ניו פרובלמס

[maytalita]

ניו פרובלמס

נראה שבנהזוג ממש לא מגובש.... אחרי שהחלטנו (בעקבות השיחה עם סוריאנו) שאהיה כמה חודשים על גלולות ברצף ואז אנסה להיכנס להריון, הפך בעלי למבועת מאוד מהרעיון שבטעות עוד יצליח לנו ואכנס להריון בעוד כמה חודשים, בניגוד לסטטיסטיקת בעלות האנדו'.....וחזר בו. ואני.... לא יודעת מה לעשות מצד אחד, לא רוצה לנסות להיכנס להריון לפני שגם הוא מרגיש מוכן מצד שני, אפילו אם נשים בצד את הגיל והשעון הביולוגי, לא יכולה להתעלם מכך ששליש מבעלות האנדו' סובלות מבעיות פריון חמותי אומרת לי להתעלם ממנו באלגנטיות ולהפסיק עוד כמה חודשים עם הגלולות, הלוואי והייתי יכולה..

 

[galim29]

היי../images/Emo140.gif

קצת קשה לדעת מה להגיד. אבל אני לא יודעת עד כמה אנחנו יכולות לעזור לך ואם משהו שנגיד רלוונטי. נשמע לי שאולי שווה לחשוב על ייעוץ זוגי והמון שיחות בינכם ללבן את הנושא הם מה שאתם צריכים. בטח לא להתעלם מבן הזוג כמו שחמותך מציעה. נשמע לי קצת כמו להתעלם מהצרכים שלו. מאוד ייתכן שהוא נבהל וזה יעבור לו אבל כל אחד צריך את הזמן שלו להתמודד עם זה והמחלה עצמה לא ממש פשוטה להתמודדות. טוב את עושה שאת לא מקבלת את עצתה... תני לו זמן וגם לעצמך.

 

[maytalita]

כן

כן, ברור לי שלא תוכלו להגיד לי מה לעשות סתם פורקת בצר לי.... בינתיים הוחלט לדחות את השיחה הגורלית בעוד חודש- חודשיים מכירה את החצי השני שלי ויודעת שלוקח לו זמן לעבד ולעכל.. מנסה להתנחם בזה שגם עם החתונה לקח לו זמן להתרגל לרעיון.. ובכל זאת אחרי ש"חילחלתי" את הרעיון בעיקשות ,אובר אנד אובר אגיין, הגיעה ההצעה....

 

[galim29]

תפרקי חופשי מתוקה../images/Emo24.gif

לא התכוונתי שזה יישמע חסר רגישות... תפרקי כמה שבא לך ומתי שבא לך. בשביל זה אנחנו פה. ומי כמוך מכירה את הסחורה שלך יותר מכולם (אפילו יותר מהחמות שדרך אגב יפה שהיא לצידך

) והנה כבר מצאת פיתרון - לתת לו חודש חודשיים לעכל. דרך אגב, בעלה של חברה שלי גם נלחץ ככה וכשהיא דיברה איתו על הריון הוא נכנס ללחצים ואמר שלא מוכן והיום הוא אבא דבק סופר גלו ל 2 בנות מתוקות.. אז לפעמים אולי באמת צריך לתת להם להתבשל עם הלחץ שלהם ולא להתייחס. רובם מתרגלים לרעיון ואף מתמכרים לילדים... אז מאמינה מכל ה-

שהכל יסתדר. עם אנדו בלי אנדו קחו את הזמן שלכם.

 

[ewinberg]

תודה

תודה, יקירתי , כבר מרגישה יותר טוב אחרי המילים החמות

ומה איתך? מרגישה יותר טוב? מוכנה נפשית ופיזית להתחיל את השבוע?

 

[maytalita]

אופס.. שלחתי בטעות מהניק הלא נכון ../images/Emo163.gif

 

[galim29]

נפשית כן פיזית פחות../images/Emo4.gif

האמת שלא כל כך. חלשה נורא וצופה בטיפות הדם הראשונות בםחד לא קטן. קיוויתי שזה לא יקרה אבל ממחר בטח המכשפה כבר פה. אצלי היא מגיעה בהדרגה. מכשפה אמיתית.... וכל כך כל כך עייפה שנרדמתי עם אור ובגדים במיטה והתעוררתי עכשיו... חוזרת לחרופה עד הבוקר ואולי אתעורר לשבוע מלא תקווה. אנחנו פה איתך וקבלי

שיהיה שבוע נפלא

 

[maytalita]

אוי

מסכנית קטנית....

מפזרת

לגירוש המכשפה! שבוע מקסים!!!

 

[בואינג 707]

גלים ../images/Emo24.gif

מקוה שתתבדי לגבי הטיפות הראשונות ושלא תהיה התפתחות משמעותית, שולחת

ומקוה שהשבוע יעבור

 

[זואילי]

../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif

לא מבינה בבניזוג לא מגובשים

מקווה שהוא עוד יפתיע אותך..

 

[shirani]

מיטליטה

אצלנו הסיפור הפוך - אני זו ש"לקחה את הזמן". אני מאוד יכולה להבין עד כמה זה מלחיץ לחשוב על ילד ועוד כשזה מגיע בפתאומיות. במקרים כאלה "שיטת הטפטוף" עובדת מצוין. תני לו חודש חודשיים לעכל את הרעיון, תדברי איתו על זה, תשטפי אותו בתחושות שלך מבלי להלחיץ ולרצות לקבל תשובות. וזה יעבוד. זה פשוט צריך לקרות לאט...

 

[בואינג 707]

דילמה לא פשוטה ../images/Emo4.gif

מקוה שתגיעי להחלטה שתהיי איתה הכי שלמה שאפשר

 

[אמאלתינוק]

לדעתי

אתם חייבים לדבר על זה. גם בעלי הגיב בהתחלה בצורה דומה, גם הוא נבהל ופחד, ובצדק, כי תינוק זה המון אחריות, וזה משנה את החיים מקצה לקצה. אבל, אי אפשר להיות מקובעים, וצריך להתגמש ולהתחשב בנסיבות החדשות שהתגלו, וגם צריך להתחשב באישה שהמצב שלה מחייב שינוי בתוכניות, ואם להיכנס להריון בהקדם יכול תאורטית, להגדיל את הסיכוי, ולחסוך טיפולים כואבים, אז עדיף. בהתחלה גם בעלי פחד, אבל ככל שדיברנו על זה התחלנו להתלהב מהרעיון שנעשה תינוק, ונכנסנו לעניין בצורה טוטלית. לדעתי גם כדאי שבעלך יקרא חומר על המחלה, ואולי גם שיכנס ויקרא בפורום,זה יעזור לו להבין את המצב יותר טוב.

 

[sivic10]

היי שוב!

אני רק יכולה לומר שאנדו' יכול להשפיע מאוד על הזוגיות (לטובה ולרעה- תלוי איך מתמודדים). וצריך באמת המון לדבר ולשתף את הבנזוג בפחדים. אין ספק ששניכם צריכים להיות מוכנים להחלטה כזו ולבצע אותה בלב שלם. קחי בחשבון גם שעכשיו אתם שניכם מאוד מבולבלים אחרי כל הטלטלה הזו שעברתם בין הרופאים והזמן הוא תרופת פלא שעושה את שלה..תני לו זמן, יהיה בסדר. ותני גם לעצמך זמן, את תראי שלאט לאט שניכם תשלימו עם המצב ואז תתגבש החלטה משותפת.

 

[נועהב1]

מיטטולה-

מתברר שבנים הם תמיד בנים, ולא יעזור כלום. בלי לעשות הכללות גסות, כשמדברים על הריון / חתונה / לקחת את הכלב לטיול / את הDVD לתיקון / כל דבר שדורש מעט אחריות מתחילה פאניקה כללית וחוסר יכולת רגשית להתמודד. נראה לי שבכל מקרה יש לכם זמן ובאמת דברים מבשילים לאט. איכשהו, בד"כ הדברים מסתדרים טוב. אל תשכחו, שגם אם נכנסים להריון במהירות והכל טוב ויפה (טפו טפו טפו), עדיין יש עוד 9 חודשים בדרך עד שמופיע עוד חבר. אולי בינתיים תעשו משהו ממש כייפי ביחד כמו איזה חודש באפריקה/ קנדה/ תאילנד וכיוב'? בכל מקרה אני יכולה להרגיע אותו שגם בעלי הוא כזה. פשוט צריך לעשות קצת שקט ושלווה, ותראי שעוד מעט הוא יציע את הרעיון בעצמו, כאילו זה בא ממנו, ואז הכל ייראה יותר טוב.... כרגיל- מוזמנים לדבר איתי / בעלי.

 

[אורציק1]

עברתי את זה בדיוק

בדיוק בסיטואציה כזאת הייתי, רק שחברי דאז לא אמר מפורשות שהוא חושש. בקיצור, נכנסתי להריון מהר ובקלות יחסית לציפיות הרופאים, ואחרי הלידה, ולמעשה עד היום בעלי עדיין מרגיש שהוא פיספס משהו, שעשינו ילדים מוקדם מידי. אל תתעלמי ממנו. אם את באמת אוהבת אותו, אז עדיף לחכות ולתת לו לעכל ולהפנים.

 

[ליאל ד]

סיטואציה קצת הפוכה

אני נמצאת בסיטואציה הפוכה - בן זוגי מוכן ומזומן לילדים ואני טרם מוכנה נפשית ופיזית. מבינה שהמחלה מחמירה עם הזמן - אבל אני לא מוכנה עדיין, אני בת 24, סטודנטית ואובחנתי רק לפני חצי שנה - קשה להסתגל לכל השינויים הפתאומיים האלה בבת אחת... יכולה להגיד מנק' מבט של מישהו שהוא לא מוכן - הילד כמובן יהיה אהוב, אך עדיין תהיה תחושה של פיספוס... אני חושבת שאת צריכה לתת לבעלך קצת זמן לעכל את כל הענין - כי גם את תיצטרכי את תקופת העיכול הזאת! אני ממליצה לכם לדון בזה, שכל אחד יעלה את מה שיש לו להגיד - את פחדיו ואת רצונותיו ואולי אף לפנות לייעוץ שיהיה בהצלחה!

 

[maytalita]

תודה לכולכן

על התגובות האמפתיות

אחרי הלחץ הראשוני, נרגעתי קצת, הפסקתי עם החומצה הפולית (שכבר התחלתי לקחת) וקבענו שנדבר שוב על הנושא בעוד חודש. אני יודעת שהוא צריך קצת זמן עיכול וזה בסדר. לא יכולה להגיד שלא לחוצה מעניין הגיל+שעון ביולוגי+אנדו, אבל אני מנסה להרגיע את עצמי ולומר לעצמי ששנה לפה או לשם, זה לא מה שמשנה בסופו של דבר. ואני באמת לא רוצה לקבל החלטה כזאת גדולה, כשבן הזוג שלי מרגיש כ"כ לא מוכן. ובטח לא רוצה שהוא ירגיש תחושות פספוס למיניהן...