נטל ההורות

[אופק דגנית]

נטל ההורות

אחד הדברים שהיו לי הכי משמעותיים
בחיים זה ההורות להיות אמא.
מגיל צעיר כלכך להיות עם מעמסת אחריות גדולה כלכך
שנים רבות להיות ההורה הצמוד
הנגיש והמטפל והמחנך
ולפעמים זה היה כבד אבל עשיתי זאת
ועם התוצאות כנראה שבהצלחה.
והשנה הזו זה מורגש כלכך
האחריות הזו שיורדת ממני
העצמאות שלכם הופכת אותי לחופשיה
יותר התחושה הזו שולחת אותי לחופשי
אז נכון ששנהם כאן איתי עדין
ואני מכבסת וממלא מקרר
רק הידיעה הזו שחלק הגדול והמשמעותי שלי כהורה הסתיים עושה פלאים

משהו כמו אני את שלי עשיתי ,את חובתי
מלאתי באהבה ונתינה וביראת קודש לאחריות הזו

עכשיו תורי

אם כשהתגרשתי יצאתי למסע אחד
אני חושבת שעכשיו מתחיל אחר

 

[אילנהחלפ1111]

אני חושבת....

המסע שלך התחיל מאז נישואיך מאז התחיל הנטל... שגדל בגירושיך
והיום שילדיך גדלו לתפארת אינך יוצאת למסע אחר אלא

אל......החופש....

יהיו לך רגעים שהמסע שעברת מאז הנישואים
יעלמו מזכרונך או יותר נכון תרגישי כמו שהיית רווקה...

וכל פעם שתפגשי עם ילדיך, תופתעי ותתעצבי בו זמנית

ש....וואוו כאלה ילדים גדולים יש לי?.... ותתמלאי גאווה וסיפוק

ואיך זה שהיום שהם כבר לא זקוקים לי.... ותתמלאי עצב בלשחרר את
התלות שלהם בך....

אבל מאמינה שתהני מהמקום שתגיעי אליו כי טוב יותר לחוש חופשיה...
על אף שתמיד תפקידך ישאר .... כאמא

 

[ivgy1980]

ילדים לוקחים הרבה יותר ממה שהם נותנים

אני רואה את עצמי. גדלתי עם אח לאם חד הורית.
אני חי בנפרד, משלם חשבונות לאמא ומחזיק לה ת'אוטו.

אבל אני מחוץ לבית, ורגשית אני הרבה יותר עצמאי משהייתי ילד.
אמא גאה, מסופקת - אבל כואב לה שהילדים כבר לא זקוקים לה כמו פעם.
ומבחינה זו הגברים גרועים יותר נשים, שנשארות קשורות יותר.

הכי כייף לתת ולהעניק! אבל מהילדים אתה מצפה לתמורה כלשהי - ולעיתים אין. וכואב לך, ואין פתרון.

 

[M i c h a l y U S A]

אז

פעם אמר לי איש חכם:
ילדים רק לוקחים. כשהם קטנים כל הזמן הם רוצים ורוצים ורוצים. בגיל 13 בבר מצווה מלמדים אותם שיש אחריות..וצריך ללמוד גם לתת. הם לא לומדים לתת עד גיל בוגר מאוד..אולי שהם כבר בעצמם הורים.
אסור לצפות מילדים שיתנו...התפקיד שלהם זה לגדול ולצאת מהקן אל העולם.

למרות שכתבו בתהילים:
אל תזניחני לעת זיקנה..[יש כזה פסוק בפרק ו ' נידמה לי] - ילדים אמורים לעזור להורים בעת זקנתם..וזה לא קורה כדבר מובן מאליו...

 

[M i c h a l y U S A]

הם מזמן פרחו מהקן -עכשיו זה רק אני

איך רועי אמר לי השבוע: אמא אולי תעברי לגור לידי?
כאילו מה? עד לפני שנה רצתי אחריהם לכל מקום שהלכו. עצרתי את חיי בשביל להיות איתם ולידם.
אפילו חזרתי לארץ לתקופה שאהיה לידם שהם בצבא.
חזרתי לכאן..ללוות את ההחלטות של כל אחד ואחד. והם החליטו. שלמים עם ההחלטות שלהם. ואני יותר לא רצה אחריהם. זה הזמן שלי. עכשיו זה לדאוג רק לי.
כמו שנאמר: אמא אחת יכולה לטפל ב 12 ילדים..ו12 ילדים לא יכולים לטפל באמא אחת.
ושלא נצתרך.

היום..כל אחד בכיוון לגמרי אחר. אז רועי אמר..רק ששכח שיש לו תוכנית לסיים כאן למודים ובעוד 10 חודשים לעבור לקליפורניה להמשך לימודים ועבודה...אז מה אני ירוץ לקליפורניה עכשיו? בדרך הוא גם חושב שייתכן שירד לברזיל ..כי מתאים לו שם. נו בסדר.יהיה לי איפה לבקר.

אסף כרגע חזר לארץ...כי מרגיש לו נוח שם..נחמד. הולך ללמוד סוף סוף. מכללת רופין. מתה עליו המתוק הזה. ויובלי בכלל מטייל באוסטרליה..ניו זילנד...לא בטוח עוד היכן ירצה ללמוד..מכללת רופין בראש..אבל אין עבודה בארץ למה שהוא רוצה ללמוד..וזה חקר ימי. יש אבל מעט מאוד..אז מה אני ארוץ אחרי ההחלטות שלהם? די ..יצאו לחיים..רועי כבר בן 26 וחצי והקטן בן 22 וחצי אז מה אמורים לעשות?

אני אחכה 10 שנים..ניראה לי שאהיה אחלה סבתא...