ניסוי מספר שבע-עשרה
לאורי יש בעיה ורון בטוח שהוא יודע בדיוק מהי. אם רון צודק או לא, זו שאלה מעניינת.
פרק 1 - מדעי הדשא
לא בכל ההרצאות רון סבל. בחלק אפילו נהנה, רק שהפעם התחרות בין המכסחה הממונעת בחוץ לקול המונוטוני של המרצה נגמרה בהפסד ברור שלו. עוד כמה דקות כאלה והיה צריך לתרום את מה שנהיה מהמוח שלו למדע. הוא קם, דחף קלסר לתיק גב, תלה אותו ברישול על כתף אחת, ויצא אל השמש האביבית. ניחוח דשא מכוסח מילא את אפו, וכששאף מלוא ריאותיו, שמע מכיוון בית השחי צליל של תפר מתפקע. כנראה שאחותו צדקה, הגיע הזמן להוסיף עוד X לחולצות.
השיפוע הירוק לאורך השביל היה מנוקד בחבורות קטנות של בנות מהפקולטה למדעי הדשא. רון פסע לאיטו, נהנה מהנוף האנושי, כשסטודנטית בטייץ שחור לכדה את מבטו. היא קילפה מעליה סריג צמוד, ולא כל כך בטעות חשפה גם חלקת בטן לבנבנה. מעל לבליטה של עצם האגן, הציץ קצה של כנף שאולי הייתה של פרפר ואולי של פיה. הוא הבזיק לעברה את חיוך מספר ארבע, זה שמבטיח לחזור בפעם אחרת, וידע שהיא תהיה שם, ואם לא היא, אחרת.
הוא מצא את אורי במקום הרגיל, ממולל את זקן התיש הצהבהב שגידל מאז התיכון, שקוע כל כולו בתמונה שעל מסך הטלפון.
"ימין. ימין. ברור ימין."
"אולי, במקום להגיד לי מה לעשות, תפתח חשבון משלך?"
"מי צריך חשבונות. תרים עיניים. תראה מה הולך פה."
"עוד פעם להזכיר לך שלא כולם נראים כמוך?"
"אש. אש עליך," טפח לו על הכרס הקטנה, "תעשה קצת כושר."
"כן, בטח. מספיק לי פעם אחת להיות מושבת מהמשקולות ש'ך."
"סתום, סתום כבר." רון ניתר בקלילות אל משענת הספסל, שמט את התיק על המושב, ופיהק בקול. "אז מה נסגר עם השותפה החדשה שלך?"
"מי, יעל? כבר הסברתי לך מליון פעם למה שותפות זה מחוץ לתחום."
"אתה והכללים המפגרים שלך. בעצם, לא יצאת אתמול עם הצפונית ההיא? דווקא נראתה לי חמודה זאתי."
"בטח חמודה. חמודה אש. רק מה? נשבר הזין מחמודות."
"מה עכשיו?"
"אני אגיד לך מה עכשיו. פעמיים אני יוצא איתה, כן? ככה באיזי, פעם סרט, פעם ארוחה, הכל טוב. אתמול בערב, דייט שלישי. שלישי, כן? כולם יודעים מה זה אומר. פאב. יושבים. בירה פה, צ'ייסר שם, צחוקים, עניינים, אפילו בדקה לי את החבילה, ככה כאילו בטעות. בקיצור, אנחנו אצלה, יושבים בסלון, מורידים נעליים, שמים מוזיקה. קצת מדברים… קצת מתחרמנים… קצת מורידים חולצה… מפה לשם, היא נזכרת שהשותף שלה צריך להגיע, תופסת אותי מהחגורה ומושכת לחדר שלה."
אורי הושיט יד לסיגריה, ולא מצא אחת. "כוס אמק. בשביל מה הייתי צריך להפסיק עכשיו?" הוא העיף מבט בשעון של הטלפון. "הקיצר, איך שהדלת נסגרת, החזייה עפה. עוד קצת בודקים את השקדים אחד לשניה וגם המכנסיים עפים. עכשיו היא רק בחוטיני. לא סתם, כזה של הביוקר, כן? כזה שבחורה לובשת רק בשביל שיורידו ממנה. קולט ת'מצב שלי, כן?"
רון הנהן.
"אמה-מה? איך שאני מתקרב לחוטיני, בורחת. בהתחלה חושב משחקת איתי. מנסה שוב, טראח. סוגרת רגליים ומעיפה לי את היד. 'לאן אתה רץ?' עושה לי. מה רץ? מה הקטע? ממתי שלוש פאקינג דייטים זה רץ?"
"ו…"
"ו… וזהו. נשארתי עם הזין ביד."
"אש עליך גבר. לא תלמד?"
ההמשך כאן
לאורי יש בעיה ורון בטוח שהוא יודע בדיוק מהי. אם רון צודק או לא, זו שאלה מעניינת.
פרק 1 - מדעי הדשא
לא בכל ההרצאות רון סבל. בחלק אפילו נהנה, רק שהפעם התחרות בין המכסחה הממונעת בחוץ לקול המונוטוני של המרצה נגמרה בהפסד ברור שלו. עוד כמה דקות כאלה והיה צריך לתרום את מה שנהיה מהמוח שלו למדע. הוא קם, דחף קלסר לתיק גב, תלה אותו ברישול על כתף אחת, ויצא אל השמש האביבית. ניחוח דשא מכוסח מילא את אפו, וכששאף מלוא ריאותיו, שמע מכיוון בית השחי צליל של תפר מתפקע. כנראה שאחותו צדקה, הגיע הזמן להוסיף עוד X לחולצות.
השיפוע הירוק לאורך השביל היה מנוקד בחבורות קטנות של בנות מהפקולטה למדעי הדשא. רון פסע לאיטו, נהנה מהנוף האנושי, כשסטודנטית בטייץ שחור לכדה את מבטו. היא קילפה מעליה סריג צמוד, ולא כל כך בטעות חשפה גם חלקת בטן לבנבנה. מעל לבליטה של עצם האגן, הציץ קצה של כנף שאולי הייתה של פרפר ואולי של פיה. הוא הבזיק לעברה את חיוך מספר ארבע, זה שמבטיח לחזור בפעם אחרת, וידע שהיא תהיה שם, ואם לא היא, אחרת.
הוא מצא את אורי במקום הרגיל, ממולל את זקן התיש הצהבהב שגידל מאז התיכון, שקוע כל כולו בתמונה שעל מסך הטלפון.
"ימין. ימין. ברור ימין."
"אולי, במקום להגיד לי מה לעשות, תפתח חשבון משלך?"
"מי צריך חשבונות. תרים עיניים. תראה מה הולך פה."
"עוד פעם להזכיר לך שלא כולם נראים כמוך?"
"אש. אש עליך," טפח לו על הכרס הקטנה, "תעשה קצת כושר."
"כן, בטח. מספיק לי פעם אחת להיות מושבת מהמשקולות ש'ך."
"סתום, סתום כבר." רון ניתר בקלילות אל משענת הספסל, שמט את התיק על המושב, ופיהק בקול. "אז מה נסגר עם השותפה החדשה שלך?"
"מי, יעל? כבר הסברתי לך מליון פעם למה שותפות זה מחוץ לתחום."
"אתה והכללים המפגרים שלך. בעצם, לא יצאת אתמול עם הצפונית ההיא? דווקא נראתה לי חמודה זאתי."
"בטח חמודה. חמודה אש. רק מה? נשבר הזין מחמודות."
"מה עכשיו?"
"אני אגיד לך מה עכשיו. פעמיים אני יוצא איתה, כן? ככה באיזי, פעם סרט, פעם ארוחה, הכל טוב. אתמול בערב, דייט שלישי. שלישי, כן? כולם יודעים מה זה אומר. פאב. יושבים. בירה פה, צ'ייסר שם, צחוקים, עניינים, אפילו בדקה לי את החבילה, ככה כאילו בטעות. בקיצור, אנחנו אצלה, יושבים בסלון, מורידים נעליים, שמים מוזיקה. קצת מדברים… קצת מתחרמנים… קצת מורידים חולצה… מפה לשם, היא נזכרת שהשותף שלה צריך להגיע, תופסת אותי מהחגורה ומושכת לחדר שלה."
אורי הושיט יד לסיגריה, ולא מצא אחת. "כוס אמק. בשביל מה הייתי צריך להפסיק עכשיו?" הוא העיף מבט בשעון של הטלפון. "הקיצר, איך שהדלת נסגרת, החזייה עפה. עוד קצת בודקים את השקדים אחד לשניה וגם המכנסיים עפים. עכשיו היא רק בחוטיני. לא סתם, כזה של הביוקר, כן? כזה שבחורה לובשת רק בשביל שיורידו ממנה. קולט ת'מצב שלי, כן?"
רון הנהן.
"אמה-מה? איך שאני מתקרב לחוטיני, בורחת. בהתחלה חושב משחקת איתי. מנסה שוב, טראח. סוגרת רגליים ומעיפה לי את היד. 'לאן אתה רץ?' עושה לי. מה רץ? מה הקטע? ממתי שלוש פאקינג דייטים זה רץ?"
"ו…"
"ו… וזהו. נשארתי עם הזין ביד."
"אש עליך גבר. לא תלמד?"
ההמשך כאן
