ניסיון
אני יושבת בפאב. אותו פאב שהיתי שם לפני שבוע, חודש,שנה.אותו מקום,אותו משקה רק הרגשה שונה. אני פה עם המון אנשים. אנשים שמחים, צוחקים. אני איתם. צוחקת. צחוק מזוייף של שמחה שאין לי. מחייכת אל חברים שלי, מדברת כרגיל אבל לא מרגישה אם זה שלמה. אני לא שמחה. ושוב הכאב הזה.הכאב ביד. הכאב של חתכים שרק עכשיו נעשו ושמו מעליהם תחבושת רק בשביל שאנשים לא יראו. חברה שלי קלטה את התחבושת והבינה ששוב חתכתי בגללו. היא מעקמת פרצוף.אני יודעת שזה לא טוב אבל אני כזאת זה חלק ממני.לא יודעת איך להתגבר על כאב נשפי אז מוציאה אותו על כאב פיסי.ככה לפחות אומר הפסיכיאטר שלי. מדליקה עוד סיגריה ושוב מחייכת. המחשבות שלי נקתעו. "מה את עצובה?" "לא אני לא עצובה סתם מחשבות.חושבת על עבודה, מלא בעיות בעבודה." נכון שאמא למדה לא לשקר אבל לפעמים חייבים. צילצול מוכר...אס אם אס...שוב בטח איזה מעדון לא קשור לחיים שולח לי שיש איזה מסיבה מגניבה עם איזה די ג'יי שאף אחד לא מכיר ביום שישי הקרוב. הפעם טעיתי. אתה שלחת לי הודעה. "ערב טוב מאמי. מה קורה איתך?אל תעשי שטויות.אוהב". איזה בולשיט אבל אני מחייכת כי כול אחד רוצה להיות נאהב. זו היא פעם ראשונה מאז שלוש שבועות שנזכרת בי ואז הבנתי שאתה שם לבד. אתה לבד יושב בבית שלך ונזכר בי.אולי אפילו חושב עליי. אולי אפילו מתגעגע. מתקשרת אליך. "אלו" אוויי זה הקול שלך הוא כזה עמוק. הוא חודר לתוכי. נכנס לי ללב, רץ בבטן ברוח נעימה ומתפוצץ אי שם בפנים! אתה מזמין אותי לבוא. שוכחת מהכול!עוזבת את החברים שלי ורצה,עפה, טסה עד לבית שלך! הכול למענך. אני כול כך טפשה!
אני יושבת בפאב. אותו פאב שהיתי שם לפני שבוע, חודש,שנה.אותו מקום,אותו משקה רק הרגשה שונה. אני פה עם המון אנשים. אנשים שמחים, צוחקים. אני איתם. צוחקת. צחוק מזוייף של שמחה שאין לי. מחייכת אל חברים שלי, מדברת כרגיל אבל לא מרגישה אם זה שלמה. אני לא שמחה. ושוב הכאב הזה.הכאב ביד. הכאב של חתכים שרק עכשיו נעשו ושמו מעליהם תחבושת רק בשביל שאנשים לא יראו. חברה שלי קלטה את התחבושת והבינה ששוב חתכתי בגללו. היא מעקמת פרצוף.אני יודעת שזה לא טוב אבל אני כזאת זה חלק ממני.לא יודעת איך להתגבר על כאב נשפי אז מוציאה אותו על כאב פיסי.ככה לפחות אומר הפסיכיאטר שלי. מדליקה עוד סיגריה ושוב מחייכת. המחשבות שלי נקתעו. "מה את עצובה?" "לא אני לא עצובה סתם מחשבות.חושבת על עבודה, מלא בעיות בעבודה." נכון שאמא למדה לא לשקר אבל לפעמים חייבים. צילצול מוכר...אס אם אס...שוב בטח איזה מעדון לא קשור לחיים שולח לי שיש איזה מסיבה מגניבה עם איזה די ג'יי שאף אחד לא מכיר ביום שישי הקרוב. הפעם טעיתי. אתה שלחת לי הודעה. "ערב טוב מאמי. מה קורה איתך?אל תעשי שטויות.אוהב". איזה בולשיט אבל אני מחייכת כי כול אחד רוצה להיות נאהב. זו היא פעם ראשונה מאז שלוש שבועות שנזכרת בי ואז הבנתי שאתה שם לבד. אתה לבד יושב בבית שלך ונזכר בי.אולי אפילו חושב עליי. אולי אפילו מתגעגע. מתקשרת אליך. "אלו" אוויי זה הקול שלך הוא כזה עמוק. הוא חודר לתוכי. נכנס לי ללב, רץ בבטן ברוח נעימה ומתפוצץ אי שם בפנים! אתה מזמין אותי לבוא. שוכחת מהכול!עוזבת את החברים שלי ורצה,עפה, טסה עד לבית שלך! הכול למענך. אני כול כך טפשה!
