נטע וקיפודת הים היקרות :- )

[אורן...]

נטע וקיפודת הים היקרות :- )

וואי וואי עלי. נכון, אני מודה שאני נוהג באנוכיות וללא בושה. עם כול התמיכה והעזרה הקימת בפורום זה עדיין קשה לי עם רמת היאוש הקימת כאן. מבחינתי עזבתי פורום זה על מנת להחשף פחות ליאוש וזה בכלל לא נורה. את ההתמודדות שלי אני עושה בדרכי ועד היום זה עובד עבורי. אנ מתנצל אם מה שכתבתי ב"להרגיש טוב" לא היה נעים לכן, אבל היתי אמיתי עם עצמי לפחות ואפילו לא שיניתי את השם. הרבה זמן אני קורה את הפורום הזה וההצטרפות לא עשתה לי טוב. אגב, אני יודע שהקיפודה כותבת ב"להרגיש טוב" ואכן את מציגה שם יותר אופטיות. אני בהחלט אוהב את חברי הפורום ומשום מה אותך נטע במיוחד (אוהב את הכתיבה שלך בבמה). הערת שוליים: אני יודע שקים אצלי דפוס של "הנוטש" וזו בעיה שעדין לא התמודדתי איתה מספיק בחיי. טיפול פסיכולוגי של שנתיים וחצי (לפני 4 שנים) הספיק לי לבנתיים..... אוהב, אורן

 

[רחל-נשמה]

אורן-יקר

לנטוש את סהר -כי רוצים להרגיש טוב יותר מותר ולגיטימי. לירוק על הבאר ששתית ממנו אסור לפי אמות המוסר שלי-לכן העלבת ופגעת, ואני נמענתי לא להגיב לך בפורום "להרגיש טוב,....ששמ בעיני כבר מזמן "פורום להרגיש רע". אנא אם יש לך תחושות הקשורות לאנשים בסהר-תמיכה או לאוירה בסהר-תמיכה תבטא אותם בסהר-תמיכה ולא בפורום ,"להרגיש טוב"....כי במקום הזה, שהיה לי בעבר בית ומשפחה, לא אבליג ברשת כשאראה שפוגעים בו. שבת קסומה רחל-נשמה

 

[סהר-תמיכה]

רחל ../images/Emo51.gif

לקחת לנו את המילים מהפה... ותזכרי שהבית הזה הוא גם הבית שלך... שבת שלום

 

[קיפודת ים]

מאוד רציתי לענות לך שם.

אבל כנראה שזה צריך להיות כאן. לא נפגעתי ממה שאמרת, כי אתה טועה טעות חמורה. דבר ראשון. אני לא סובלת "מיאוש חמור" אני לא "לא אופטימית" אתה לא "ניסית" אתה חוצפן. והסברים על כל אחד ואחת מהסעיפים כאן. דבר ראשון, צחקתי במרירות שכתבת, שראית אותי כותבת שם ושכתבתי יותר באופטימיות. אתה יודע למה צחקתי? מהסיבה הפשוטה שאין 2 קיפודות ים. ואם תבדוק, תראה שבלתי אפשרי לכתוב בכינוי שכבר קיים. מכאן, שיש אחת. אין דכאונית וכותבת ביאוש. ואחת אחרת שאופטימית. יש אותי, שכתבה שם שהיה לה חרא, וכתבה שם שהיה לה טוב. רק מה? למה שני החליטה שבעצם פה היא תכתוב את מה שהיא מרגישה, ושם תשחק את המשחקים? רק שני לא משחקת משחקים. שני תמיד כנה. ולעולם לא משתמשת במסיכות. אז למה? כי אני כבר לא מאמינה שטוב לי שם מספיק בכדי לקבל את מה שהפורום אמור להיות: "תמיכה". שלא תבין לא נכון. את רוב האנשים שם אני מעריכה, חלק מהאנשים שם אוהבת, ויש חלק שאני בקשר איתם. חלק מהם מאוד יקרים לי. וכן, כמו שרחל כתבה, ורציתי לכתוב את זה בדיוק אתמול, רק לא הייתה לי הזדמנות. יש לך את כל הזכות להחליף פורומים. אף אחד לא אמר לך שפה אתה צריך להיות, או שם, או בכל אחד מהפורומים כאן. אבל אין לך שום זכות ככה לכתוב, בלי שתדע, מבלי שתבין, וכן. לא ניסית. עם חלקם, ועשית הכללה נוראית, לא משנה שלא מגיע לאף אחד שתכתוב עליו ככה, אני מתכתבת מחוץ לפורום. עם חלק אני נפגשת. וממי שדיברתי איתם. לא ראיתי, או קראתי, אחד או אחת, שראויים להגדרה שלך. כל אחד או אחת משיחה אחת, הצלחתי להבין באמת מי הם, ולמה הם מסוגלים להגיע. ואני כאדם שמאוד אופטימי, ויודע שיהיה לי טוב גם כשאני מרגישה ממש רע, מצליח להגיע למסקנות כאלה על אנשים שלדעתך .. קראתי, והייתי בהלם. אתה לא מחפש אופטימיים. אתה מחפש מסיכות. ואם באמת היית מדבר איתם, ואם באמת היית לוקח את עצמך, ועושה איתם שיחות, ומדבר איתם כמוני היית מבין הרבה יותר. ואתה לא פסיכולוג. וגם אני לא. ובכל זאת. מדהים את הבדל נקודות המבט על אותם אנשים, לא? לא הייתה לך זכות. כל זכות. ככה לכתוב. תהיה באיזה פורום שאתה רוצה. אל תתנהג בחוסר הוגנות לגבי אנשים שאתה לא באמת מכיר. גם שם, אל תתנהג בחוסר הוגנות לגבי אותם אנשים שאתה לא באמת מכיר. 2 הפורומים אמורים להיות פורומים תמיכה. אני רואה תגובות שם, וחלקן נפלאות, ואוהבות ותומכות. חלקן לא. אל תהיה זה ששופט את האנשים. לא משנה איפה. לעולם אל תכליל. וגם אם אתה מדבר על אדם מסויים. באמת תכיר אותו, ואל תסמוך על כמה מילים בפורומים. ולגביי. אל תעז לכתוב לי "שם כתבת ביותר אופטימיות". כי אתה לא מכיר אותי. ואם זה כועס מדי, סילחו לי. אני.

 

[נטע....]

קראתי ו..

בעצם את מה שהיה לי להגיד כבר אמרתי לך בפורום ההוא. לא חושבת שיש עוד מה להוסיף, רק מחזקת את דברי רחל וקיפודת ים.

 

[hope_29]

שלום אורן

אורן, אני מבינה שקשה לך עם הקשיים והמועקות שעולים בפורום זה שמטרתו תמיכה. תבין, לחלקינו (עבורי, בכול אופן) זה בין המקומות היחידים בהם ניתן לפרוק ולשתף בכאב. כאב אמיתי גם אם אינו נעים לאוזן ואולי מדכדך עבור המאזין. עבור חלקינו זה המקום היחיד בו הם יכולים לעשות זאת על מנת להתחזק או רק לפרוק... זו בחירה שלך, האם להצטרף באופן אקטיבי או פאסיבי...או פשוט לעבור לפורומים אחרים. רק אל תשפוט. אני מבינה שהפורום אולי "לא עשה לך טוב" והשפיע על מצב רוחך...זה מובן לי. גם אני לעתים (נדירות) לא מוצאת כוח נפשי להכנס לפורום (וזה בזמני "המניה" הנדירים שאני חווה...). יש אפשרויות רבות אחרות. hope

 

[מרגישה ילדה]

אורן...

רציתי רק לומר לך, שאישית מאד נפגעתי... אני לא כותבת בפורום ההוא, אבל בעקבות התגובות כאן, עברתי לראות על מה המהומה. אז אני לא אופטימית, מה לעשות...אני מוציאה כאן בפורום את כל החרא שיש בי, אני לא צבועה ומנסה לראות איך כל האנשים מחייכים ממה שאני כותבת, אני כותבת את האמת, את מה שאני מרגישה, ואני בטוחה שכולם כאן עושים אותו דבר. ההרגשה בהודעה שלך היתה כאילו ריכלת עלינו, לא נאה לך, אתה לא חייב להיות פה! אבל אל תאמר את הדברים האלו בפורומים אחרים...זה פוגע וזה מעליב...אני לא חושבת שאנחנו סוג ב´. וחוץ מזה, רחל ושני אמרו את רוב הדברים שרציתי לומר. ילדה

 

[נטע....]

אפרופו חרא, זה מזכיר לי...

מקרה שקרה לי אתמול: היתה לי הפסקה ארוכה בעבודה (כי לא היו דיונים) אז ניצלתי אותה כדי ללכת לכספומט הקרוב, להוציא כסף כדי לקנות לי משהו לאכול. בדרך, אני לא יודעת מאיפה זה בא, פתאום צנח עליי גוש של חרא של ציפורים. חחחח (היות ויש בעיה עם האייקונים, אני לא יכולה להוסיף את האייקון הצוחק). אז כן, עכשיו זה ממש מצחיק אותי למרות שבאותו רגע ממש התביישתי ללכת ככה עם הג´יפה הזאת על הראש ועל המכנסיים תוך חיפוש נואש אחר מים ו/או נייר לנקות את זה. ועכשיו, כשזה כל כך מצחיק אותי, אני יכולה רק להצטער שלא ראיתי את האבסורד שבזה, באותו רגע, כשזה קרה. אז כפי שאומר הספר "בוחרים להרגיש טוב", את המציאות אי אפשר לשנות, אפשר לשנות רק את דרך ההסתכלות על דברים. אפשר לבחור לראות את הכל בהומור ואפשר לראות את הכל שחור. הכל עניין של החלטה.

 

[מרגישה ילדה]

את יכולה צ´ט?

 

[קיפודת ים]

אני יכולה לבנתיים. מחכה שם.

 

[איש ללא תכונות]

ידידי הטוב,

גם אני כותב בפורום השני ולאחרונה אפילו יותר מאשר כאן,אולם אינך יכול לשער בנפשך עד כמה אני אוהב,מעריץ ומכבד את בני האדם המגיעים למקום הזה(פורום סהר.)וכותבים כאן. היה לי הכבוד אפילו להכיר כמה מהם והדבר גרם לי אושר קורת רוח. כל אדם ואדם כאן הוא עולם ומלואו של חוויות וזכרונות,של אישיות שחושלה בתנאים קשים וללא הנחות. אין כאן עניין לדבר על אופטימיות או על חוסר אופטימיות. כאן מדובר במלחמה,אשר הכתיבה בפורום מהווה טקטיקה אחת באסטרטגיה הכוללת. יש רגעים של נצחונות והישגים קטנים וגדולים ואו אז אתה יכול לראות גם כאן את מצב הרוח משתנה בהתאם. זהו תהליך ואין כאן כל עניין לשיפוטיות או ביקורת. אם אינך יכול להתמודד עם סבל וכאב מהסוג המתואר כאן, הרי בהחלט תיטיב לעשות אם לא תקרא את ההודעות. האנשים כאן לא כותבים כדי לספק את הרצון שלך לאופטימיות, אלא כדאי לפרוק ולתאר את כאבם. ולפי דעתי(ולשמחתי זאת גם דעתך)כותבים כאן אנשים מיוחדים במינם, כל אחד ואחד מהם יצירתי בדרכו המיוחדת. כל אחד ואחד מהם יש לו את מאפייני הכתיבה שלו, אולם המשותף לכולם הוא הרצון לנצח בהתמודדות הזאת ולתקשר ברמה הנפשית הגבוהה ביותר עם אנשים אחרים. הדיאלוג הנפשי הזה מניב תוצאות מדהימות,שלפעמים כצופה מן הצד אני גאה ושמח ליטול בו חלק. זו כל המהות של הקתרזיס. אדם הפוחד מתיאור של כאבים לא ממש יכול להיות אופטימי. אדם אופטימי איננו נותן לדבר להפחיד אותו ואיננו נוטש את המערכה (או הנסיון לעזור)כאשר הוא עומד פנים מול פנים מול הליבה הפנימית של כל אדם,מול הכאב המזוקק והטהור ביותר. ויתרה מזאת,הכותבים במקום זה אינם זקוקים למושיעים. אני סבור שבכתיבתם כאן ובאינטראקציה החיובית עם האחרים הם ימצאו את הכוחות להושיע את עצמם. הלוואי והייתי זוכה להכיר כל אחד ואחד מהפורום הזה באופן אישי. אני מקווה שאני ולנס נייט נצליח לארגן מפגש לכולם. אני יודע שלי זה יגרום אושר ואולי גם לאחרים שירצו ליטול בכך חלק. וכן,ראה את עצמך אורן כמוזמן.אולי זה יעזור לך להכיר את בני האדם כאן טוב יותר. אני מקווה שתכיר ותודה באופן מלא בטעותך.בני האדם מספיק בוגרים כאן על מנת לסלוח ולהבין וזאת משום שהם יודעים שכולנו בראש ובראשונה בני אדם. זכור ,ידידי הטוב,את מה שאמר הפילוסוף פרידריך ניטשה באחד מכתביו. הוא דיבר על הציווי של לא לבייש אף אדם,כי לגרום לאחרים להרגיש רע עם מה שהם איננו בשום פנים ואופן יכול להיקרא נתינת עזרה או ניסיון לעזור. זכור זאת. כל טוב.

 

[רחל-נשמה]

רק הערה קטנה.

כשאני אציע לך להתחתן איתי------תענה לי רק בכן או לא ))))))) אמרתי לך שאתה חכם מידי בשבילי.....אני מפחדת שלא אבין את התשובה אם תמשיך לצטט את ניטשה))) אוהבת רחל-נשמה

 

[hope_29]

לאיש ללא תכונות,

כרגיל, אופן כתיבתך ודבריך מדהימים אותי. חבל שאינך משתתף כאן יותר בפורום כבעבר, בכול מקרה נחמד "לפגוש" אותך מדי פעם מבקר בפורום. אגב, עושה רושם מהצד, שהכינוי שבחרת לעצמך נמצא בסתירה מוחלטת לאישיותך... hope

 

[שם ים]

אורן

קראתי את ההודעה שלך לגבי החוסר אופטימיות שהיה חסר בפורום האחר, ואני חייבת לציין שנראה לי שאתה קצת קצת מבלבל בין המושגים עצוב, ולהיות אופטימי. אני חושבת שלהיפך, אם יש עצב, לא צריך להתחמק ממנו, אלא כן לבדוק צאיפה הוא מגיע.וזאת על מנת להרגיש באמת באמת טוב אח"כ. אם היו חלילה לדוגמא שואלים לדעתי הכנה, הייתי אומרת לך שהפסקת את הטיפול בטרם עת. כל הסיסמאות האופטימיות הללו, הן לדעתי קסת"ח לתחושות האמיתיות. לא צריך להתחבא מהתחושה הזו של עצב. ודווקא ממנה צריך לצאת לכיוון של אופטימיות. אני נוטה לבכות המון. ואני חושבת שזה נפלא שאני יכולה לתת פורקן לעצב הזה. עלמנת לגדול. שבת נינוחה. שם ים.