ניר עמדה
נוער מרצ יקר, לאחר שקראתי בעיון רב את ניר העמדה שלכם לא נותר לי אלא לשאול:So what else is new? ברור לכולנו שהמצב הנוכחי רע. ברור לכולם שכיבוש עם אחר הוא לא בריא לא לנו ולא להם. ברור לכולם שמו"מ הוא הדרך היחידה שתביא תוצאות (ע"ע מצרים, ירדן והפלשתינאים עצמם). אף אחד לא רוצה לקבור את יקיריו ואף אחד לא רץ למלחמה ומי שאומר שהוא אוהב מלחמה הוא אחד מן השניים, שקרן או משוגע. ניר העמדה שלכם לא מציע שום דבר בקשר למלחמה בטרור. מה עושים כשבזמן הדיבורים יש פיגועים מצד גורמים בעם הפלשתינאי שאינם מעוניינים בהישגים מדיניים של הרש"פ (ארגונים קטנים כמו החמאס, הג´יהאד האיסלמי, החזית העממית). האם עלינו להמשיך לספוג מכות בזמן שאנו מדברים או שעלינו לנהוג ברוח "להלחם בטרור כאילו אין משא ומתן ולשאת ולתת כאילו אין טרור"? מה אתם בעצם מציעים? לצעוק שהמלחמה היא שורש כל רע? ספרו לי משהו שאני לא יודע. ביום פקודה (גיוס קרוב) יהיה לכם קשה להקריב את חייכם? הקרבת חיים היא קשה בכל מקרה. פעם מישהו אמר "טוב למות בעד ארצנו", אני אומר טוב לחיות בעד ארצנו. בכל מקרה "בעד ארצנו". לגבי המנהיגות, ברור שבצד הפלשתיני יש בעית מנהיגות. ובצד שלנו? יש מישהו שיכול לבוא ולתת פתרון קסם למצב הנוכחי? כבר היו בכסא הזה רבים וטובים לא רק משני הצדדים אלא מכל הצדדים. יפה טענתם שרמאללה היא 10 דק´ מכפ"ס והבוץ הזה אינו לבנוני. דבר זה מגביר את עצמת השאלה מה יקרה אחרי חתימת הסכמים? הג´יהאד האיסלמי פשוט יתגלגל על הגב ויתחיל לגלות משמעת לאומית פלשתינית ויתפרק מנשקו לטובת הרש"פ? I dont think so לומר שלי עצמי יש פתרונות יותר טובים יהיה לא נכון, אבל כל עוד האש בוערת אני מעדיף להיות בצד החזק. כשהאש תשכך, אני הראשון שיישב לדבר ויהיה הכי נדיב בעולם בנושא שטחים וזכויות. עד אז בצער רב וביגון קודר מאד אני נאלץ להילחם על הבית שלי.
נוער מרצ יקר, לאחר שקראתי בעיון רב את ניר העמדה שלכם לא נותר לי אלא לשאול:So what else is new? ברור לכולנו שהמצב הנוכחי רע. ברור לכולם שכיבוש עם אחר הוא לא בריא לא לנו ולא להם. ברור לכולם שמו"מ הוא הדרך היחידה שתביא תוצאות (ע"ע מצרים, ירדן והפלשתינאים עצמם). אף אחד לא רוצה לקבור את יקיריו ואף אחד לא רץ למלחמה ומי שאומר שהוא אוהב מלחמה הוא אחד מן השניים, שקרן או משוגע. ניר העמדה שלכם לא מציע שום דבר בקשר למלחמה בטרור. מה עושים כשבזמן הדיבורים יש פיגועים מצד גורמים בעם הפלשתינאי שאינם מעוניינים בהישגים מדיניים של הרש"פ (ארגונים קטנים כמו החמאס, הג´יהאד האיסלמי, החזית העממית). האם עלינו להמשיך לספוג מכות בזמן שאנו מדברים או שעלינו לנהוג ברוח "להלחם בטרור כאילו אין משא ומתן ולשאת ולתת כאילו אין טרור"? מה אתם בעצם מציעים? לצעוק שהמלחמה היא שורש כל רע? ספרו לי משהו שאני לא יודע. ביום פקודה (גיוס קרוב) יהיה לכם קשה להקריב את חייכם? הקרבת חיים היא קשה בכל מקרה. פעם מישהו אמר "טוב למות בעד ארצנו", אני אומר טוב לחיות בעד ארצנו. בכל מקרה "בעד ארצנו". לגבי המנהיגות, ברור שבצד הפלשתיני יש בעית מנהיגות. ובצד שלנו? יש מישהו שיכול לבוא ולתת פתרון קסם למצב הנוכחי? כבר היו בכסא הזה רבים וטובים לא רק משני הצדדים אלא מכל הצדדים. יפה טענתם שרמאללה היא 10 דק´ מכפ"ס והבוץ הזה אינו לבנוני. דבר זה מגביר את עצמת השאלה מה יקרה אחרי חתימת הסכמים? הג´יהאד האיסלמי פשוט יתגלגל על הגב ויתחיל לגלות משמעת לאומית פלשתינית ויתפרק מנשקו לטובת הרש"פ? I dont think so לומר שלי עצמי יש פתרונות יותר טובים יהיה לא נכון, אבל כל עוד האש בוערת אני מעדיף להיות בצד החזק. כשהאש תשכך, אני הראשון שיישב לדבר ויהיה הכי נדיב בעולם בנושא שטחים וזכויות. עד אז בצער רב וביגון קודר מאד אני נאלץ להילחם על הבית שלי.