ניחן

[איתי שלר]

ערב טוב

1) לא בכל דבר אני מקפיד על הכתיב המלא. ישנן תבניות מוכרות מאד שהגייתן מובנת מההקשר ואינה דו-משמעית, ובהן אני לפעמים מעדיף לשמור על הצורה המקורית (למשל מילים במשקל פִּעלון). אחידות הכתיב לא כל כך חשובה לי. מרחשוון בד"כ אכתוב בשני וי"וין ורק כאן שדיברתי על השמות ההיסטוריים נקטתי כצורה הקדומה. 2) ככל הידוע לי מרחשון (או בכתיב המלא מרחשוון), היה במקורו האכדי ורח שמנ שפירושו הירח השמיני, לאחר מכן התחלפו העיצורים והתקבל מרחשון.

 

[יאקים]

ערב צח לך, איתי עמיתי המוערך

א. בכתיב המלא הלא מוקפד אצלך בכוונת מכוון התכוונתי בהערתי ל"יתכן". האם גם לא תקפיד לכתוב יישמר, ייראה, ייעשה וכו'? או שמא בשל סכנה שלא יבחין הקורא בין בניין קל לנפעל בכל זאת תבחין? ב. אם כך, צדקתי בעניין מקורו האכדי של החודש השמיני. אני כל כך שמח שלעתים זיכרוני אינו בוגד בי..

 

[איתי שלר]

ערב צח וזח גם לך

א. יו"ד כפולה בראש מילה אינה לטעמי, האישי ואני מעדיף להמנע ממנה כשאין צורך ואין סכנת קריאה מוטעית. על טעם ועל ריח וכו'. לו הייתי סופר או עורך לשון, סביר להניח שהייתי מקפיד על התקן של הכתיב חסר הניקוד, אבל הואיל ואינני כזה החירות נתונה. ב. צדקת שהמקור אכדי (ובבלית כידוע היא מניבי האכדית).

 

[יאקים]

לא יזוח המשכן מנגד עיניך...

זח או זך, אך כוונתך הובנה לי. ואשר לכתיב הנקוט בידיך, הכול צפוי והרשות נתונה. לפחות אני יודע כעת שאינך מייחס לכך חשיבות, ואינך היחיד הנוהג כך בפורום.

 

[לשונאי10]

מותר "לחודש" כשמדובר במילה חודש ולא בשם

החודש" - תוכיחי.

 

[trilliane]

כבר הוכחתי.

1. כפי שכבר כתבתי, צורה מקראית תמיד מותרת אלא אם נפסלה. אפילו כשהאקדמיה בוחרת לצורה התקנית צורה שאינה מקראית היא מוסיפה שמי שרוצה לנקוט צורה מקראית אינו טועה. [למשל כאן, וזו רק דוגמה אחת מני רבות]. בכל מקרה, מעולם לא נתקלתי בפסילה כזו או בהחלטה שונה של האקדמיה, ולא הצגת סימוכין לקיומן של כאלה. 2. הבאתי הפנייה לאתר השפה העברית, אתר שנחשב לאמין ובר סמכא. הנה שוב, בבקשה: "התאריכים בחודש מינם זכר (מונים את ימי החודש). התאריך יכול להיות בְּ<שם חודש> או לַחֹדֶשׁ (ל+ המילה חודש)." http://www.safa-ivrit.org/dikduk/numbers.php 3. אצטט מדבריך: "אני למדתי ששתי הצורות קיימות - עשרה לחודש ועשרה בחודש, וההבדל ביניהן הוא בתקופה: עשרה לחודש - על דרך לשון המקרא שבה התפיסה היא שהיום הוא של החודש, שייך לחודש, ועשרה בחודש - על דרך לשון חז"ל שבה התפיסה הייתה שהיום נמצא בתוך החודש. האקדמיה החליטה לנקוט כאן לשון חז"ל ולכן יש לומר: עשרה בחודש, על דרך חז"ל." כלומר, שתיהן קיימות, אין על כך ויכוח; הוספת ש"יש לומר" על דרך חזל מכיוון שכך "האקדמיה החליטה", אך עד כה לא הצגת סימוכין להחלטה או לבחירה רשמית זו.