האטימות המרושעת של התקנות המאוחרות היא נוראה
בגמרא מבואר בפירוש שאיש או אישה נורמטיבים אינם יכולים לחיות יותר משבוע בלא סקס, זה לא מנע מהפוסקים המאוחרים לחייב את מנהגו המוזר של רב זירא על כל כלל ישראל, בגמרא מבואר כי ברית מילה נקבעה ליום השמיני שהבעל והאשה לא יהיו עצובים בשעת הברית, [כי מהתורה בשבעה ימים שאחרי הלידה הם אסורים בתשמיש, ורק ביום השמיני הם יכולים לחזור לחיים נורמטיביים] זה לא מנע ממתקני התקנות בזמנים הרבה יותר מאוחרים להחליט לאסור דמי לידה שלפעמים נמשכים חדשים אחרי הלידה, יש כאן אטימות ורשעות מוחלטים מצד גוזרי הגזירות, ואגב בדורות מאוחרים יותר היו כאלו שרצו לאסור את האישה לאחר הלידה למשך שמונים יום, נס שרשעותם לא הצליחה בידם, ומנהג זה לא פשט במקומות של מדפיסי הדפוס, ונעלם מן ההלכה. [אמנם ב60 שנההאחרונות קם איזה מטורף מפולין שאסר את זה לבני עדתו, ועוד יותר מכך, אבל עד כמה שידוע לי גם בני עדתו מצפצפים עליו] מענין מה גורם לאנשים להיות רשעים כל כך? האם זה בגלל שמשום מה הם אינם יכולים ליהנות מנשותיהם, לכן קנאתם מתגברת?