ניסיון

[פנס כחול]

ניסיון

מנסה לעשות קצת סדר, מכריחה את עצמי לכתוב
מבולגן לי מאד הכל
הפסיכולוגית בחופש, כל שאר הצוות יודע ואני נפגשת בתדירות גבוהה יותר איתם
יש לי גם אפשרות ללכת למישהי אחרת בתקופה הזו
לא יודעת אם אלך

אני בורחת
אין לי כוח לקלוט על עצמי כל כך הרבה דברים חדשים, שכל ילד קטן יודע
אין לי כוח לדבר עם ההורים שמנסים להתקשר פתאום לא יודעת למה (אופציה אחת או שתיים)
אין לי טיפת כוח לטפל בעניינים שצריך לטפל
אבל בעבודה כיף
ואני מבולבלת
ועייפה

 

[פרח נובל2]

זה קשה

כשהפסיכולוגית לא איתך. זה מבלגן את הכול!
אני חושבת שאם אין לך כוח כרגע את לא חייבת להכריח את עצמך.
אחד הדברים החשובים שלמדתי בטיפול הוא לעשות את מה שטוב לי בלי יותר מידי חישובים על האחרים.
אבל, בדברים שחייבים לטפל - חייבים (כמובן אני מתכוונת לבריאות...)! קחי את זה ברצינות.
אני כאן ובמסרים אם יכולה לעזור לך בכל צורה שהיא!

גדול גדול

 

[פנס כחול]

תודה

אני חייבת ללכת קדימה כל הזמן,
אם לא אני נופלת.
ממש.
אני לא יכולה לוותר.
וזה כמובן באוכל, ממש קשה ואני נלחמת לא להוריד,
ולהמשיך בכל מה שזה דורש.
וגם בכל העניינים הדורשים טיפול,
אם אני מזניחה הופך להיות לי לחוץ מאד ומפחיד, כל מה שמחכה לי...
וסתם כל דבר מפחיד לי מאד עכשו.
אבל אין לי כוח לכלום,
ואולי זה לא שאין לי כוח, זה הפחד.
הפחד להיות רגע אחד בלי משהו שיעסיק לי את הראש.
אז כשאני לא בעבודה אני עם מחשב טלויזיה עד שקורסת למיטה.
והיום הייתי אצל הדיאטנית ופשוט התפרקתי,
לא יודעת מה רציתי, סתם לא עומדת בהכל.
ועדיין מהעבודה אני יוצאת עם חיוך, ממש כיף לי שם.

 

[פרח נובל2]

מעולה

שטוב לך בעבודה! זה לפחות דבר אחד במשך היום שאת יודעת שעושה לך טוב.
אני מכירה את הפחד...
מאז שהורידו ממני את ההשגחה אני ירדתי משקל משמעותי. והדיאטנית והפסיכולוגית מאוד דואגים שיהיה עכשיו נפילה. אני משתדלת בכל הכוח להחזיק את עצמי, כי אין לי כח לנפילה. אני רוצה להמשיך הלאה, לצאת מההפרעה, לחיות חיים נורמאלים!!!
אז מתגברת על הפחד מההשמנה וממשיכה לאכול. (נראה איך יהיה אצל הדיאטנית...)
נקודה שהבנתי במשך הזמן, צריך להמשיך בלי כוח. פשוט כדי לחיות בצורה בריאה. וזה קשה מאוד. אני גם מתמודדת עם זה ביום יום. וכמוך אני דואגת להעסיק את עצמי כל היום כדי לחשוב כמה שפחות. לכן גם נרשמתי לתפירה. העיקר לא לחשוב ולאכול כמו רובוטים במשך היום. שזה הכי קשה...
מקווה שנצא מהפחדים שלנו..
איתך.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

פנס

אני ממש מבינה את התחושה הזו, שאין כח לתהליך ואין כח להבנות.
באמת.
המטפלת שלי הייתה אומרת שלפעמים גם בתוך טיפול צריך לקחת חופש, ואני מסכימה איתה.
אבל לא תמיד טיפול חייב להיות מקום של הבנות וחפירה,
במיוחד עם מטפלת זמנית.
זה יכול להיות מקום של תמיכה ווינטלציה. סתם מקום לשפוך את הלב ולפרוק.
מה את אומרת?

 

[פנס כחול]

חשבתי על זה

מרגיש לי מנצל ולא הוגן להגיע לדיאטנית ולרופא בלי סיבה,
רק כי הפסיכולוגית בחופש.
כבר חשבתי שאולי כן אנסה ללכת לפסיכולוגית הזמנית,
אבל לא בטוח שאוכל להסתדר עם התשלום...
הפסיכולוגית הקבועה לוקחת ממני מחיר נמוך מהרגיל.

וגם עם זה מרגישה לא נוח, זה שאני בוחרת לא ללכת לפסיכולוגית לא צריך לגרום למטפלים האחרים לתת יותר. (הם לא פועלים תחת אותה מסגרת)

התפרקתי אתמול,
היום יותר טוב,
מחר חופש אז קשה יותר...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מנצל ולא הוגן?

אני ממש לא חושבת.
מה זה בלי סיבה? את לא בלי סיבה. יש לך סיבות טובות מאוד, ואם הם שם כדי לעזור, זו חלק מהעבודה שלהם ואין לך מה להרגיש רע עם זה.
הם מטפלים שלך. הם אמורים לתת לך. לפעמים, בשל כל מיני נסיבות, הצורך שלך גדל. זה בדיוק המצב הנוכחי...

אני משערת לעצמי שיש עליות וירידות במצב הרוח ובתחושת הפירוק.
באמת חושבת שצריך ומגיע לך להשתמש בכל מה שיכול לעזור...

 

[תמרה45]

אני מסכימה עם רחלי.

פסיכולוגית שבחופש לא אומר שצריך להשבית עבורך את כל המסגרות התומכות האחרות
הם אמנם לא תחת אותה מסגרת אבל את כן תחת אותה מסגרת של בן אדם {כמטאפורה, כן?}
ז"א, שהמכלול שלך זקוק וצריך את הדברים האלו, גם אם הם לא עד הסוף מסונכרנים..

 

[פנס כחול]

וכמו תמיד

מתברר שאני חולה,
שוב חום וגרון והכל.

מתי כל דבר קטן יפסיק להפיל אותי?

 

[תמרה45]

מן הסתם שהגופ נפש שלך

יהיה יותר מאוזן..
אבל זה יכול לקרות!!
גם לי היו תקופות כאלה, שכל חום דלקת גרון וכו', וכלשונך- כל דבר מפיל.
זה מעיד על נפש רגישה מאוד בעיניי.
בינתיים, תנוחי, ואל תכעסי על עצמך שאת ככה...
כנראה יש דברים שצריכים לצאת ממך!!!
תרגישי טוב אהובה!!
ותנוחי!

 

[אלומת האור]

אה, עכשיו הבנתי. תרגישי טוב.