נילי יקירה

נילי יקירה

עצוב לי לשמוע על הירידה בתפקוד של בעלך.את עשית ועושה מעל ומעבר למענו ,זה ממש כואב לראות את האדם היקר לך בנסיגה כזאת משמעותית , תקותנו תמיד לטוב אבל זו אשליה . המחלה הארורה הזאת כל הזמן בנסיגה זה לא תלוי באנו . היושב במרומים הוא הקובע את מהלך חיינו לטוב ולרע. אנו מצידנו צריכים לקחת את הטוב , להמשיך בחיינו עם חיוך רחב למען יקירנו החולים ולמען שאר המשפחה , ילדינו, נכדנו וכל הסובבים אותנו. אצל בעלי הניקוד גם כן הגיע מתחת ל-10. הלילה בעלי נפל פעמיים . בשעה 3 לפנות בוקר הגיע לסלון ושם נפל , העובד התעורר והחזיר אותו למיטה , לפנות בוקר נפל מהמיטה.כל היום לא רצה לאכול בבוקר העובד ניסה להאכיל אותו ביצה רכה עם כריך והוא בשום פנים ואופן לא רצה , כאשר העובד האכיל אותו הוא נתן לו סטירה. הוא כל היום ישן ומנותק מכל החיים. היום התחלתי לעשות פיזיותרפיה יש לי בצקת ודלקת בורידים, אני כל הזמן עם כאבים חזקים .מזל שיש לי את העובד שעוזר לי. אני מאחלת לכל חברי הפורום לילה טוב ורגוע ולכל החולים בריאות . אוהבת ומחבקת אתכם אביבה
 
../images/Emo24.gifנילי ואביבה הייתן חסרות לנו

במפגש, במקום 9 נשים היינו רק 4 ממש אינטימי , ישבנו ודיברנו על השמפו והמשחה שהזכירה אסתר לאדמומיות שיש לחולים וכן מסרתי להן את מס' הטל' של העמותה אם הן רוצות לספר את סיפורן, ודיברנו על כרגיל הנכדים האהובים ועל הבעל של אחת החברות שכבר לא יציב בכלל ורק מרימים אותו בידיים ופשוט היא כבר "מחכה" שלא יסבול יותר ומפחדת שהיא תלך לפניו. עשינו מזה צחוק עד כמה שזה עצוב,שנשמע רק בשורות טובות
 

נילי41

New member
../images/Emo118.gif אריאלה יקירתי../images/Emo20.gif

מפגש של 4 זה באמת מפגש אינטימי. לפעמים קל יותר לדבר ולשמוע את כולן במפגש מצומצם כזה, אבל אני אעשה סבב טלפונים לבדוק מה המצב אצל כל הבנות... מקווה שנהניתן ועשיתן חיים, אכלתן גלידה ושתיתן מילקשייק והתאווררתן והחלפתן חוויות וסיפורים... זה מאוד חשוב. אני מקווה שלא איעדר מהמפגשים הבאים יותר. מתגעגעת אל כולכן. חיבוקים ונשיקות
 

נילי41

New member
../images/Emo20.gif אביבה יקירתי

תודה רבה לך על המילים החמות. שתינו חווינו התדרדרות גדולה בתקופה האחרונה. אצלנו המדרון קצת פחות תלול וזה כאילו פחות פתאומי, אבל בלי שום ספק המחלה הזאת 'מתקדמת' כל הזמן אחורה. אצל כל אחד זה מתבטא בצורה אחרת אבל בסך הכל התוצאה היא אחת. האדם היקר, האהוב, החבר לחיים, הסלע האיתן בחיינו, אבד. עלינו להיפרד מהדמות האהובה והיקרה ולהישאר עם צל מסכן של מה שהיה ולטפל בו במסירות ובאהבה. זה שובר את הלב... כמובן שזה לא חדש לי כי אני כבר שנים מתמודדת עם המחלה ועם הרגשות שלי ועם המצב הכללי שנקלענו אליו כתוצאה מהמחלה... גם אצלך יקירתי קורים דברים כל הזמן. אין רגע דל. טוב עשית שלקחת עובד זר שעוזר לך להתמודד עם המצב. אצלנו, יוד עדיין הולך כל יום למרכז היום ולכן אינני יכולה לקחת עובד זר בינתיים. אבל אני מה זה מקנאה בך ובכל החברות שמעסיקות מטפלים ויודעת עד כמה זה מקל עליהן את החיים. אולי נגיע למצב שגם אני איאלץ לקחת מטפל. עד אז, יוד הולך למרכז היום ואני המטפלת שלו, למרות שהביטוח הלאומי והמוסדות מסרבים להכיר בכך... אביבה יקירתי, שמרי על עצמך וטפלי ברגל כמו שצריך. מאחלת לך בריאות והחלמה מהירה ונחת מהנכדים והכל טוב. מקווה להיפגש במפגש הבא שלנו בהרכב מלא
 
למעלה