ניצוצות
בס"ד בכל מקום אליו האדם גולה, שם יש לו דבר מה לעשות, לעלות ולתקן. מלאכה מחכה לו שם... בשפתם המשלית קוראים לזה יודעי הסוד: לגאול את ניצוצת הקדושה השבויים. כמה שבועות לפני ראש השנה שלח הבעל שם טוב את תלמידו רבי יחיאל דייטשל למשימה רחוקה. אחוז צער, שלא יוכל לעבור את היום הגדול במחיצת מורו, נכנע התלמיד ביודעו, שמאף אחת משליחיותיו של מורו אינה לשווא. רבי יחיאל הפליג במרחבי האוקיינוס ומצא את עצמו, ערב ראש השנה, על אי בלתי ידוע. כיון שחזה מראש את הבילתי צפוי, הצטייד בשופר. הוא החל לתור אחר מחסהומצא אחסניה אצל תושבי המקום. הם נתנו לו חדר בו התכונן לעבור את החג. עקב צער הריחוק התעורר בו להט כה אדיר, שבמשך שני ימי החג התפלל, ללא הפסקה, תפילה כה נלהבת, שכל תושבי המקום התרגשו מאוד ושלחו שליחים למלך האי לאמר: "איש נמצא בינינו, הוא לא מפסיק להתפלל, לבכות ולתקוע!" זימן המלך את החכם ושאלו על מוצאו. משנודע לו שהוא יהודי, אמר לו המלך: "אם כם הדבר, קרא לכמה ממשפחות אחיך ובואו להתיישב כאן. אני אדאג לכם למגורים ולפרנסה!". כשרבי יחיאל חזר וסיפר את ההרפתקה לרבו, הסביר לו הבעל שם טוב: "היה שם משהו לתקן, להעלות איזה ניצוץ קדוש! קהילה יהודית שלימה הייתה אמורה להיגלות לאי הזה במשך שנים רבות כך נגזר בשמיים. בעזרת התורה והמצוות שקהילה זו הייתה מקיימת, הניצוץ היה עול ומשתחרר. אך אתה שברת את לבבך בתפילה, עד שהצלחת לבדך לבצע את תפקידה של קהילה שלימה. עכשיו, גלות זאת איננה הכרחית עוד ויהודים לא ילכו לאי זה..." סיפור מקורי זה מסביר לנו את כל משמעות הגולה: בכל מקום שאנו נימצאים בו יש דבר מה לבצע, אשר אנו לא מודעים תמיד למימדיו.
בס"ד בכל מקום אליו האדם גולה, שם יש לו דבר מה לעשות, לעלות ולתקן. מלאכה מחכה לו שם... בשפתם המשלית קוראים לזה יודעי הסוד: לגאול את ניצוצת הקדושה השבויים. כמה שבועות לפני ראש השנה שלח הבעל שם טוב את תלמידו רבי יחיאל דייטשל למשימה רחוקה. אחוז צער, שלא יוכל לעבור את היום הגדול במחיצת מורו, נכנע התלמיד ביודעו, שמאף אחת משליחיותיו של מורו אינה לשווא. רבי יחיאל הפליג במרחבי האוקיינוס ומצא את עצמו, ערב ראש השנה, על אי בלתי ידוע. כיון שחזה מראש את הבילתי צפוי, הצטייד בשופר. הוא החל לתור אחר מחסהומצא אחסניה אצל תושבי המקום. הם נתנו לו חדר בו התכונן לעבור את החג. עקב צער הריחוק התעורר בו להט כה אדיר, שבמשך שני ימי החג התפלל, ללא הפסקה, תפילה כה נלהבת, שכל תושבי המקום התרגשו מאוד ושלחו שליחים למלך האי לאמר: "איש נמצא בינינו, הוא לא מפסיק להתפלל, לבכות ולתקוע!" זימן המלך את החכם ושאלו על מוצאו. משנודע לו שהוא יהודי, אמר לו המלך: "אם כם הדבר, קרא לכמה ממשפחות אחיך ובואו להתיישב כאן. אני אדאג לכם למגורים ולפרנסה!". כשרבי יחיאל חזר וסיפר את ההרפתקה לרבו, הסביר לו הבעל שם טוב: "היה שם משהו לתקן, להעלות איזה ניצוץ קדוש! קהילה יהודית שלימה הייתה אמורה להיגלות לאי הזה במשך שנים רבות כך נגזר בשמיים. בעזרת התורה והמצוות שקהילה זו הייתה מקיימת, הניצוץ היה עול ומשתחרר. אך אתה שברת את לבבך בתפילה, עד שהצלחת לבדך לבצע את תפקידה של קהילה שלימה. עכשיו, גלות זאת איננה הכרחית עוד ויהודים לא ילכו לאי זה..." סיפור מקורי זה מסביר לנו את כל משמעות הגולה: בכל מקום שאנו נימצאים בו יש דבר מה לבצע, אשר אנו לא מודעים תמיד למימדיו.