נטעלי רון רז: קולאז׳ של פירוק וחיבור מחדש

[יעלקר]

נטעלי רון רז, רוזלינדה עוברת דירה. הוצאת מטר




יובל סער/יום שלישי, 15 בנובמבר 2022

נטעלי רון רז: קולאז׳ של פירוק וחיבור מחדש​

רוזלינדה עוברת דירה הוא השלישי בסדרת הספרים שכתבה איריס ארגמן על המכשפה העירונית. המאיירת נטעלי רון רז: ״רוזלינדה היא קצת ילדה באופן שבו היא מגלה וחווה את העולם, ויש לכך ביטוי גם בתנועות ובמחוות שלה״



יובל: הי נטעלי, מה שלומך בימים אלו? ומזל טוב על ספר שלישי בסדרת רוזלינדה של הסופרת איריס אמרגן – והפעם רוזלינדה עוברת דירה!
נטעלי: הי יובל, תודה רבה! שלומי טוב, שמחה לחזור לשגרה שאחרי החגים, וגם שקצת יותר קריר…
יובל: כן, מזג האוויר זה ללא ספק שיפור ניכר באיכות החיים. ספרי קצת על רוזלינדה לטובת מי שלא מכיר.ה?
נטעלי: רוזלינדה היא מכשפה עירונית, חיה לבדה בביקתה עם חתול ודרקון. היא אוהבת לשבת על העץ שלה ולהתבונן בעיר. רוזלינדה היא מכשפה טובה, וקצת ביישנית. יש בה ניגודים – היא ילדותית אך חיה חיים עצמאיים, אנושית מאוד אבל גם יודעת לעשות קסמים נפלאים. די חריגה בנוף העירוני…
העיר מספקת עבורה נקודות מפגש אישיות שונות, ובכל אחד מהספרים המפגשים האלה מובילים אותה להיכרות עם המרחב ועם עצמה. בספר השלישי רוזלינדה מחליטה לעבור מביתה הקטן לבניין רב קומות, לדירה בקומה השביעית. דרך החלון של דירתה החדשה, היא רואה אמא וילד שגרים בבניין ממול. ההכרות הזו הופכת בהמשך גם למפגש ממשי ולחברות
יובל: נחמד! וכמי שמלווה את רוזלינדה מהספר הראשון – מה את יכולה לספר על האופן שבו איירת אותה, ואת הסביבה העירונית שבה היא חיה?

נטעלי: ברוזלינדה יש מספר אלמנטים שמתאימים לסטריאטיפים של מכשפות בתרבות ובאיור (האף שלה קצת ארוך, השיער שלה שחור ופרוע, יש לה חתול ודרקון), ועם זאת היה לי חשוב שהאנושיות וטוב הלב שלה יבואו לידי ביטוי – שיחבבו אותה. רוזלינדה היא קצת ילדה באופן שבו היא מגלה וחווה את העולם, ויש לכך ביטוי גם בתנועות ובמחוות שלה.

לאורך סדרת הספרים העיר גדלה ומשתנה, ורוזלינדה גם היא נמצאת בתנועה – היא רוצה להיות חלק מהעיר, היא עצמאית ויוזמת, ורוצה להיות חלק מהשינוי. גם אני השתניתי סגנונית במהלך השנים (רוזלינדה הראשון יצא לפני כעשר שנים) וישנם הבדלים בעיצוב הדמות בין הספרים: הספר השלישי הרבה יותר קולאז׳י ומבוסס צילומים, לעומת הראשון.
לגבי העיר – הסתובבתי בחיפה (שם אני גרה) וגם בתל אביב ובערים אחרות, וצילמתי בניינים ומונומנטים עירוניים, שאותם ניסיתי לשלב באיורים כדי ליצור עיר שמצד אחד נראית מוכרת ומצד שני דמיונית. העיר אמנם מתפתחת ונהיית עמוסה, אבל היה לי חשוב גם לשמור על חמימות וטבע עירוני, שייצרו תחושת שייכות של רוזלינדה למקום.
באופן כללי, העבודה שלי מתחילה בציורים ידניים, שאותם אני סורקת ומשלבת במחשב לקומפוזיציות חדשות. זה מאפשר לי משחקיות רבה בתהליך, ושילוב אלמנטים שונים לבניית הדמות והסביבה

ניסיתי ליצור עיר שמצד אחד נראית מוכרת ומצד שני דמיונית. העיר אמנם מתפתחת ונהיית עמוסה, אבל היה לי חשוב גם לשמור על חמימות וטבע עירוני, שייצרו תחושת שייכות של רוזלינדה למקום

יובל: באמת ניסיתי לנחש באיזו עיר הכל קורה ורציתי לשאול כמה חשוב לך עניין המקומיות, שאני אזהה אלמנטים מקומיים, וכמה זה לא משנה או צריך להיות אוניברסלי?
נטעלי: בספר יש גם אלמנטים מקומיים (אדריכלות ישראלית, דודי שמש, מזגנים חשופים) וגם אוניברסליים. באיורים, רוזלינדה מתבוננת לרוב על העיר ממרחק: דרך החלון הגבוה, או מהעץ שלה. היא בוחנת את העיר במבט על, אולי מנסה להבין להיכן היא שייכת.
לקראת סוף הספר, היא אמיצה מספיק כדי לצאת מהמקום הבטוח שלה – להיפתח לסביבה ולהיות חלק מהעיר, ולא רק להתבונן מלמעלה. למרות החששות של רוזלינדה, היא אמיצה מספיק כדי לצאת מהמקום הבטוח שלה – להיפתח לסביבה ולהיות חלק מהעיר, ולא רק להתבונן מלמעלה

עטיפת הספר

יובל: והעניין של ילדים, ומכשפות (ואיור) – כמי שמאיירת גם לעיתונות וגם לילדים – איפה אם בכלל את מבדילה בין השניים בעבודה שלך?
נטעלי: העבודה על ספר ילדים היא עבודה ארוכת טווח, שמאפשרת ניסיונות בטכניקות שונות ובחינה של דברים לאורך זמן. ספר ילדים הוא אוביקט שנשאר לאורך שנים ומאפשר התבוננות מרובדת יותר, ואפשרויות קריאה מרובות.
באיור לעיתון אני לרוב יוצרת קולאז׳ים, שילוב של איור ידני ותמונות מעובדות, שהן לעתים חלק מ״מאגר דימויים תרבותי״ של הקורא. איור לעיתון דורש מיידיות וקריאה מהירה. עם זאת, הגישה האיורית שלי בשני התחומים דומה – גישה קולאז׳יסטית של פירוק וחיבור מחדש.
אני אוהבת שימוש בחומרים שונים ובטכניקות שמשתלבות יחד. זה מאפשר לי חופש וספונטניות בתהליך היצירה, ו״גילוי״ של האיור תוך כדי תהליך העבודה

הגישה האיורית שלי בשני התחומים דומה – גישה קולאז׳יסטית של פירוק וחיבור מחדש. אני אוהבת שימוש בחומרים שונים ובטכניקות שמשתלבות יחד. זה מאפשר לי חופש וספונטניות בתהליך היצירה, ו״גילוי״ של האיור תוך כדי תהליך העבודה

יובל: אז אם לחזור לרוזלינדה עוברת דירה – את יכולה לתת אולי דוגמה איך זה בא לידי ביטוי באחת הכפולות או הסצינות? לספר על התהליף, על הגילוי של האיור תוך כדי העבודה עד לתוצאה הסופית
נטעלי: בטח. לדוגמה, בכפולה הפותחת, המציגה את המעבר של רוזלינדה לאזור אורבני יותר של העיר, התחלתי ברישום בדיו, שעליו בניתי קומפוזיציה של עיר. אחר כך יצרתי מעין פלטה צבעונית וטקסטורלית. ואז בתהליך של הוספת אלמנטים מצויירים ומודבקים, ניסיתי ליצור מבנה מהודק יותר של עיר, כמו גם למקם ולעצב את דמותה של רוזלינדה בצורה עדכנית יותר, ולהגדיר את היחסים שלה עם העיר

נטעלי רון רז. צילום: מ״ל

תחילת תהליך העבודה לכפולה הפותחת

הכפולה הפותחת

​