ניקו

ליטל ו

New member
ניקו

אני שומע על ניקו כבר שנים, מכיר את המוסיקה שלה קצת, ואת מי שסביבה קצת יותר, ותוהה כל איזה זמן מה אני מפספס. אז באתי לשאול
מה הופך אותה לכזו אגדה? אני יודע שהיא מוצגת כפורצת דרך מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת פמיניזם ובכלל מגדר. במה זה מתבטא? אשמח לגלות.
 

melancholy man

New member
יקו לא ב'דיוק מוסיקאית

כל הסיפור של וולווט אנדראונד היה מהפכני בהקשר של להקה שהייתה בעצם מייצג אומנותי של אנדי וורהול, ניקו עצמה, הייתה חלק מהמייצג הזה, היא לא בדיוק אפילו הייתה זמרת, היא יותר התאימה ללוק שרייד, וורהול וקייג' רצו לתפקיד הזמרת.מההיבט הפמניסטי, ניקו הייתה סוג חדש לגמרי של זמרת, היא לא התאימה לשום הגדרה קודמת של אישה בתפקיד סולנית, היא לא התביישה במיניות שלה ובטח לא הסתירה אותה, ובעיקר, היא לא הייתה שם כי הקול שלה היה מקסים, ממש כמו זמרים גברים, היא הייתה שם כי הייתה מבצעת שמתאימה לשירים.
 
ניקו הוציאה אלבומי סולו, לאחר הוולווט

עם קטעים בגוון "גותי": לחנים מונוטוניים, שירה מונוטונית וטקסטים פטליסטיים. אלו אלבומים השווים האזנה ולו בגלל ייחודיותם וחשיבותם ההיסטורית: אף אחד לא עשה משהו כזה, לפני כן. לאלבומים היתה השפעה גדולה שנים אחר כך, בשנות השמונים, על חלקים מסויימים ברוק האלטרנטיבי הבריטי. המוסיקה שניקו עשתה, אבל, אינה כוס התה של כל אחד. לניקו לא היתה קריירה טיפוסית, משום שלא האמינה בעצמה. היא היתה טיפוס מסובך ומתוסבך. למרות שהיתה מוקפת - כל חייה - באמנים מהשורה הראשונה, שתמכו והאמינו בה (החל מבוב דילן, דרך אנדי וורהול, ריד וקייל, ג'ון קופר קלארק ואחרים), היה בה יצר הרס עצמי שגבר על יצר החיים והיצירה. למרות זאת - ואולי בגלל זאת - כן יש לה חשיבות מבחינה "פמיניסטית", אם תרצי: היא לא עשתה שימוש במראה החיצוני שלה, כחלק מקידום-עצמי כאמנית; היא עשתה מוסיקה למרות המראה החיצוני שלה, ותוך התעלמות ממנו - ואף תוך הריסתו המכוונת ע"י שימוש בהרואין. יש סרט דוקומנטרי עצמאי מצויין ומצמרר שנעשה עליה לפני כעשור - Nico/Icon. הסרט קשה לצפיה, ולא מומלץ לבני פחות מ-18.
 

spych kid

New member
18 אמרת?..מומלץ אבל לא מומלץ? אממ.. ../images/Emo13.gif

המדד שנים שלי לא אחיד עם המדד הממוצע של הנערים (לפחות ככה אני אוהב לחשוב..) אולי דווקא כן מומלץ יחד עם כל התכנית של משרד החינוך בחינוך אנטי-סמים בהלם והפחדה?
 
לא קשור בכלל

סמים והתמכרויות אפשר לראות בכל סרט ממוצע בערוצי הסרטים, ובתוכניות דוקומנטריות בערוץ 8. הסרט הוא קשה לצפיה דווקא בגלל שהוא מוצלח כל כך, מבחינה פילמוגרפית: הוא מתאר את חייה הקרים והמנוכרים של ניקו, ע"י יצירת אווירה קרה ומנוכרת. ניקו התנכרה לכל מי שניסה להיות קרוב אליה: חברים, קולגות, מאהבים, קרובי משפחה - אפילו בנה שלה (שאותו לימדה גם להשתמש בהרואין, והוא התמכר לסם). מרואיין אחר מרואיין מספרים על סצינות קשות אתה, כאשר הבמאי (המוכשר; שכחתי את שמו), מלווה את הסרט בצילומים ובעריכה מצמררים. זה פשוט סרט קשה לעיכול. אם מבין הטיפוסים שהקיפו את ניקו, האדם הכי מאוזן מבין המרואיינים הוא ג'ון קייל - זה אומר דרשני. אני כן חושבת שצעירים צריכים לעשות חושבים לפני שהם צופים בסרט כזה; אפשר לחכות קצת. מבחינה מסויימת זה מזכיר לי ארוע שקרה לי פעם, כשיצא הסרט My Own Private Idaho של גאס ואן זאנט (עם קיאנו ריבס, בתפקידו הטוב ביותר וריבר פיניקס, כנ"ל). הסרט היה מוגבל לצפיה לגיל 18 ומעלה.ראיתי את הסרט באולם קולנוע קטן יחסית. בשורה שלפני ישבו שלוש או ארבע נערות כבנות 16. אחת מהן, לפחות, לא ידעה כיצד להתמודד עם הסרט. היא התחילה לצחוק - אבל צחוק היסטרי, מתוך מבוכה. היה לי ברור שהיא לא היתה צריכה להחשף לסרט הזה, בשלב הזה של חייה. לצעירים יש, מטבע הדברים, נסיון חיים מוגבל, שאינו מספיק, במרבית המקרים, לשם התמודדות רגשית עם מצבים בוגרים. בגלל זה קוראים לזה "גיל ההתבגרות" - זה תהליך, שלוקח זמן.
 

spych kid

New member
תודה. אני אנסה

לראות את הסרט ולראות אם אני מצליח לגבש מעצמי איזו בגרות מסוימת לזמן הדרוש כדי לקלוט את הסרט על הצד הטוב ביותר. וסליחה על הציניות, העולם יהיה יפה יותר בלי ציניות, לפעמים נפלט לי פה ושם אבל לפחות קיבלתי סקירה על הסרט ואפילו קיבלתי שם לעוד סרט "בוגר" (אבל נראה לי שאני אחכה איתם לחורףבחופש הגדול מתאים לי סרטים שמומלצים עד גיל 4 מקס' )
 

Barmelai

New member
איידהו שלי, למי שיחפש בספריות ה DVD

הוא סרט נפלא של במאי מהמרתקים ביותר שעובדים היום. קיאנו ריבס וריבר פניקס ז"ל אכן הגיעו שניהם לשיאם הקולנועי בסרט הזה.
 
למעלה