סיכום בעברית של הדו"ח שהוגש על סחר
בנשים בישראל דו"ח שהופק ע"י מכון "תודעה" ומוקד סיוע לעובדים זרים והוגש לועידת האו"ם אשר דנה בנושא זכויות האדם באפריל 2001. (סיכום שתורגם לעברית ע"י העיתון כאן ופורסם בו) הערכת הפעילות של הרשויות ועובדות מהשטח על הסחר בבני אדם למטרות זנות בישראל הסיבות המרכזיות לצמיחת תופעת הזנות המיובאת לישראל: 1) גל ההגירה הגדול מברית המועצות לישראל, אשר זעזע את המבנה החברתי השביר בישראל. 2) התפתחות האגרסיות הפרטיות והציבוריות בעקבות המצב הבטחוני בישראל. 3) עניין מוגבל של הרשויות בישראל באכיפת החוק בתחומים חברתיים וזרימת קבוצות אנשים מהעולם התחתון העולמי לישראל. 4) היעדר תכניות לימוד מקיפות בנושאים כמו חינוך על מיניות ושוויון מגדרי. המדינות מהן מגיעות נשים לישראל: רוסיה, אוקראינה, אזרביג´אן, מולדביה, קזאחסטן, טורקיה, הרפובליקה הדומיניקנית, ברזיל, דרום אפריקה. 70% מהנשים מודעות לכך שיאלצו למכור את גופן על מנת לפרנס את המשפחות שלהן, הנשארות מאחור - במדינות במצב כלכלי קטסטרופאלי. למרות זאת, אין להן מושג באילו תנאים מחפירים יתגוררו ויעבדו ורובן זוכות ליחס קשה וברוטאלי. 30% מהנשים מגיעות לארץ מתוך ידיעה שיעסקו בהוראה, סיעוד, דוגמנות או טיפול בילדים. הליך ההעברה: מכיוון שגבולות הארץ נשמרים בקפדנות, סוכני הנשים מעבירים אותן לרוב דרך הגבול המיצרי, שם האבטחה פחות כבדה. מיד עם הגיען, הן מנותבות לדירות נעולות ולבתי זונות, בהן הן נאלצות לעבוד שעות רבות על מנת לשלם את "החוב" שלהן לסוכנים. דרכונן נלקח מהן והן נחשפות, בהדרגה או בבת אחת, למציאות העגומה בתוכה יחיו מאותו רגע ואילך. הן נאנסות לעיתים קרובות ונמכרות, באם לא מרוצים מהן, במכירות פומביות. גם לבעלים החדשים הן נאלצות להמשיך לשלם את "חובן". הסרסורים מאיימים על הנשים שאם ינסו לברוח יגיעו לכלא, מכיוון שהן שוהות בארץ באופן לא חוקי. ללא ידיעת השפה וחוקי המדינה - חוששות הנשים שתנאיהן יורעו עוד יותר. בכל זאת, אחרי שהן נמכרות שוב ושוב לבתי זונות שונים - לעיתים קרובות מואסים בהן הסרסורים ומוסרים אותן בכל זאת לידי המשטרה. משם הן מגיעות לבתי סוהר ומגורשות חסרות כל, אחרי תקופת מאסר בת חודשים, לעיתים - ללא כל סיוע פסיכולוגי בעקבות הטראומה שחוו. מדי פעם פושטת המשטרה על בתי הזונות ואוסרת את המעורבים בסחר לימים ספורים. הם משתחררים אחרי תקופות קצרות בזכות עורכי דין בעלי עצמה אשר מסייעים להם לצאת, ללא שום הליך משפטי המרשיע אותם בסחר נשים. בשנת 1999 נפתחו 506 תיקים לסרסורים וסוחרי נשים. שנים בלבד הגיעו לערכאות וריצו תקופת מאסר. בתל אביב בלבד פעלו בשנת 2000 כ250- מכוני עיסוי ובתי זנות, על פי ציטוט בכיר במשטרה. באשר למספרי הנשים המיובאות - המספרים נעים בין 1,000 ל3,000- נשים בשנה. הפן המשפטי: ב1950- ישראל חתמה על אמנה שניסח האו"ם ב 2 בדצמבר 1949 :האמנה נגד סחר בבני אדם וניצול זנותם של האחרים. בשנה שעברה, בפלרמו, חתמה ישראל על אמנת האו"ם למאבק בפשע המאורגן הבינלאומי, אך לא חתמה על הפרוטוקול למניעת, דיכוי וענישת ה סחר בבני אדם במיוחד נשים וילדים . לשון חוק העונשין בישראל, המנוסח מ - 1977 ומעודכן ב200
החוק חל על - 203א.(א) " המוכר או קונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או קניה כאמור, דינו - מאסר שש עשרה שנים; לעניין זה, "מוכר או קונה" - תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת." "203א (ב)"הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר כדי שיעסוק בזנות, דינו - מאסר 10 שנים" באם עבירה הכרוכה בסרסרות, בהדחה לזנות, בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות באמצעות איומים או אלימות או בהבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות - מתבצעת כנגד קטין שמלאו לו 14 שנה - הרי דינו של עובר העבירה : אם נקבע לעבירה מאסר 5 שנים - מאסר 7 שנים. אם נקבע לעבירה מאסר 7 שנים - מאסר 10 שנים. אם נקבע לעבירה מאסר 10 שנים - מאסר 15 שנים. אם נקבע לעבירה מאסר 16 שנים - מאסר 20 שנים. באם עבירה שכזו מבוצעת כנגד קטין שטרם מלאו לו 14 שנה - הרי שהעונש מוכפל, אך לא מעבר ל20- שנות מאסר." בשנת 1994 הפרקליטות ניסחה הנחיות שיש לפתוח תיק פלילי במצבים שבהם נעברה עבירה בעניין סרסרות, ההדחה לזנות והמכונים המעסיקים נשים בזנות רק במקרים הבאים: : 1) מיקרים בהם מעורבים קטינים - ישירות או בעקיפין. 2) מיקרים בהן העוסקת בזנות לא עבדה בזנות בעבר. 3) מיקרים בהם הנסיבות הפליליות חמורות - כשמדובר בחטיפה, איומים או אלימות. 4) מיקרים בהם בתוך המקום המשמש לזנות, מתקיימת פעילות פלילית נוספת - כמו סחר בסמים. 5) מיקרים בהם כנגד המקום המשמש לזנות - מוגשות תביעות של השכנים בגין הפרעה. יש לציין כי ניהול ואחזקת בתי הזנות אסור על פי החוק. מתוך דו"ח אמנסטי על המתרחש בארץ בתחום הסחר בנשים: המשטרה דיווחה של 500 נשים מיובאות אשר נתפסו ללא היתר שהיה בארץ בשנת 2,000 בלבד. מרבית הנשים נעצרו, בעוד רוב רובם של הסרסורים שוחרר לחופשי. הנשים המעטות אשר הסכימו להעיד כנגד המעסיקים שלהן בארץ, נאלצו לבלות בכלא חודשים ארוכים - בהיעדר תכנית להגנת עדים אשר תחול עליהן, במעמדן כתושבות זרות. בתנאים כאלה, נוצר מצב המקבע את מעגל הייבוא - נשים רבות מסרבות להעיד כנגד הסרסורים - מכיוון שהן פגועות כל כך שכל רצונן הוא לצאת מהר ככל האפשר מגבולות הארץ. תביעת מוקד סיוע לעובדים זרים, להפרדת הנשים המיובאות הממתינות לגירוש מעברייניות ישראליות - נענתה בחיוב עקרוני, אך לצורך העניין הוקצבו 26 מיטות בלבד - כאשר השאר נאלצות לחלוק תא מעצר עם עברייניות. תופעה נוספת היא סירובו של כלא "נווה תרצה", כלא הנשים היחיד בארץ, לקבל את הנשים המיובאות אל בין כתליו. כך קורה שהן נאלצות להעביר תקופות מעצר ממושכות במתקני כליאה בסניפי משטרה מקומיים - בהם אין תנאים למעצרים ארוכים והן סובלות עוד יותר. למרות שמצבן הנפשי של מרבית הנשים המגיעות לכלא הוא קשה ביותר, אין לכלא תקציב להחזיק ולו עובדת סוציאלית אחת דוברת רוסית. מיקרה מתועד של הפרת החוק באשר לעובדים זרים ע"י הרשויות: * נ. התחברה עם בחור ישראלי. לאחר שנמכרה ע"י בעל המכון בו עבדה למכון אחר - סייע לה החבר לברוח. שניהם הגישו תלונה במשטרה כנגד הסרסור שלה, אך למרות שהחוק הישראלי קובע שאין לעצור תושב זר באם הוא מגיש תלונה על אזרח ישראלי בארץ - נ. נעצרה. כמו כן, סרבה המשטרה לשחרר אותה בערבות, מכיוון שנטען כי חייה בסכנה מאחר והסרסור שלה עדיין חופשי. לצד טענה זו - הוסיפה המשטרה ואמרה כי לסרסור השפעה רבה בעולם התחתון - וכי אין היא מסוגלת ללכוד אותו.. החבר, אשר הבין כי לתת למשטרה לפעול בעניין חברתו משמעו להשאיר אותה להנמק בכלא - יזם טלפון לסרסור וסיפר לו כי המשטרה בעקבותיו, מייעץ לו להסגיר את עצמו ולהימנע מעונש כבד עוד יותר - מה שהסרסור אכן עשה. נ. השתחררה תוך ימים ספורים. שני הסרסורים שנעצרו זכו לטיפול משטרתי הבא: אחד שוחרר מיד, כי נטען שאיננו כשיר לעמוד למשפט. השני קיבל שנה מאסר בפועל ושנה על תנאי ו5,000-$ קנס, אשר חויב להעביר למתלוננת. הוא הודה שמכר אותה על בסיס יומי לסרסור אחר - אך תקופה זו קוצרה לחמישה ימים בלבד בהם התרחש הסחר, מאז שעבר החוק הנוגע למכירת אנשים או השכרתם.. עורכי הדין שטיפלו במקרה גרסו כי סיכויי הרשעתו ומיצוי הדין עימו על שלל מעלליו - כולל אינוס הבחורה וקיום על חשבונן של נשים המוכרות את גופן עבורו - הם קלושים. הבחורה לא התלוננה על מעשי האונס של הסרסור, מכיוון שהניחה שבתור הרכוש שלו, עליה לקיים איתו יחסי מין, כך שסעיף האונס לא נכלל כלל בדיון המשפטי.
בנשים בישראל דו"ח שהופק ע"י מכון "תודעה" ומוקד סיוע לעובדים זרים והוגש לועידת האו"ם אשר דנה בנושא זכויות האדם באפריל 2001. (סיכום שתורגם לעברית ע"י העיתון כאן ופורסם בו) הערכת הפעילות של הרשויות ועובדות מהשטח על הסחר בבני אדם למטרות זנות בישראל הסיבות המרכזיות לצמיחת תופעת הזנות המיובאת לישראל: 1) גל ההגירה הגדול מברית המועצות לישראל, אשר זעזע את המבנה החברתי השביר בישראל. 2) התפתחות האגרסיות הפרטיות והציבוריות בעקבות המצב הבטחוני בישראל. 3) עניין מוגבל של הרשויות בישראל באכיפת החוק בתחומים חברתיים וזרימת קבוצות אנשים מהעולם התחתון העולמי לישראל. 4) היעדר תכניות לימוד מקיפות בנושאים כמו חינוך על מיניות ושוויון מגדרי. המדינות מהן מגיעות נשים לישראל: רוסיה, אוקראינה, אזרביג´אן, מולדביה, קזאחסטן, טורקיה, הרפובליקה הדומיניקנית, ברזיל, דרום אפריקה. 70% מהנשים מודעות לכך שיאלצו למכור את גופן על מנת לפרנס את המשפחות שלהן, הנשארות מאחור - במדינות במצב כלכלי קטסטרופאלי. למרות זאת, אין להן מושג באילו תנאים מחפירים יתגוררו ויעבדו ורובן זוכות ליחס קשה וברוטאלי. 30% מהנשים מגיעות לארץ מתוך ידיעה שיעסקו בהוראה, סיעוד, דוגמנות או טיפול בילדים. הליך ההעברה: מכיוון שגבולות הארץ נשמרים בקפדנות, סוכני הנשים מעבירים אותן לרוב דרך הגבול המיצרי, שם האבטחה פחות כבדה. מיד עם הגיען, הן מנותבות לדירות נעולות ולבתי זונות, בהן הן נאלצות לעבוד שעות רבות על מנת לשלם את "החוב" שלהן לסוכנים. דרכונן נלקח מהן והן נחשפות, בהדרגה או בבת אחת, למציאות העגומה בתוכה יחיו מאותו רגע ואילך. הן נאנסות לעיתים קרובות ונמכרות, באם לא מרוצים מהן, במכירות פומביות. גם לבעלים החדשים הן נאלצות להמשיך לשלם את "חובן". הסרסורים מאיימים על הנשים שאם ינסו לברוח יגיעו לכלא, מכיוון שהן שוהות בארץ באופן לא חוקי. ללא ידיעת השפה וחוקי המדינה - חוששות הנשים שתנאיהן יורעו עוד יותר. בכל זאת, אחרי שהן נמכרות שוב ושוב לבתי זונות שונים - לעיתים קרובות מואסים בהן הסרסורים ומוסרים אותן בכל זאת לידי המשטרה. משם הן מגיעות לבתי סוהר ומגורשות חסרות כל, אחרי תקופת מאסר בת חודשים, לעיתים - ללא כל סיוע פסיכולוגי בעקבות הטראומה שחוו. מדי פעם פושטת המשטרה על בתי הזונות ואוסרת את המעורבים בסחר לימים ספורים. הם משתחררים אחרי תקופות קצרות בזכות עורכי דין בעלי עצמה אשר מסייעים להם לצאת, ללא שום הליך משפטי המרשיע אותם בסחר נשים. בשנת 1999 נפתחו 506 תיקים לסרסורים וסוחרי נשים. שנים בלבד הגיעו לערכאות וריצו תקופת מאסר. בתל אביב בלבד פעלו בשנת 2000 כ250- מכוני עיסוי ובתי זנות, על פי ציטוט בכיר במשטרה. באשר למספרי הנשים המיובאות - המספרים נעים בין 1,000 ל3,000- נשים בשנה. הפן המשפטי: ב1950- ישראל חתמה על אמנה שניסח האו"ם ב 2 בדצמבר 1949 :האמנה נגד סחר בבני אדם וניצול זנותם של האחרים. בשנה שעברה, בפלרמו, חתמה ישראל על אמנת האו"ם למאבק בפשע המאורגן הבינלאומי, אך לא חתמה על הפרוטוקול למניעת, דיכוי וענישת ה סחר בבני אדם במיוחד נשים וילדים . לשון חוק העונשין בישראל, המנוסח מ - 1977 ומעודכן ב200