אבל אז הגמטריא לא תהיה שווה.. ../images/Emo8.gif
רד"ק ישעיהו פרק סג פסוק יב (יב) מוליך לימין משה - עתה ספר איך העלם מים ואיך ירדו בתוך הים, ואע"פ שהוא ידוע אומר כן להגדיל הספור ולהודות האל יתברך כי בנס גדול ופלא מופלא היה שהיה מוליך זרוע תפארתו לימין משה שהיה בימינו המטה, ואיך היה מטה משה בוקע הים אלא שהאל היה מוליך לימינו זרוע תפארתו והיה בוקע הים מפניהם פירוש מפני ישראל כדי שיאבדו בתוכו: לעשות לו שם עולם - שיזכרו אותו כל העמים על זה הדבר הגדול וייראו ממנו, כמו שאמר שמעו עמי´ ירגזון, כי לא היה צריך זה להעביר ישראל לפאה האחרת כי מאותה הפאה שנכנסו לאותה הפאה עצמה יצאו אלא עשה זה להראות ידו הגדולה ולהראות כי בידו הכל אפי´ להפך הטבעי´ היסודיי´ וזהו תפארת לו ושם עולם, וכל זה הראה על ידי משה וישראל עמו מאהבתו אותם: תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ד עמוד ב לקט שכחה ופאה, כיון שעברו עליהן שלשה רגלים - עובר בבל תאחר. רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות תחלה. רבי מאיר אומר: כיון שעבר עליהן רגל אחד עובר בבל תאחר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כיון שעברו עליהן שני רגלים עובר בבל תאחר. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר עליהן בבל תאחר. מאי טעמא דתנא קמא? מכדי מינייהו סליק, למה לי למהדר ומיכתב +דברים טז+ בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות? שמע מינה - לבל תאחר. ורבי שמעון אומר: אינו צריך לומר בחג הסוכות שבו דיבר הכתוב, למה נאמר? - לומר שזה אחרון. ורבי מאיר מאי טעמא? דכתיב +דברים יב+ ובאת שמה והבאתם שמה. ורבנן - ההוא לעשה. - ורבי מאיר, כיון דאמר ליה רחמנא אייתי, ולא אייתי - ממילא קם ליה בבל תאחר. ורבי אליעזר בן יעקב מאי טעמא? דכתיב +במדבר כט+ אלה תעשו לה´ במועדיכם, מיעוט מועדים - שנים. - ורבנן? - ההוא לכדרבי יונה. דאמר רבי יונה: הוקשו כל המועדים כולם זה לזה, שכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. ורבי אלעזר ברבי שמעון מאי טעמא? - דתניא, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לא יאמר חג הסכות, שבו דיבר הכתוב. למה נאמר? לומר שזה גורם. ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב, האי בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות, מאי דרשו ביה? - מיבעי להו לכדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא. דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה - תלמוד לומר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות, מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה - אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה. - וליקש לחג הסוכות: מה להלן שמונה - אף כאן שמונה! - שמיני - רגל בפני עצמו הוא. - אימור דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו - לענין פז"ר קש"ב, אבל לעניין תשלומין - דברי הכל תשלומין דראשון הוא. דתנן: מי שלא חג יום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג. תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת. - אלא למאי הלכתא כתביה רחמנא לחג הסוכות? - לאקושיה לחג המצות, ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרמה ובקצרכם את קציר א"ר ורדימוס בר רבי יוסי וכי מה ראה הכתוב ליתנו באמצע רגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויה"כ מכאן והלא כבר נאמר בפרשת קדושים, אלא ללמדך שכל מי שמניח לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלה עליו כאלו בית המקדש קיים והקריב קרבנותיו בתוכו. וכל מי שאין מניח לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלה עליו כאלו בית המקדש קיים ולא הקריב קרבנותיו בתוכו: ילקוט שמעוני תהילים רמז תרנג א"ר סימון ראה מה כתיב כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ושכנתי כתיב, אע"פ שחרב ביהמ"ק ונעשה שדה, אעפ"כ שכינתי שם. מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות קלד דף פ"ד, ע"א (לבר´ כ"ט, ב´ - ג´). כשהיה יעקב בתחום חרן תלה עיניו וראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, וראה סנהדרין בלשכת הגזית מטמאין ומטהרין, אוסרין ומתירין, וראה הגליות ושעבוד בניו ביד המלכיות, וראה חזרתן וגאולתן, וראה בנין שלישי שאינו חרב לעולם ושמח. ומנין שראה את כל אלה, שנ´ וירא והנה באר בשדה, באר, זו תורה שכתוב בה באר מים חיים (שה"ש ד´, ט"ו), בשדה, זה בית המקדש, דכתי´ ציון שדה תחרש (מיכה ג´, י"ב), שלשה עדרי צאן, אלו סנהדרין שיושבין בלשכת הגזית, רובצים עליה, אלו ישראל שהיו רובצים שם ולומדים תורה, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם תורה יוצאה ורווחת לכל ישראל, והאבן גדולה על פי הבאר, שנים עשר שבטים שנקראו אבן, שנ´ משם רעה אבן ישראל (בר´ מ"ט, כ"ד), ונאספו שמה כל העדרים, אלו ד´ מלכיות, וגללו את האבן, אלו הגליות, והשקו את הצאן, שהשקו לישראל כוס תמרורים, ועתיד הב"ה להשקותם לאומות העולם כוס יין של חימה, שנ´ כי כוס ביד י"י ויין חמר מלא מסך וגו´ (תה´ ע"ה, ט´), והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, שעתידין האומות להושיבן לבית המקדש, דכתי´ והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לי"י (יש´ ס"ו, כ´). ילמדנו.
