ניסויי השוקולד

talih4

New member
ניסויי השוקולד

שלום לזיוה ולכול חברי הפורום בשנים האחרונות נכנסתי לפורום מספר פעמים . אצלנו בבית היו עליות וירידות סביב נושא זה. כמובן שבתי הספר של הילדים נטלו חלק פעיל וניסו לעזור. בכול אופן, בני הצעיר בן 10 נטל ריטלין במשך 4 שנים. בחופש הגדול עבר ועדת השמה, הומלץ להעבירו לחינוך מיוחד. אנחנו כמובן התנגדנו. הועדה המחוזית בבאר שבע קיבלה טיעונינו. עברנו דירה , הבן נכנס לכתה ה' בבית ספר רגיל קרוב לבית. במקביל התפרסמה מודעה שבביח' איכילוב נערך מחקר לגבי ילדים עם הפרעת קשב וריכוז. הוא נכנס לקבוצת הניסוי. קיבל את השוקולד במשך חודשיים וחצי , עבר בדיקת טובה ובדיקת דם, בדיקת הטובה נמצאה: תקינה לחלוטין. איננו יודעים אם השוקולד שקיבל היה בעל ערכים תזונתיים מסויימים. המחקר טרם יסתיים. תוצאות ינתנו בחודש הבא. הוא נכנס למחקר כאשר בדיקת הטובה הציגה תוצאות חריגות. סיים את הניסויי עם תוצאות תקינות לחלוטין. ז"א ש.... יש הרבה מה ללמוד מכך. מפתיע אותי שאף אחד מפורום זה לא הגיע לתוכנית המחקר באיכילוב. מדוע ד"ר מנור לא מציינת שהפרעת קשב וריכוז היא הפרעה שנתנת לפירושים שונים. ומדוע רק אני זוכה לטיפול כ"כ מיוחד ע"י רופא מיוחד, שלא הזכיר את שמו מפאת צנעת הפרט.ואיך יתכן שבית ספר אחד שולח את הילד לחינוך מיוחד ובית ספר אחר מקבל אותו ללא ריטלין. מהו כוחם של ההורים, ואיך יש בידם להשפיע על גורלו של ילדם. בידי מי ההחלטה אילו ספרים הילד יקרא ובפני מה יחשף? שאלות רבות. היום אני סטודנטית שנה א, שאלתי פרופסור לפסיכולוגיה : האם ככה אמא צריכה להלחם למען הילדים שלה?" הוא ענה: כן! "ומה קורה כשאמא אינה יודעת לקרוא את המפה כפי שצריך, היא תאבד את הילד שלה?" הוא ענה : בהחלט כן. ואם תעשו השלכה בנושא זה לתחום תולדות המחשבה המדינית תבינו שכבר משחר ההיסטוריה מדינה שרצתה לשרוד במערכת נאלצה ללחום כחית טרף על מנת להגן על עצמה כדי לשרוד. מדינה שנזונה מתרופות הרגעה לא יהיה בידה הכוח לפעול בעוצמה נגד אוייביה. ומכאן - מה ההבדל בין ילד הנלחם על עצמאותו וחירותו לבין מדינה? לכן עצתי לכם: אהיו זהירים . שמרו על הילדים שלכם. אל תתפתו. יש הרבה מאוד רופאים, נויירולוגים, פסיכיאטרים, שפשוט מבלבלים את ההורים כדי שהם יפסיקו להגיע אליהם.למדו לקרוא את המפה הפוך. רבים מן הרופאים עוזרים לכם להבין בדרך ההפוכה. שלכם טליה
 

spidergirl

New member
תגידי,

העלת על דעתך שהילד קיבל סטרטרה? מה את אומרת בעצם? הילד ADHD, קיבל ריטלין, אולי הגיב לא טוב ואולי המינון היה לא טוב. החליף תרופה, כנראה מגיב אליה טוב ויש שיפור עצום. מה הקשר למדינה? הייתי אומרת שנסחפת קצת...ובכלל, את רוצה ילד מיליטנטי כמו המדינה? עם טיפול נכון הילד לא צריך להאבק בכלל. מאחר שהיו בעיות במספר בתי ספר יתכן בהחלט שגם בית הספר הנוכחי היה מרים ידיים במוקדם או במאוחר. מה את מנסה להביע בזה? וכדי להבהיר את העובדות: ריטלין וסטרטרה וכל תרופה אחרת לטיפול ב- ADHD נותנים לילד כלים להתמודד עם הפרעת הקשב. התרופות אינן תרופות הרגעה. הפרעת הקשב אינה ניתנת לפירושים שונים. הטיפול הראשי בהפרעה הוא טיפול תרופתי וטיפולים משלימים (פסיכולוגיים, התנהגותיים וכו')במידת הצורך. כל פרוש אחר עושה עוול לילד הלוקה בהפרעה. את באמת מאמינה שקיבלת "שוקולד קסמים" שפתר לכם את הבעיה? לפני שאת מלעיזה על רופאים מהשורה הראשונה כדאי שתצאי מהנאיביות ותלמדי את העובדות. תופתעי לגלות שהמפה דווקא בסדר כשקוראים אותה ישר.אם את צריכה מצפן, יש את קישורי הפורום.
 

zivadina

New member
כל אחד מן ההורים פה נלחם על ילדו.

אני חושבת שזה שהילד שלך לא הפיק תועלת מן הריטלין במשך 4 שנים וכן הפיק תועלת משוקולד במשך חודשיים, עדיין לא אומר כלום על התועלת של הריטלין או על התועלת של השוקולד, וכמובן שלא על מערכות החינוך השונות שעברתם. הייתי נזהרת מאוד מלהניף דגלים כאשר את עצמך לא יודעת מה הילד קיבל בניסוי. כל הורה פה עבר כמה וכמה טיפולים ומטפלים עם ילדיו, ונפגש במערכות חינוך תומכות או דוחות, וכל ההסטוריה של כל הורה מלאה עימותים ודיונים עם המוסדות. כל ההישגים של ילדינו ה-ADHDים הם הישגים שנקנו בדם יזע ודמעות, ואינני רואה שום הבדל בינך לבין כל ההורים שפה, שנעזרים במומחים רבים, ולא רק במומחי הפורום.
 

zivadina

New member
וכמובן שנשמח לקרוא על ניסוי השוקולד

ואני אישית מבטיחה לך להעביר את ילדיי לשוקולד אם יתברר שהוא מועיל, כי שוקולד זה הרבה יותר כיף מריטלין.
 

talih4

New member
אינני שוללת את הריטלין

תראו, גם היום אנחנו "סובלים" מהתפרצויות שמקורן בהפרעת הקשב והריכוז. ומאחר ואני מכירה בסימנים החיצוניים של הפרעה זו, אינני יכולה לשלול את קיומה. אבל, אני מוכנה לשאת את כל הקושי שבדבר ולחיות במשפחה חסרת שקט ובתנאי שחוסר השקט הזה הינו טבעי, ביולוגי, תורשתי. אינני יודעת איך זה אצלכם אולם כשהבן שלי נטל ריטלין והיה עלי להסביר לו שעלמנת לשרוד בבית הספר הרגיל עליו ליטול את התרופה, הוא אומנם קיבל זאת בהבנה ולא התמרד, אולם אני נבלתי. ונבלתי ונבלתי. רק כשעברנו בית ספר , והשתנו הנסיבות, כשהפסקתי את הריטלין התחלתי לפרוח והוא יחד אתי. אני יושבת איתו מידי יום שעתיים וחצי על שיעורים. ברגע שהפסיק את הטיפול הוא החל לקחת אחריות. אינני ממליצה לכולם לא להעזר בתרופות, אני בטוחה שכל הורה נלחם על ילדו. זה תלוי באיך ההורה מגיב לעיניין והיכן הוא עומד בתפיסת העולם בו הוא חי.סוקרטס אמר:"אני יודע שאינני יודע". יותר מזה, בניסוי שבני השתתף, הקבוצה חולקה ל3 קבוצות בנות 30 ילד. שתי קבוצות קיבלו תוספת של אומגה 3 בהבדלים קלים בינהם. והקבוצה השלישית היתה פלסבו.יתכן מאוד שבני היה בקבוצה זו, ובכול זאת הצליח לעבור את מבחן הטובה, מה שאומר שההפרעה לא עברה אבל הוא הצליח להתרכז היטב ולעבור את המבחן וזה בעקבות תהליך בעל משמעות פסיכולוגית. בכול אופן הוא ישאר ילד ADHD עם כל הסימנים החיצוניים והפנימיים ובכול זאת הוא בעל שליטה עצמית ומודעות לעצמו ולסביבה וזה מה שחשוב. גם אם לא יעבור את ה75 בבגרות זה מצויין. מה דעתכם?
 

zivadina

New member
אני בעד מיצוי היכולות של ילדיי

ולכן אני כן נותנת להם ריטלין. הילדים שלי התחילו לפרוח מאז הריטלין, קיבלו בטחון עצמי והציבו לעצמם מטרות מאוד שאפתניות להשגה. הם עשו את זה על דעת עצמם, כי הרגישו שהם יכולים. אני חושבת שאם הצלחתי לגרום לילדיי לשאוף להשיג את כל מה שיעלה בדעתם, אזי נתתי להם את המתנה הגדולה ביותר: דימוי עצמי גבוה. אצלי אף ילד לא חושב שבגלל ה-ADHD יש לו "פטור" ממאמץ, בלי קשר לעם ריטלין או בלי ריטלין. אגב, הם לא אוהבים את התרופה עד היום, אבל לוקחים אותה כדי להצטיין בלימודים. הרצון להצטיין בלימודים נובע מהם ולא מהוריהם או ממישהו אחר חוץ מהם עצמם. מצדי שעברו את הבגרות עם 60, ואני חוזרת ואומרת להם שמה שחשוב בעיניי הוא שידעו את החומר שהם לומדים בבית הספר, כי "העבודה" שלהם היא ללמוד. כל מה שהם משיגים מעבר לזה הוא תוצאה של המאמצים הרבים שהם החליטו להשקיע. לסיום, אין לי בעייה עם זה שהילדים שלי יחליטו להיות רועי כבשים או בעלי מלאכה בבגרותם. אני רוצה שתמיד תהיה להם ההרגשה שהם נמצאים במקום שלהם מתוך בחירה ולא מפני שנפלטו מן החברה או מן הלימודים או מן העבודה.
 

spidergirl

New member
אני רק מקווה

שהילד לא יתעייף מהשליטה העצמית הזו והמודעות. זה מאמץ יומיומי שרבים מאיתנו חווינו ולשווא. בסוף נגמר הכוח, לפעמים זה קורה באמצע תואר שני אבל בדרך כלל הרבה קודם. אין סיבה להתאמץ במקומות שטריוואלים לאנשים בלי הפרעת קשב. אנחנו לא מדברים על חוסר שקט שאת מוכנה לסבול או לא, אלא על המחיר שהילד משלם. אותי באופן אישי היה אוכל התסכול אם הייתי מקבלת 75 במקום שאני מסוגלת ל-90, בטח בגלל גורמים מסיחים כמו היפראקטיביות ושתשרף המודעות העצמית.
 
למעלה