דברים בזוגיות כמו:אהבה (שהייתה בתחילה הקשר),הרגשת תשוקה,מין( היא לא יוזמת כלום ואומרת שאם אני רוצה אני תמיד יכול לפנות אליה והיא תענה בחיוב רק שהיא לא מבינה שאני גם רוצה להרגיש מחוזר והמין הוא לא רק האקט),הרגשת פתיחות מולה ואיתה,אני מרגיש שהיא לא מטעינה אותי ולא מאתגרת אותי,מה שחשוב לה זה שקט בבית ואני צריך הרבה יותר. אני יודע ששיגרה זה דבר נהדר ואני גם מסכים לכך רק שלדעתי זה לא מספיק להחזיק נישואים לאורך שנים. אשמח לקבל תגובות מאנשים שהיו במצבי או שחושבים שיכולים להגיד לי משהו שאני לא יודע או טועה,אני פתוח להכול.
שלום לכולם/ן. אני נמצא רגע לפני פירוק המשפחה ואשמח לקבל דעות נוספות למרות שלא בטוח שזה מה שיעזור,אולי אני כאן כדי לסיים את ההליך אותו אני מרגיש מזה זמן רב. שמי ירון בן 37,אני ואישתי נשואים יחד 11 שנים ולנו 2 ילדים מקסימים בגילאי שבע וארבע. הנישואים התחילו ברגל ימין והשינוי הגיע בלידת הילד הראשון,אישתי התחילה להיות קרה וחסרת רגש והיום אני מבין שזה נובע מכך שגדלה בבית להורים גרושים. התחושה שאני חש היא מזה שנתיים.והיו לנו תקו' קשות מאוד ביחסים שהגיעו לעזיבה שלי והתנהגות שלה שרצתה בגירושים,כאשר אני ביקשתי שננסה לשקם את הקשר היא הסכימה לאחר בקשות רבות ולא לפני שהספיקה להשפיל אותי בכל דרך באמצעות עורך דינה ששכרה טרם הפרידה איזה בעל רע אני ולא מספיק "עשיר" עבודה כדי לספק לה את הצרכים. היום אני מרגיש חזק יותר נבון יותר ויודע מה מגיע לה לתת וגם לקבל,היום כאשר אני מבקש ממנה שנסיים את הקשר בצורה יפה ומכובדת ללא עורכי דין היא זו שלא מסכימה שניפרד ורוצה שנישאר. דיבורים לחוד ומעשים לחוד. הילדים כבר מספיק גדולים ואנחנו מקבלים עזרה מההורים בכל הקשור לבייבסיטר. חסרים לי כל כך הרבה דברים בזוגיות כמו:אהבה (שהייתה בתחילה הקשר),הרגשת תשוקה,מין( היא לא יוזמת כלום ואומרת שאם אני רוצה אני תמיד יכול לפנות אליה והיא תענה בחיוב רק שהיא לא מבינה שאני גם רוצה להרגיש מחוזר והמין הוא לא רק האקט),הרגשת פתיחות מולה ואיתה,אני מרגיש שהיא לא מטעינה אותי ולא מאתגרת אותי,מה שחשוב לה זה שקט בבית ואני צריך הרבה יותר. אני יודע ששיגרה זה דבר נהדר ואני גם מסכים לכך רק שלדעתי זה לא מספיק להחזיק נישואים לאורך שנים. אשמח לקבל תגובות מאנשים שהיו במצבי או שחושבים שיכולים להגיד לי משהו שאני לא יודע או טועה,אני פתוח להכול.