ניסיתי

[fall to pieces]

ניסיתי

באמת שניסיתי רציתי לספר מה עובר עליי לנסות להוציא לדבר עם מישהו אבל כמה שאני רוצה אני לא מצליחה כאילו משהו עוצר אותי אולי אני לא יודעת איך ואולי אני פשוט מפחדת מפחדת לפתוח הכל לראות מה יש בתוכי מפחדת להתמודד אבל אני רוצה להוציא אני רוצה לדבר על זה פשוט לא יודעת איך מאיפה להתחיל מרגישה כאילו יש שני "אני" "אני" שכולם רואים ומכירים ו"אני" שנשארת בפנים ואף אחד לא יודע או רואה איך עושים את זה איך מתחילים לדבר על זה פתאום שאלה קצת דפוקה אני יודעת

 

[תמימו]

שאלה לא דפוקה בכלל

אפילו לא קצת. יש אנשים שמדברים בחופשיות רבה וכל הקלפים אצלם על השולחן.ויש כאלה שקשה יותר ונפתחים לאט יותר ולאנשים קרובים יותר. ויש...יש את הסוג שלך, האנשים שרוצים אבל לא יכולים. אין פואנטה לדברים שאני כותבת לך, מסיבה אחת: אין לי פיתרון! אבל ממש ממש אין. אני עדיין לא מצאתי את התשובה שאת מחפשת, ומקווה בשבילך שאת כן תצליחי, וכן תשתחררי מהעול הכבד הזה. מה שכן, את כבר מדברת, אולי לא שמת לב, אבל כן, גם כתיבה, אפילו לזרים זה סוג של התחלה. יש לך עוד המון זמן. אל תתייאשי

 

[מישהי 236]

...

תעשי דברים אחרים שיוציאו את זה תכתבי, תציירי, תשירי, תרקדי, תעשי מה שאת הכי אוהבת.

 

[נאחזת בתקווה]

לאחרונה התחלתי פשוט....

לכתוב יומן משלי.... זה מוזר מאז שאני קטנה בכל מיני תקופות בחיי אני רושמת יומן אישי מספרת על חוויות ועל תהיות ומחשבות אבל אף פעם בחיי לא רשמתי יומן כזה קשה כזה מהותי כמו עכשיו... גם אני כמוך הרגשתי שיש בי עוד כל כך הרבה להוציא ולא תמיד נוח לי להפתח ולדבר ....אז החלטתי לרשום יומן ולספר ליומן מה אני חושבת ...את החלומות והזכרונות....הקשיים ....וזה מקל ...זה בהחלט להוציא ... אני ממליצה לך לעשות זאת כתיבה מאוד עוזרת.... מה שהכי חשוב שלא תשפטי את עצמך על ההתנהגות שלך הכל לגיטימי כל אחד מתמודד בדרכו .... תתרכזי בעצמך במשפחה שלך ...אני תמיד רואה את זה בשני פרקי חיים ... החלק שלפני המקרה והחלק אחריו והחלק שבינהם ... לפני החיים היו אחרת ואני לא ישווה אותם לחלק השני כי זה יהיה אחרת מעכשיו פרק ב' עכשיו אני בינהם מנסה להגיע לפרק השני שבו אני ממשיכה לחיות לצד האובדן לצד הכאב כי זה שהוא לא יעלם כבר הספקתי לפנים אבל איכשהו צריך לקיים חיים לצידו .... אל תשווי לעולם בין חלק א לחלק ב ...ותנסי להמשיך ...