ניל, ניל, זה התרגיל
או: סיכומאייקון שלי רק מהפן של גיימן. קמתי היום מוקדם אחרי שהלכתי לישון מאוחר (mental note: לא לעשות את זה) כדי לנסוע לסינמטק לקחת כרטיס לאירוע הפתיחה. מה שבטוח בטוח. עדכנו אותי שרק בערב יחלקו, מה שקנה עוד קצת שעות שינה (לצלילי מקדחות). כבונוס עדכנו אותי שיש תור ענקי לסינמטק ושבתוכו הכל צפוף ופקוק בטירוף בכלל אנשים ששמרו כרטיסים - אפילו שדוכן השמורים עדיין סגור. ישר עלתה לי האסוציאציה של דיסנילנד - מתקנים נחמדים, אבל שעה לחכות.. והייתם צריכים לראות את התור שהשתרך 10 דקות לפני שהתחילו לתת כרטיסים לאירוע הפתיחה. לא בדקתי לאן הוא הגיע, אבל זה בגלל שהוא נראה כזה ארוך. לי בסוף לקחו כרטיסים. phew. והאירוע? אירוע הפתיחה היה אירוע פתיחה. ניל נאם דקה או שתיים, בעיקר התלהב מעצמו (אבל מותר לו) וכל פעם שאמרו "ניל גיימן" הקהל השתולל בצעקות ומחיאות כפיים - גם בפעם העשירית. כשרוברט ניקולסון עלה לבמה לנאום את שתי הדקות שלו הוא פתח ב "תנו לי לנסות את זה פעם אחת. ניל גיימן." (והקהל משתולל. אחרי זה חובבים כלאו את ניל באיזו פינה וביקשו חתימות. נרשמה חתימה אחת על החזה של מישהי ותמונה אחת של שתי בנות מנשקות אותו מכל צד. אויש. אגב, התאוריה שלי היא שאפשר להחתים את ניל על שני פריטים בגלל שזה אחד לימני ואחד לשמאלי. (התאוריה ממשיכה לתהות איך זה רלוונטי לבנים). ואז הרצאה. מה תצפו בהרצאה של ניל גיימן, זה שכתב קומיקס וספרי טקסט ותסכיתים וסרטים וחלקם גרסה אחד של השני? בהרצאה בכותרת "נרטיב דרך סוגי המדיה"? יצא אנקדוטות בעיקר, אנקדוטות מתהליכי עיבוד של סיפורים שלו לסרטים שלא עבדו. עזבו שנברוור הוא גם תסכית, גם ספר טקסט וגם סדרת קומיקס, לזה לא היתה (או בקושי היתה) התייחסות. גם לרעיון עצמו של מעבר בין מדיות - אפס התייחסות. הבדיחות שלו - עד שהן הגיעו מהבמה אליי הן כבר לא היו מצחיקות. כאילו, נחמדות כאלו שצוחקים מהן בנימוס, אבל צפויות ברובן. אנשים כן צחקו, אבל הם גם צחקו מסופי משפטים שלו שלא היו בדיחה. אבל היו דברים שיצאו מצחיקים - כמו "אני כותב ספר ילדים.. על בית קברות". (באמת. זה מתחיל ברצח של משפחה) אז היה לי קצת חבל, לראות אדם שמהכתיבה שלו משתמע שהוא אינטיליגנטי ומתוחכם נותן הרצאה בינונית שכזו. אורחי הכבוד של השנים שעברו היו יותר מצחיקים (עד כדי דמעות בעיני הקהל) ודיברו על דברים יותר מגוונים. (לזכותו יאמר שנראה שאמרו לו ברגע האחרון על מה הוא ידבר. לחובתו יאמר שנראה שהוא לא זוכר אילו הרצאות הוא עומד לתת בימים הקודמים) נראה לי שהוא הניח שהקהל הרבה פחות אינטיליגנטי. קהל מד"בניקי ממוצע - שטחי, אוהב דברים שטחיים (יעדיף להתחפש לקלינגון מאשר לנתח את הסדרה), צעיר משהו ועל כן מתעניין בדברים של צעירים.. ואנחנו ממש לא קהל כזה. איזה שהוא אורח פעם שיבח אותנו שאנחנו כזה קהל אינטיליגנטי. נראה לי שהוא כיוון נמוך מדי. אגב, לפני ההרצאה מישהי אחרת ביקשה שיצייר לה חתול על החזה. הוא גם חתם. נ.ב. מצטערת מראש על שגיאות והאורך. אני ממש נרדמת פה. לילט!
או: סיכומאייקון שלי רק מהפן של גיימן. קמתי היום מוקדם אחרי שהלכתי לישון מאוחר (mental note: לא לעשות את זה) כדי לנסוע לסינמטק לקחת כרטיס לאירוע הפתיחה. מה שבטוח בטוח. עדכנו אותי שרק בערב יחלקו, מה שקנה עוד קצת שעות שינה (לצלילי מקדחות). כבונוס עדכנו אותי שיש תור ענקי לסינמטק ושבתוכו הכל צפוף ופקוק בטירוף בכלל אנשים ששמרו כרטיסים - אפילו שדוכן השמורים עדיין סגור. ישר עלתה לי האסוציאציה של דיסנילנד - מתקנים נחמדים, אבל שעה לחכות.. והייתם צריכים לראות את התור שהשתרך 10 דקות לפני שהתחילו לתת כרטיסים לאירוע הפתיחה. לא בדקתי לאן הוא הגיע, אבל זה בגלל שהוא נראה כזה ארוך. לי בסוף לקחו כרטיסים. phew. והאירוע? אירוע הפתיחה היה אירוע פתיחה. ניל נאם דקה או שתיים, בעיקר התלהב מעצמו (אבל מותר לו) וכל פעם שאמרו "ניל גיימן" הקהל השתולל בצעקות ומחיאות כפיים - גם בפעם העשירית. כשרוברט ניקולסון עלה לבמה לנאום את שתי הדקות שלו הוא פתח ב "תנו לי לנסות את זה פעם אחת. ניל גיימן." (והקהל משתולל. אחרי זה חובבים כלאו את ניל באיזו פינה וביקשו חתימות. נרשמה חתימה אחת על החזה של מישהי ותמונה אחת של שתי בנות מנשקות אותו מכל צד. אויש. אגב, התאוריה שלי היא שאפשר להחתים את ניל על שני פריטים בגלל שזה אחד לימני ואחד לשמאלי. (התאוריה ממשיכה לתהות איך זה רלוונטי לבנים). ואז הרצאה. מה תצפו בהרצאה של ניל גיימן, זה שכתב קומיקס וספרי טקסט ותסכיתים וסרטים וחלקם גרסה אחד של השני? בהרצאה בכותרת "נרטיב דרך סוגי המדיה"? יצא אנקדוטות בעיקר, אנקדוטות מתהליכי עיבוד של סיפורים שלו לסרטים שלא עבדו. עזבו שנברוור הוא גם תסכית, גם ספר טקסט וגם סדרת קומיקס, לזה לא היתה (או בקושי היתה) התייחסות. גם לרעיון עצמו של מעבר בין מדיות - אפס התייחסות. הבדיחות שלו - עד שהן הגיעו מהבמה אליי הן כבר לא היו מצחיקות. כאילו, נחמדות כאלו שצוחקים מהן בנימוס, אבל צפויות ברובן. אנשים כן צחקו, אבל הם גם צחקו מסופי משפטים שלו שלא היו בדיחה. אבל היו דברים שיצאו מצחיקים - כמו "אני כותב ספר ילדים.. על בית קברות". (באמת. זה מתחיל ברצח של משפחה) אז היה לי קצת חבל, לראות אדם שמהכתיבה שלו משתמע שהוא אינטיליגנטי ומתוחכם נותן הרצאה בינונית שכזו. אורחי הכבוד של השנים שעברו היו יותר מצחיקים (עד כדי דמעות בעיני הקהל) ודיברו על דברים יותר מגוונים. (לזכותו יאמר שנראה שאמרו לו ברגע האחרון על מה הוא ידבר. לחובתו יאמר שנראה שהוא לא זוכר אילו הרצאות הוא עומד לתת בימים הקודמים) נראה לי שהוא הניח שהקהל הרבה פחות אינטיליגנטי. קהל מד"בניקי ממוצע - שטחי, אוהב דברים שטחיים (יעדיף להתחפש לקלינגון מאשר לנתח את הסדרה), צעיר משהו ועל כן מתעניין בדברים של צעירים.. ואנחנו ממש לא קהל כזה. איזה שהוא אורח פעם שיבח אותנו שאנחנו כזה קהל אינטיליגנטי. נראה לי שהוא כיוון נמוך מדי. אגב, לפני ההרצאה מישהי אחרת ביקשה שיצייר לה חתול על החזה. הוא גם חתם. נ.ב. מצטערת מראש על שגיאות והאורך. אני ממש נרדמת פה. לילט!
היה פחות טוב קטע סרט האקשן שלי - לרוץ לאודיטוריום אריסון מאולם סינמטק 1 בבערך שליש מהזמן שחשבתי שאני יכולה ובדרך שכנראה היא הארוכה יחסית (בלי לדעת איך מגיעים, יום קודם חברים שלי ניווטו) תוך כדי קפיצות, התחמקויות וניווט מהיר ועדין בין המוני אנשים. כי היה סרט אנימה מגניב (steam boy) והעדפתי כבר לפספס בשבילו קצת גיימן. אתמול היתה הקראה מכתביו, שבניגוד למה שמצפים היתה די טובה - אלו לא דברים ששמעתי קודם והוא מקריא בטונים שהוא התכוון, מה שמשפר את הקליטה של הסיפור. לפעמים הוא מחקה את הדמויות, שזה הכי נחמד - בחור עם מבטא בריטי אומר דברים רציניים כשהוא מחקה קול של בחורה. זה נשמע כמו תסריט למערכון. הוא סיפר סיפור קצר ונחמד בשם orange , שמנוסח כמו תשובות לשאלות על עדות (1. בבית שלנו 2. כן 3. כשהיא קנתה את קרם השיזוף וכו', רק במשפטים ארוכים יותר בד"כ) על מישהי שהופכת לכדור כתום זוהר אחרי ניסוי חומרים שהתקלקל (בהתחלה לא כ"כ הקשבתי). היה גם אחד על מה לעשות אם אתם נתקעים בסיפור פנטזיה והיה שיר שהוא כתב לבת שלו לאחר שהשיער-ליפה שלו התבלגן והיא קראה לזה crazy hair. הבנתי שצילמו את זה, מקווה שגם יעלו. היה גם סיפור קצת יותר ארוך שהבנתי שלא ממש עקבו אחריו. אה, וה-שאלה של ההרצאה אתמול : "אם היית מת .. איזה מוות היית מעדיף, את זו שלך או את זה של טרי פראצ'ט?" הוא היה מעדיף את שלו, כי הוא רוצה שאם הוא ימות הוא לא ירגיש מפודח: "כן, באמת היית צריך להסתכל לשני הצדדים של הכביש" וגם בגלל שהמוות של פראצ'ט מדבר באותיות גדולות, והוא לא רוצה מוות שמדבר באותיות גדולות. סה"כ היה טוב