צורת הנסמך של חֶדֶר היא גם "חֶדֶר" (כדרכם של הסגוליים המלעיליים שבהם לא משתנה הנטייה בסמיכות יחיד) וגם חֲדַר. ברקלי מציין כחריג גם את שֶׁגֶר – שְׁגַר וכותב "ועוד מעטים" (אבל לא מפרט אותם). אין לי מושג מהו הכלל המכתיב זאת, למיטב הבנתי כל אלה צורות חריגות שפשוט מתועדות במקרא ולכן כך ירשנו אותן.
לבין אחד שהוא שם מלרעי? השואל מבקש דוגמות נוספות לסגול ההופך לפתח, וכוונתו קרוב לוודאי הייתה לסגול באל"ף שהופך בנסמך לפתח. מן הסתם, אני משער השערה פרועה, שהסגול מופיע בהשפעת הקמץ בחי"ת (בדומה להתנהגות ה"א היידוע לפני חי"ת קמוצה (הֶחָכָם). והואיל ובצורת הנסמך הקמץ הופך לפתח (בהברה סגורה לא מוטעמת), אין כבר הצדקה לקמץ באל"ף, והתנועה מתאימה עצמה לפתח שבא אחריה. ואולי הייתה כאן אנלוגיה לצורה הנקבית המקבילה אַחַת בנפרד ובנסמך. אבל אם ישנה כאן תמיהה, היא מכוּונת לניקוד בפתח בהברה פתוחה בלתי מוטעמת..
השואל העלה קושיה לגבי אֶחָד> אַחַד-, ובכל המילים הללו אין התייחסות לדוגמה הספציפית הזאת, שהרי מדובר כאן בשם מלרעי שבו השינויים בניקוד נובעים, כנראה, בהשפעת העיצור הגרוני.
מסרתי את השערותיי לגבי שאלתך, וכעת אני זוכר צורות דומות במקצת שנוהגות באופן דומה.. בשם בֶּהָלוֹת (בהלה בריבוי) בצורת הנסמך משתנה הניקוד לפתח - בַּהֲלוֹת התושבים. ובעצם, גם בשני השמות הבאים: נֶהָג> נַהֶגָת ישנו שינוי מסגול לפתח, וגם כאן, בדומה לאֶחָד>אַחַד- מעורבים עיצורים גרוניים. שבוע טוב ולילה טוב