melancholy man
New member
ניו יורק ניו יורק
היום ה 9/11, תאריך שכנראה כל אחד מאיתנו יזכור עד יומו האחרון וגם כשנזכה לאמנזייה המבורכת יבוא מישהו ויזכיר לנו, התאריך הזה, תמיד גורם לי לחשוב על העיר המופלא הזו שסבלה מכה כל כך קשה. כשנפלו מגדלי התאומים אמרה לי ידידה שלי שגדלה בניו ניורק שה WTC הם כמו הלובי של העולם, מין מקום כזה שלא קשור לכלום ויש בו הכל מהכל (היה בו בעצם) ובאיזשהו אופן זה נכון לגבי העיר כולה, ניו יורק היא הכל חוץ מחלק מאמריקה ועם זאת היא מאוד אמריקאית, היא לא ממש דומה לשום דבר אחר בעולם אבל תושביה הם בני כל האומות בעולם. ניו יורק היא עיר של ניגוד, עושר מטורף ולצד עוני מרוד ברמה של עולם שלישי, קשיחות לצד רכות, שמרנות לצד פתיחות, שמחה לצד עצבות עירונית מעיקה. מה שאני אזכור מ 9/11 זה כנראה את התוכנית הראשונה של SNL שששודרה אחרי האסון, התוכנית נפתחה עם ראש העיר ג'וליאני, כשמאחוריו כמה עשרות כבאים שבאו ישר מהמשמרת שלהם בחילוץ ניצולים ובעיקר גופות מאזור האסון, ג'וליאני דיבר על קשיחותה של העיר ויכולתם של תושביה להתגבר על אסונות, ככשאל אותו מפיק התוכנית: "אדוני ראש העיר, מותר לנו להצחיק", ענה ראש העיר הכי קשוח בתולדות העיר"למה להתחיל עכשיו" ואז צעק למצלמות את אחד המשפטים הכי מפורסמים בטלוויזיה: live from new you york it's saturday-night-live מייד לאחר מיכן עלה פול סיימון ושר את "אמריקה" של סימון וגרפונקל, במין כוח שקט שכל אופיני לעיר הזו. כשאני חושב על יוצרים ניו יורקים או כאלה שהושפעו מהעיר, משום מה (ואולי זה רק הזיכרון הבעיתי) עולים לי לראש בעיקר משוררים: לו רייד (שאף הקדיש לעירו אלבום מעולה שלם), סימון וגרפונקל, בניה המועדפים של העיר, שהופעותיהם בסנטרל פארק ושני מהגרים שהגיעו אליה מבחוץ: בוב דילן, שהגיע מהמרחבים הגדולים של אמריקה ונתפש לקסם העירוני שלה והקנדי לאונרד כהן שיותר מהרבה אחרים צייר בקווים עגמומיים את קוי המתאר המרשימים שלה. השרשור הזה מוקדש לעיר ניו יורק ולכל אסוציאציה מוסיקאלית שהעיר הזו מעוררת בכם. NP: Lou Reed -Walk on the Wild Side עוד שיר ניו יורקי טיפוסי בחוסר הטיפוסיות שלו.
היום ה 9/11, תאריך שכנראה כל אחד מאיתנו יזכור עד יומו האחרון וגם כשנזכה לאמנזייה המבורכת יבוא מישהו ויזכיר לנו, התאריך הזה, תמיד גורם לי לחשוב על העיר המופלא הזו שסבלה מכה כל כך קשה. כשנפלו מגדלי התאומים אמרה לי ידידה שלי שגדלה בניו ניורק שה WTC הם כמו הלובי של העולם, מין מקום כזה שלא קשור לכלום ויש בו הכל מהכל (היה בו בעצם) ובאיזשהו אופן זה נכון לגבי העיר כולה, ניו יורק היא הכל חוץ מחלק מאמריקה ועם זאת היא מאוד אמריקאית, היא לא ממש דומה לשום דבר אחר בעולם אבל תושביה הם בני כל האומות בעולם. ניו יורק היא עיר של ניגוד, עושר מטורף ולצד עוני מרוד ברמה של עולם שלישי, קשיחות לצד רכות, שמרנות לצד פתיחות, שמחה לצד עצבות עירונית מעיקה. מה שאני אזכור מ 9/11 זה כנראה את התוכנית הראשונה של SNL שששודרה אחרי האסון, התוכנית נפתחה עם ראש העיר ג'וליאני, כשמאחוריו כמה עשרות כבאים שבאו ישר מהמשמרת שלהם בחילוץ ניצולים ובעיקר גופות מאזור האסון, ג'וליאני דיבר על קשיחותה של העיר ויכולתם של תושביה להתגבר על אסונות, ככשאל אותו מפיק התוכנית: "אדוני ראש העיר, מותר לנו להצחיק", ענה ראש העיר הכי קשוח בתולדות העיר"למה להתחיל עכשיו" ואז צעק למצלמות את אחד המשפטים הכי מפורסמים בטלוויזיה: live from new you york it's saturday-night-live מייד לאחר מיכן עלה פול סיימון ושר את "אמריקה" של סימון וגרפונקל, במין כוח שקט שכל אופיני לעיר הזו. כשאני חושב על יוצרים ניו יורקים או כאלה שהושפעו מהעיר, משום מה (ואולי זה רק הזיכרון הבעיתי) עולים לי לראש בעיקר משוררים: לו רייד (שאף הקדיש לעירו אלבום מעולה שלם), סימון וגרפונקל, בניה המועדפים של העיר, שהופעותיהם בסנטרל פארק ושני מהגרים שהגיעו אליה מבחוץ: בוב דילן, שהגיע מהמרחבים הגדולים של אמריקה ונתפש לקסם העירוני שלה והקנדי לאונרד כהן שיותר מהרבה אחרים צייר בקווים עגמומיים את קוי המתאר המרשימים שלה. השרשור הזה מוקדש לעיר ניו יורק ולכל אסוציאציה מוסיקאלית שהעיר הזו מעוררת בכם. NP: Lou Reed -Walk on the Wild Side עוד שיר ניו יורקי טיפוסי בחוסר הטיפוסיות שלו.