נישבר לי. ועוד איך

[מנסה לעוף]

נישבר לי. ועוד איך

מה שנשאר זה לספר למשהו שסתם בא לו לשמוע לא נראה שאצא מפה עם פתרון לא חשוב לי אני על סף שיברון אני מחכה ליום הזה שאעזוב את הבית שלא יהיה מי שיאמר לך כמה אתה לא טוב שזה במילה הכי יפה שיכלתי לכתוב מה שנותר לי לבקש מה´ שאצא מהבית הזה מסודר מכל הבחי´ ושהיה לי ולכם רק טוב. אין לכם שמץ כמה חרה לי

 

[גרא.]

../images/Emo24.gif,ייקל לך אם תספר מעט יותר,

מה שיאפשר לנו להתייחס בצורה יותר מבינה לבעיותיך.אם תוכל מעט לפרט, מהו גילך,מה קורה בבית,מן הסתם בין הוריך לבינך? איך התמודדת עד עכשיו? האם יש לך חברים שעוזרים לך..כל מידע שתרצה לספר, יכול לעזור.

 

[החיים זה לא הכל]

המצב בקאנטיים

בן 20בבית אני הכי לא טוב מכל הבחינות ושאני כותב לא טוב זה משמעות סימפאטית לאיך שמתיחסים אלי ונישבר לי מהפירגון המכוער שאני מקבל אני סובל מדימוי עצמי נמוח שבעבר לא היה לי בעקבות זה פניתי לפסיכ... 7 פגישות אני לא מסוגל עם הגהנום הזה

 

[גרא.]

אתה והגולש בשם "מנסה לעוף",אותו

האדם, או שהפנייה שלך,מצטרפת לשלו,בגלל שאתה מרגיש שיש לכם בעייה דומה?

 

[החיים זה לא הכל]

יש לי בעיה דומה

 

[גרא.]

אתה וחברך שפנה ראשון,משקפים מצב

קשה מאד שכיח בבתים רבים,לפיו,בגלל המצב הכלכלי, צעירים רבים נאלצים להשאר בבית, למרות שמכל הבחינות רע להם שם..אפשר להבין שמאד לא קל למצוא עבודה בשכר כזה שיספיק איכשהוא למגורים בחדר עם שותפים, ועוד ישארו כמה שקלים למחייה..זה לא קל..אבל רק ככה מתחילים.אין דרך אחרת.להמשיך לשבת בבית,ולעסוק ברחמים עצמיים,לקטר ולהרגיש חוסר טעם בחיים כאלה,לא מוביל לשום מקום. טיפול פסיכולוגי, אולי יכול ללמד להקל מעט את התחושה הקשה, אבל לא יכול לבוא במקום החלטה אישית של כל אחד לקחת את גורלו בידיו. לכן חברים,הכל בעצם בידיכם,ולא בידי הפסיכולוגים.אם תרצו, אין זו אגדה...