נישברתי

[אפרוחולה]

נישברתי

ניסיתי כמה לילות - בערך 4 לגמול את עילי מהנקת לילה והוא בכה במשך שעה שעתיים, ואלון - בן זוגי עשה כמיטב יכולתו להרגיע אותו. א"כ זה פחת, אבל פתאום ניבהלתי. הרגשתי שאם בכלל צריך לגמול אותו אז הגומל צריך להיות - אני. שלא יחשוב שאמא מזניחה אותו. ועוד חשבתי שאם הוא מבקש ציצי אז כנראה הוא זקוק לי. ועל זה התווסף כאב אוזניים. בקיצור חזרנו לפורמט האחרון שהתקבע אצלנו - 3 פעמים בלילה. אין דבר - אני מנסה להרגיע את עצמי ברגעי העייפות. הוא רק בן שמונה וחצי חודשים. אני מקווה שגמילה מהנקת לילה תקרה לו לבד. אולי בקרוב. אני מתגעגעת לישון לילה שלם, מתגעגעת לצאת לסרט הצגה שניה, או לראות הצגה, או מופע מוסיקה טוב, ולחזור מאוחר בלי להרגיש סמרטוטית. אני דווקא כן שואבת חלב אז יכולה להשאיר אותו ללילה אצל אמא שלי. מצד אחד נורא מתחשק לי, אבל עובדה שעד היום לא ניצלתי את האופציה הזו. המחשבה על לילה בלעדיו... אולי פעם.

 

[לאה_מ]

אל תרגישי רע...

אם את לא שלמה עם הגמ"ל, עדיף להמשיך להניק בלילה. אני התחלתי בגמ"ל עם אורי בגיל שנה ושלושה חודשים, כך שיש עוד זמן (ואגב, לפני שהוא היה גמול בלילה, הוא ישן אצל סבא וסבתא לילה אחד, שעבר יחסית בשלום, ובלי שהוא יאכל באמצע (השארתי חלב שאוב אבל הוא סרב)).

 

[חגית אמא של יובל]

אז אולי אתם עוד לא בשלים לגמילה

(ובדיוק כתבתי הודעה למעלה). גם אני עוד אל עזבתי את יובל ללילה שלם. היינו אמורים לסע לנופש כשהיה בן שנתיים בלעדיו וכמה פעמים זה התבטל. כל פעם הרגשתי הקלה. עד שתפסתי את עצמי והבנתי שאני עוד אל מוכנה לזה.

 

[טלי של גלי]

לא נורא.

נשמע שגם התרנגולת וגם האפרוח עוד לא מוכנים לגמול ולהיגמל. כשלי נהיה נורא קשה, וקצת נמאס לי, אני יושבת וחושבת, ומגיעה למסקנה- אני לא מוכנה. לי נורא קשה לשמוע אותה בוכה כי היא רוצה ציצי ולא מבינה למה לא. בעיקר כשהיא עייפה. והיא צודקת, והיא התינוקת שלי, ומגיע לה. יותר מלכל אחד אחר. אז אם את לא שלמה, ולא טוב לך עם הבכי הזה, וכשאת שומעת אותו את לא מבינה למה בעצם זה כל כך חשוב, אז חכי עוד קצת.

 

[zimes]

הכי הגיוני שבעולם

באמת, 8 וחצי חודשים זה ממש צעיר, ויכול להיות שהוא באמת צריך את היניקה. מעבר לזה, אני רואה אצלינו שיפור - איטי אך קיים. רואים איך הכמות שהם לוקחים מבקבוק (יש אחד כזה בלילה, בחלק די גדול מהפעמים, אחרי הבקבוק אני עוד מרדימה עם ציצי) קטנה, ומספר ההתעוררויות קטן. זה תהליך מאוד הדרגתי, אבל אני בהחלט רואה אור בקצה המנהרה (נגיד, בגיל 18). לגבי גמילה בכלל - יום/לילה/נשנושים - אני תמיד אומרת שנפסיק לינוק/לישון ביחד לפי "מי שישבר קודם" - אם לי/לנו ימאס - נגמול, אם לילדים ימאס - יגמלו אותי. בינתיים, קשים לי הלילות, אבל אני מפצה עליהם בשנות צהריים, ומצליחה לתפקד. בערך (הראש בקושי עובד).

 

[Shellylove]

תהיי שלמה עם עצמך

אני יודעת שקל להגיד, אבל נשמע שעשית החלטה נכונה גם לך וגם לעילי (וכנראה גם לאלון) וחשוב שתרגישי עם זה טוב. לגבי כל הדברים שאליהם את מתגעגעת, אני רק יכולה להזדהות ואם צרת רבים מנחמת אותך, אז אנחנו באותה סירה (ואצלנו זה כבר 13.5 חודשים). וגם אני עוד לא נפרדתי משלי לאף לילה (עוד חודש אני אצטרך כי אני נוסעת לחו"ל - עבודה). נשיקות

 

[דיאנה1]

גם לי נראה שעשית החלטה נכונה.

גיל 8 וחצי חודשים נראה לי צעיר מאד לגמילת לילה. לדעתי לא כדאי להתחיל לפני גיל שנה. אני יודעת שכרגע זה נראה לך שלנצח לא תוכלי לראות סרט, הצגה או מופע. הרגשתי אותו הדבר עם בתי הגדולה. אבל במבט לאחור התקופה הזו עוברת כל כך מהר ויהיו את כל החיים אחר כך לראות כמה סרטים שנרצה. לכן עכשיו עם בר, בני השני, אני לא עושה שום נסיונות לגמול אותו, גם לא מהנקה בלילה. שיקבל מה שהוא רוצה בתקופה הקצרה והקסומה הזו שהוא תינוק, ויונק, ואמא שלו צמודה אליו.

 

[נדיה ומשה]

הוא בסך הכל עדיין צעיר מאוד, לא?

אולי בסוף הוא יוותר מעצמו על הנקות לילה. בסביבות גיל שנה יש הרבה תינוקות שמוותרים. גם בני, אני מקווה, בדרך. לא בא לי להתחיל עם הגמילות המסובכות האלה. יש לילות שהוא כמעט ולא מתעורר וזה נראה לי סימן מעודד!

 

[ענבל30]

גם אצלינו כמו אצל נדיה ומשה

רומי בת 10 חודשים, ומאז שהתחלתי לתת לה ארוחת ערב מוקפדת (כלומר, משביעה מספיק) היא כמעט ולא מתעוררת, וההתעוררויות שלה קצרות - וכשאני לא פה, היא גם נרדמת חזרה די מהר (לפי אמא שלי, אם כי לאחר בכי

) דווקא הנקות הלילה לא מפריעות לי, למעשה בקושי קיימות, והמחסור בבילויים אכן מציק, אבל מצד שני זה פותר את הטירדה של למצוא שותפים לבילויים וליציאות, וחוסך כסף ליציאות ולבייביסיטר