נט"י
אם ישן האדם ביום וכן אם ישן אחר חצות לילה צריך נט"י לשפוך ג"פ בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי, אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו, וגם נמי דאין צריך לברך ענט"י, ואע"ג דהרב מהר"א שרעב"י ז"ל בד"ש כתב בזה דאין צריך נט"י וכן הביא מן מקדש מלך, כבר כתב הרב אל"י ז"ל דלא נאמר כן אלא בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא דצריך נט"י ג"פ בסירוגין אבל בלא ברכה: ואם ישן בחצות הראשון של הלילה שינת קבע שלו על מטתו, והקיץ קודם חצות יעשה נט"י גמורה כדת וכהלכה ויברך ענט"י, ואם הוא היה ניעור עד אחר חצות לילה הן במשתה הן במלאכה ולא ישן אלא עד שעבר חצות, גם זה כשנעור יעשה נט"י גמורה כהלכתה ויברך ענט"י. ואע"ג דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום אם ישן אחר חצות לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נט"י, הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין ע"י הברכות, וכן נכדו מהר"א שרעבי ז"ל סמך ג"כ על הברכות ועסק התורה, על כן זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן אז גם לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל צריך נט"י בברכה, ורק אם אחר חצות קודם שישן בירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נט"י ג"פ, אבל לא יברך ענט"י, ומיהו אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה אני מסתפק בזה אם יברך ענט"י או לאו ומנהג העולם לברך: אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אע"ד דלפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל יכול הוא לברך ברכות השחר אחר חצות מ"מ כיון שדעתו לישן אחר חצות מנהגנו הוא שלא לברך ברכות השחר אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה כמו ליל הוש"ר וליל חג שבועות וכיוצא דאז אנו מברכין ברכות השחר וכן ראוי לנהוג כאשר כתבתי בסה"ק מקבציאל: לא יגע בידיו קודם נטילה לא לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ, ואם בא לו חכוך בכל הנז"ל בתוך שינה יחכך ע"י בגד, וגם לא ישאף אבק נחיריים קודם נטילה, ואם התאוה מאד יקום ויטול ידיו ואח"כ ישאף האבק, אבל בשינה של היום או שינה אחר חצות לילה אין צריך להזהר בכל הנז"ל, אע"ג דכתבנו דיטול ידיו ג"פ: אלו דברים שצריכין נטילה ג"פ בסירוגין משום רוח רעה, הקם מן המטה מן השינה, והיוצא מבית הכסא אע"פ שלא עשה צרכיו, אלא שנכנס שם בשביל עסק אחר, מיהו אם לא נכנס שם כולו אלא רק הושיט ידיו שם כדי ליתן כלי של מים להיושב שם לרחוץ בו, כיון דלא נכנס גופו אלא במקצת שהם ידיו בלבד אין שורה עליו רוח רעה כאשר נכנס כל גופו, אלא רק קצת מן הקצת ולכך סגי ליה בפעם אחת, והמחמיר לרחוץ גם בכהאי גונא ג"פ תבא עליו ברכה וכמ"ש בסה"ק מקבציאל, וכן המשמש מטתו יטול אח"כ ג"פ, וכן האשה תטול אח"כ ג"פ, וכן ההולך בבית ההקברות, וההולך בתוך ד"א של מת, וכ"ש נוגע במת עצמו ג"כ יטול ג"פ, ומה שנוהגין העולם כשיטלו ידיהם משום מת, ובחזרתם מבית הקברות, לבלתי יקנחו ידיהם במפה אלא יניחום עד שיתנגבו ברוח מאליהם, אין זה משורת הדין אלא עושין כן כדי שלא יסיחו דעתם מן זכרון המות, ולכן אם הוא בחורץ שיש קור גדול וקשה עליו הדבר מאד שיניח ידו בלי ניגוב במטפחת ומצטער הרבה מחמת צינה אז ינגבם המטפחת ולית לן בה: ודע כי אפילו בנכנס לבית הכסא, אין שורה עליו רוח רעה כמו כר רוח רעה ששורה עליו בשינה דטעים טעמא דמותא, לכך אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ארבע אמות בלא נט"י דאין צורך לההר בזה אלא רק בשינה, וכן נמי איןן צריך לההר בכל הנך ליטול לתוך כלי דוקא כמ"ש בנט"י דשינה, אבל צריך להזהר שיטול ג"פ בסירוגין, וגם שיטול שיעור רביעית:
אם ישן האדם ביום וכן אם ישן אחר חצות לילה צריך נט"י לשפוך ג"פ בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי, אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו, וגם נמי דאין צריך לברך ענט"י, ואע"ג דהרב מהר"א שרעב"י ז"ל בד"ש כתב בזה דאין צריך נט"י וכן הביא מן מקדש מלך, כבר כתב הרב אל"י ז"ל דלא נאמר כן אלא בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא דצריך נט"י ג"פ בסירוגין אבל בלא ברכה: ואם ישן בחצות הראשון של הלילה שינת קבע שלו על מטתו, והקיץ קודם חצות יעשה נט"י גמורה כדת וכהלכה ויברך ענט"י, ואם הוא היה ניעור עד אחר חצות לילה הן במשתה הן במלאכה ולא ישן אלא עד שעבר חצות, גם זה כשנעור יעשה נט"י גמורה כהלכתה ויברך ענט"י. ואע"ג דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום אם ישן אחר חצות לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נט"י, הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין ע"י הברכות, וכן נכדו מהר"א שרעבי ז"ל סמך ג"כ על הברכות ועסק התורה, על כן זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן אז גם לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל צריך נט"י בברכה, ורק אם אחר חצות קודם שישן בירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נט"י ג"פ, אבל לא יברך ענט"י, ומיהו אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה אני מסתפק בזה אם יברך ענט"י או לאו ומנהג העולם לברך: אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אע"ד דלפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל יכול הוא לברך ברכות השחר אחר חצות מ"מ כיון שדעתו לישן אחר חצות מנהגנו הוא שלא לברך ברכות השחר אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה כמו ליל הוש"ר וליל חג שבועות וכיוצא דאז אנו מברכין ברכות השחר וכן ראוי לנהוג כאשר כתבתי בסה"ק מקבציאל: לא יגע בידיו קודם נטילה לא לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ, ואם בא לו חכוך בכל הנז"ל בתוך שינה יחכך ע"י בגד, וגם לא ישאף אבק נחיריים קודם נטילה, ואם התאוה מאד יקום ויטול ידיו ואח"כ ישאף האבק, אבל בשינה של היום או שינה אחר חצות לילה אין צריך להזהר בכל הנז"ל, אע"ג דכתבנו דיטול ידיו ג"פ: אלו דברים שצריכין נטילה ג"פ בסירוגין משום רוח רעה, הקם מן המטה מן השינה, והיוצא מבית הכסא אע"פ שלא עשה צרכיו, אלא שנכנס שם בשביל עסק אחר, מיהו אם לא נכנס שם כולו אלא רק הושיט ידיו שם כדי ליתן כלי של מים להיושב שם לרחוץ בו, כיון דלא נכנס גופו אלא במקצת שהם ידיו בלבד אין שורה עליו רוח רעה כאשר נכנס כל גופו, אלא רק קצת מן הקצת ולכך סגי ליה בפעם אחת, והמחמיר לרחוץ גם בכהאי גונא ג"פ תבא עליו ברכה וכמ"ש בסה"ק מקבציאל, וכן המשמש מטתו יטול אח"כ ג"פ, וכן האשה תטול אח"כ ג"פ, וכן ההולך בבית ההקברות, וההולך בתוך ד"א של מת, וכ"ש נוגע במת עצמו ג"כ יטול ג"פ, ומה שנוהגין העולם כשיטלו ידיהם משום מת, ובחזרתם מבית הקברות, לבלתי יקנחו ידיהם במפה אלא יניחום עד שיתנגבו ברוח מאליהם, אין זה משורת הדין אלא עושין כן כדי שלא יסיחו דעתם מן זכרון המות, ולכן אם הוא בחורץ שיש קור גדול וקשה עליו הדבר מאד שיניח ידו בלי ניגוב במטפחת ומצטער הרבה מחמת צינה אז ינגבם המטפחת ולית לן בה: ודע כי אפילו בנכנס לבית הכסא, אין שורה עליו רוח רעה כמו כר רוח רעה ששורה עליו בשינה דטעים טעמא דמותא, לכך אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ארבע אמות בלא נט"י דאין צורך לההר בזה אלא רק בשינה, וכן נמי איןן צריך לההר בכל הנך ליטול לתוך כלי דוקא כמ"ש בנט"י דשינה, אבל צריך להזהר שיטול ג"פ בסירוגין, וגם שיטול שיעור רביעית: