הטייק שלי
רודי גובר- הוא מצוין והשתפר בבירור השנה אבל הוא היחיד שקרוב לתקרת הזכוכית שלו. הגנתית הוא כוח אדיר שמשנה כל זריקה בצבע בזכות האורך והמיקום שלו. הדברים האלה היו ידועים תמיד.
העונה לעומת זאת אני מזהה שיפור אצלו בשני תחומים עיקריים-
1. הוא תופס כדורים הרבה יותר טוב. זה נשמע קצת מצחיק אבל תמיד היו לו אצבעות מרגרינה שמנעו ממנו להפוך לשחקן פיק אנד רול יעיל ובכלל הוסיפו תסכול כשכדורים טובים שנמסרו אליו בצבע הפכו לאיבודים.
2. הוא יותר חזק פיזית וזה מאפשר לו לתפוס מיקום יותר טוב מתחת לסל וגם לתת איזה power dribble לפני שהוא עולה לדאנק.
שני הסעיפים האלה הפכו אותו מחור בהתקפה לשחקן שחייבים להתייחס אליו. הוא יעיל בטירוף (13 נקודות למשחק ב-66% מהשדה ו-65% מהעונשין) ויחד עם הנוכחות ההגנתית האדירה שלו אני חושב שיש מקום להשוות בינו לבין דאנדרה ג'ורדן.
יאניס אנטטקומפו- לא ברור מה הוא בדיוק אבל בטוח שלא סנטר. נכון להיום הוא הסופרסטאר היחיד מבין השמות שציינת. לא זכור לי שחקן דומה לו אפילו במקצת. יש לו אורך של סנטר, כדרור ואתלטיות של גארד, הכוח הפיזי שלו הרבה יותר משמעותי ממה שנדמה. חבר'ה לא פראיירים כמו באטלר ופול ג'ורג' מתקשים להרחיק אותו מהצבע ושם הוא פשוט מסיים מעליהם. יש אולי 5 שחקנים בליגה שמסוגלים לשמור עליו מבלי לקבל עזרה.
ההתפתחות של יאניס היא דבר מרתק והוא מתחיל להזכיר את לברון מבחינת הדומיננטיות שלו מבלי להחזיק בג'אמפר יציב, אבל אני לא בטוח שהוא שייך לדיון של הביג מן.
קארל אנת'וני טאונס- באופן טבעי אני עוקב אחריו באדיקות ולא כל-כך מזמן הבאתי פה breakdown של ההתפתחות שלו.
התקפית הוא כל פעם לומד משהו חדש וזה ניכר. יכולת המסירה שלו מהדאבל טים משתפרת, הוא חזר לזרוק מיד ריינג' שזה מצוין, הוא יותר חכם בזיהוי נתיבים לסל ומכשולים בדרך. חוסר השימוש שלו ביד שמאל הדאיגה אותי והנה במשחקים האחרונים הוא התחיל להשתמש בה בפוסט.
הגנתית הוא הרבה פחות טוב ממה שהוא צריך להיות. לפעמים הוא לא מספיק אגרסיבי ונותן לשחקנים לסיים מעליו כמעט ללא contest. לפעמים הוא סתם מאבד את השחקן שלו.
ריבאונד זה תחום שהוא שם עליו דגש ומביא תוצאות.
אני קצת יותר ביקורתי כלפי טאונס כי השאיפה היא לפרפקציוניזם וזה גם מעיד עליו משהו... הוא עובד קשה, יש לו אופי נהדר ואני רואה בו מסוג השחקנים שימשיכו להתפתח גם כשהם נמצאים בטופ.
ג'ואל אמביד- התקרה שלו היא כנראה הגבוהה ביותר בקרב הביג מן. הנתונים שלו באמת יוצאי דופן, בפרט סייז וכוח (הוא אחד השחקנים החזקים בליגה). הוא זז ממש טוב, מכדרר טוב ויש לו טאץ' בקליעה.
כרגע קבלת ההחלטות שלו לא תמיד מהמשובחות והוא לפעמים לוקח זריקות קשות או מסתבך באיבודים אבל מה שיותר חשוב בעיני הוא השאיפה שלו להיות השחקן הכי טוב על המגרש בכל רגע נתון.
לא מדברים כמעט על הנוכחות ההגנתית של אמביד אבל הוא יוכל בקלות להפוך לאחד הסנטרים ההגנתיים הטובים ביותר.
סימן השאלה העיקרי אצלו הוא בריאות. האם יצליח לשחק 70 משחקים בעונה לאורך הקריירה? האם יוכל לשחק 35 דקות למשחק באופן עקבי?
שווה לציין שהוא אמנם רוקי אבל בן 22 כך שלפחות מבחינת הגיל הוא קצת יותר מבוגר מטאונס, פורזינגיס ויוקיץ'.
קריסטפס פורזינגיס- לא יודע מה איתכם, אבל בעיני די ברור שהוא סנטר. כלומר רוב הזמן הוא משחק out of position. יתכן שההייפ סביבו טיפה דעך השנה אבל אני חושב שנוכל לשפוט אותו כמו שצריך כשהוא יתחיל לפתוח כ-C. אין לי ספק שזה יקרה בשלב מסוים, השאלה מתי.
הוא הקלעי הכי טוב בקרב הביג מן וסיוט לשמור עליו בפיק אנד פופ. הוא טכני יותר ממה שנדמה ואני חושב שהוא גם יוכל להיות שחקן פיק אנד רול טוב מאוד. הגנתית יש לו נוכחות כ-rim protector אבל הוא יחסית חלש בריבאונד.
ניקולה יוקיץ'- דיברתי עליו בהודעה הראשית. הוא סוג של חידה פשוט כי עוד לא ראינו אותו מספיק. מבחינה התקפית נדמה שהוא יודע לעשות הכל. יש לו רוגע מסוים במשחק מהסוג של גאסול וטים דאנקן. השאלה איפה עובר הגבול בין רוגע לפאסיביות.
המבחן העיקרי שלו הוא בהגנה. יוקיץ' הכי איטי מבין הביג מן שהזכרנו ואפשר לנצל אותו בפיק אנד רול. גם מספרי החסימות שלו נמוכים. לדעתי הוא יהיה חייב להיות לפחות ממוצע בהגנה כדי להפוך לשחקן בקליבר של אולסטאר רב שנתי.
