ניצחון הרוח או החומר?

  • פותח הנושא idv
  • פורסם בתאריך

idv

New member
ניצחון הרוח או החומר?

כיוון שבמדינה מערבית (יחסית) אנו חיים ולצערי הרב אין זמן רק להתאמן כל היום מה עדיף לשים דגש באימונים יותר על רוח/אנרגיה וכד´ או על הטכניקה?
 

orii

New member
על האימון כמובן ../images/Emo13.gif

תלמד מה שמלמדים אותך, איך שמתאים לך. אני לא יודע כל כך למה אתה מתכוון בוח מול טכניקה לכל מורה/שיטה הדרך שלה להציג את הדברים. אז מהצד הזה תראה מה נותנים לך ומהצד השני תראה איך אתה מתמודד איתם. מה אתה אוהב? מה נותן לך כוח? ממה אתה נהנה? ודוד היה כותב: תשאל את המורה שלך....
 

idv

New member
אימון

שאלתי גם את המורה אבל אני רוצה לקבל דעות נוספות. בכל מקרה הכוונה היא לא לאימון הרגיל עם המורה אלא לאימונים שאני מתאמן לבד בזמני החופשי (אני מתאמן בקונג פו וטאי צי) השאלה היא על מה כדאי להתאמן יותר על הטכניקה - איך לבצע את התנועה, מעברים בין תנועות וכד´ או יותר על האנרגיה - כלומר להתאמן יותר בטאי צי.
 

orii

New member
מה זה אומר להתאמן "על האנרגיה"

אני דוקא לומד טאי צ´י (שזה סוג של קונג פו לאפחות מכל קונג פו אחר) וכשאני מתאמן בבית (ומראש הבתובה שלי כיוונה לזה - לימונים בבית) אני מנסה ללמוד ולתרגל בלשונך "איך לבצע את התנועה, מעברים בין תנועות וכד´". כמובן שאני לא סתם זז כך שיראה כמו שצריך יש ריכוז במה שאני עושה. כמו שאתה רואה, מן הסתם, יש הבדלי גישה בין מה שאנו לומדים ולכן צריך לדעת איך להתיחס למה שאנשים משיטות אחרות אומרים. לדעתי בשורה התחתונה אתה קובע. תעשה מה שעושה לך הכי כייף.
 

orii

New member
לימונים בבית - אור בבית...

בתובה זה בתשובה. ולימונים זה אימונים. סליחה על התעויות.
 
צודק לגבי דוד ../images/Emo13.gif

לגבי האימון בבית, אני מציע להיות יותר ספציפי: לבקש מהמורה שיעזור לך להכין תכנית אימונים אישית לעבודה עצמית לבד בבית, ולדאוג להתייעץ איתו כל כמה חודשים לגבי תכנית האימון - מה לשנות, על מה לשים דגש וכו´. הנטיה של כל אחד היא להתאמן על מה שנעים, וזה לא תמיד מה שחשוב... לכן צריך מורה שיידע לעזור ולכוון. לדעתי האישית, אם אתה סומך על המורה והשיטה שלך, ויודע להיעזר בהם, עדיף שתתאמן לפי הנחיות המורה שלך, ועצות של אחרים תיישם רק אחרי שסיימת אימון יומי "לפי הוראות המורה".
 

orii

New member
לא כייף - לא כסף ../images/Emo106.gif

אני חושב שתסכים שלגבי תלמידים חדשים לא משנה במה ההנאה היא מרכזית באימון בבית ונדמה לי ש idv הוא כזה. מעבר לכך, אני חושב שלטווח ארוך "מה שנעים הוא מה שחשוב". בבסיס זה מה שעומד. לעיתים, לא בא לי להתאמן ואז המחשבה על הכייף של אחרי או גורם נוסף יכולה לעזור היכן שאין כייף מידי. אבל בכל אופן אני לא מאמין בלעשות דברים שלא מהנים ומושכים. אין ספק שלעשות דברים מסיבות אחרות יביאו לתוצאות אבל זו לא דרכי.
 

idv

New member
מסכים ובכל זאת

א. אכן צדקת ואני חדש בעניין. ב. השאלה למה אתה קורא כייף. לדוגמא אני רץ כמה פעמים בשבוע 40 דקות. אני שונא מאד לרוץ אבל התוצאה של הריצה (שמירה על המשקל, כושר והרגשה גופנית טובה) הם אלה שגורמים לי לרוץ (או בקיצור כייף במובן הכוללני של המילה). המטרה של האימונים בבית היא לא רק כיף אלה גם שיפור ביכולת שלי. השאלה כיצד ניתן להשתפר בצורה הטובה ביותר. האם לעבוד יותר על הטכניקה - כלומר התנועות - לדוגמא איך לבצע סיבוב כלשהו או משהו דומה. או האם להתמקד דווקא בהרפיה של הגוף, זרימה של אנרגיה וכד´.
 

orii

New member
"כייף במובן הכוללני של המילה"

אצלי אין הבדל בין הטכניקה - כלומר התנועות - לדוגמא איך לבצע סיבוב כלשהו או משהו דומהוההתמקדות בהרפיה של הגוף, זרימה של אנרגיה וכד´. אצלי זה גם וגם - אני לומד לנוע תוך כדי מצב משוחרר (ולא רופס)... אני לא יכול להפריד. מה שכן בהתחלה התחלה יש כאלו שאוהבים לדעת ברמה שיטחית הרבה תנועות ואחר להעמיק וללמוד איך לעשות אותן יותר נכון ואילו אחרים ילמדו מעט תנועות וינסו להבין אותן יותר טוב. מה יותר נכון? לדעתי: או מה שבא לך או מה שאתה יותר אוהב, תחליט!
 
לא לגמרי מסכים

נכון שמאימון צריך להנות, אבל יש בכל שיטה גם מרכיבים ש(לפחות בהתחלה) הם קשים ולא מהנים בכלל. אני לא מכיר אנשים שמתאמנים "מרצונם" על עמידות סטאטיות בלי שיזכירו להם שוב ושוב כמה זה חשוב; מרצוני לא הייתי מתאמן על שכיבות-שמיכה וכפיפות-בטן וכדומה (איזה מזל שבשיטה שאני לומד זה מיותר...); ואני מניח שלכל אחד יש העדפות שונות. הנקודה היא שאם מדובר בשיטה שלמה, לכל חלק באימון יש חשיבות, ולפעמים תלמיד פשוט לא רואה מה חשיבותו של תרגיל שנראה די "סתמי" במבט ראשון. אם התרגיל הזה קשה במיוחד, או משעמם, יש סיכוי יותר מסביר שתלמיד מתחיל יוותר עליו אם לא יקבל הנחיות מהמורה על מה להתאמן. לשאול את המורה, אמרתי?
 

orii

New member
אז כנראה נשאר חלוקים ../images/Emo36.gif../images/Emo26.gif

אולי זה ההבדל בשיטות או במורים או בנינו כאנשים... בכל אופן, אנחנו לומדים יחסית ממש מעט "תרגילים". הבסיס הוא כמובן תבנית. יש גם שני סטים של תרגילי צ´י קונג שהם לא חיוניים - מלמדים מסבירים את המשמעות הבריאותית של התנועות ומי שרוצה עושה. הם עוזרים עד שמגיעים לרמה מסוימת בטאי צ´י. אז בשנה שנתיים ראשונות יש רק תבנית (של בערך 20 דקות) אוהב יופי, לא - אז לא. גם אחרי ש"יודעים" את התבנית יש תוספת של תרגיל זוגות אחד.
 
אכן חלוקים ../images/Emo13.gif

אצלנו מגדירים מסגרת ברורה ככל האפשר של מבנה האימון היומי בבית. האימון צריך לכלול חימום (תרגילים מ-3 סדרות שונות), קטה וצאן-צ´ואן. למי שאין זמן, או שיש בעיה פיזית כלשהי, מתאימים במיוחד תכנית אישית. ברור שכל אחד עושה מה שהוא יכול, ומתחילים בד"כ כמעט שלא מתאמנים בבית - אבל לפחות משתדלים שידעו על מה חשבו לעבוד, אם אכן ירצו לתרגל. במשך הזמן רואים מאוד ברור מי מתאמן ומי לא, ורואים גם מי מתאמן על דברים מסוימים ולא על אחרים.
 

orii

New member
אבל אני חושב שכן מסכימים

שהאימון בבית הוא המפתח להתקדמות. כמו שכתבת: "במשך הזמן רואים מאוד ברור מי מתאמן ומי לא" בלי זה זה לא קורה.
 

yanivtil

New member
סליחה שאני מתפרץ...

דוד, במה אתה מתאמן? עניין נוסף, בראיה של מתחיל,האם אין סיכון בלהתאמן בבית,כשאין מי שיתקן אותך ואתה עלול להתרגל ולהתאמן על תנועות שיש בהן שגיאות קטנות שאח"כ יהיה כבר קשה להיפטר מהן?
 
דוד מתאמן בטאי צ´י בסגנון טסון נאן

"טסון נאן מאן פאי". לגבי שאלתך, היא כבר נדונה בפורום בעבר, אך התשובה המקוצרת - לשם כך אתה רואה מורה פעם או פעמיים בשבוע - כדי להחזיר אותך לתלם כל הזמן, שיהיה יישור קו תמידי וכד´. הכוונה היא שבטווח של מספר ימים קטן, הסטיה שתלמיד מתחיל ייצור לא אמורה להתקבע ולהשריש.
 
../images/Emo45.gif../images/Emo70.gif ואף מוסיף:

כולם עושים טעויות. גם אני, גם אחרי 13 שנים של אימונים, מקבל הערות על התרגילים הכי "בסיסיים" שיש. אז מה - להפסיק להתאמן כי אני טועה? הדרך היחידה לא לטעות - היא לא להתאמן...
 

חניבעל.

New member
מסכים איתך דוד

הרי בתרגול צאן צ´ואן קשה לראות תועלת מיידית (לפחות לי,חוץ מהאספקט הבריאותי), ובכל אופן זה הבסיס - אם יש לי רק מעט זמן - את זה אני עושה. ומדוע? כי זה מה שהגדירו לי כהכי בסיסי - הכי חשוב. להגיד שזה כייף? שאני מאוד נהנה? אני לא אגיד (לא שאני סובל, אבל....) אך שוב מכיון שזה הכי בסיסי - אני עושה. את הפירות אולי נקטוף ביום מן הימים.
 
למעלה