ניוון

ליטלאחת

New member
ניוון

תמיד האמנתי שזה כמו אופניים, ושגם אם אני אפסיק אני תמיד אוכל לחזור לנקודה ממנה הפסקתי. אבל מסתבר ששלוש שנים זה המון זמן- יותר מידי זמן. אני מחזיקה את הטקסט ביד ומנסה, הקול שלי הוא הקול שלי והאינטונציה כרגיל. אני לא מצליחה. אני מרגישה כאילו אני מנסה לשיר אבל מזייפת נורא, וזה קשה. עזבתי את המשחק לפני שלוש שנים, אחרי שיעורים של שבע שנים זה לא התאים לי פתאום, לא באותו זמן. אמרתי שאני אמשיך ללמוד, אבל לא המשכתי. עכשיו שבוע לפני הבחינות לתאטרון צה"ל אני מגלה שאני פשוט לא מסוגלת יותר. אני מרגישה מנוונת.
 
ליטל חמודה..

טבעי שתרגישי כך- אבל זה לא בהכרח נכון. חשוב שתזכרי שאם יש לך כישרון טבעי- הוא נשאר אצלך תמיד- לא משנה מה. את רק צריכה לתת לו איזה push קטן ואני בטוחה שהוא יחזור. זה לא דבר שהולך. אם המשחק הוא בדם שלך, בלב שלך ואם זו האהבה שלך- זה לא ייעלם לעולם. (למשל גם אם אני אגדל וכבר אלד ילדים ולא אצליח בתחום המשחק, גם כשאני אהייה בת 100 האהבה שלי למשחק לשירה ולבמה לא תיעלם, (ואני מצטטת מתוך פנאי פלוס "זה טבוע בי עמוק".. מבינה?) אני ממליצה לך לקחת איזה קורס למשחק איפהשהו כדי לרענן את התאים שנכון לעכשיו נראים לך אפורים. ואני בטוחה שיהיה טוב. אשמח לעזור בכל דבר. ממני-יעל.
 
למעלה