נטייה להרס עצמי

shirTV

New member
נטייה להרס עצמי

היי,
אני בת 21 ולאחרונה עוברת תהליך מודעות עם עצמי ומגלה שאני נוטה להרוס את כל ההזדמנויות המדהימות שנפתחות בפניי בחיים:
עד שהתקבלתי ללימודים שכ"כ רציתי - פעלתי בחוסר היגיון והודחתי בניפויים הקבועים שיש.
קריירה - איכשהו אני מתגלגלת בתחומי יפה. הגעתי למקום מושלם ובכל זאת אני עושה טעויות ופדיחות של מתחילים.
הגשמה עצמית - אני מקבלת הצעות לעשות את הדברים שתמיד חלמתי ועוצרת את עצמי, מבטלת.
זוגיות - תמיד השגתי את הבלתי מושג ואז זה נגמר.
צבא - יצאתי באמצע.
חברויות - מתרחקת ומרחיקה גם את אלה שסוף סוף באמת רציתי להכניס לחיים שלי. גם משפחה.

אני יודעת שיש סיכוי שעניין ההרס נובע מחוסר ביטחון שמקורו בבית בו גדלתי.
אני רוצה לפנות לטיפול, או לעזוב הכל ולעשות טיול, אבל אני די מבולבלת ואשמח לקבל מידע שיעזור (כבר עברתי על גוגל..) :
חוויות של מישהו שעבר את זה, מה עושים עם זה, ממה זה נובע ובמה עוד מתבטא, איש מקצוע שאתם ממליצים עליו במקרה כזה, לאיזה טיפול מומלץ לפנות, ובקיצור... כל דבר.

תודה רבה!
 

wipeout1

New member
את לא לבד

גם אני לא תמיד ידעתי לקבל החלטות והזדמנויות טובות בחיים.
ללכת ליחידה טובה בצבא שרוצה אותך או לא, בחורה שרצתה אותי וסירבתי, קבלה למקום עבודה טוב ועזיבה שלו ועוד דברים כאלה שאת מתארת.
ללכת לטיפול יכול בהחלט לעזור לך,
אבל בואי באמת נשאל את עצמנו למה זה קורה- ובכן, גם דברים טובים שמציעים לנו אנחנו לא יודעים לקחת אותם, אנחנו מהססים, אנחנו לא יודעים אם אנחנו נצטרך להשקיע שם הרבה אנרגיה, ואולי עדיף לעשות משהו קל יותר אבל פחות מאתגר.
את בת 21, אני קצת יותר, ואני יכול לומר לך שטיולים אחרי צבא זה טרנד. זה טוב ל"התאוורר", לנסוע לטייל במדבר, לעשות סנפלינג, לעשות קיאקים. זה נחמד, זה כיף, זה נוף שונה ממה שאת רגילה לראות בבית, ובאופן כללי יש יותר גירויים בחוץ מאשר בבית.
לפנות לאיש מקצוע, פסיכולוג, יכול לעזור לך ולתרום לך, ופשוט תתני בו אמון בו.
את מקסימה, את ראויה ואת תדעי שמחות בחייך, אני בטוח.
 
לפעמים

הפחד מהצלחה יכול לגבור על הפחד מכישלון.
למה?
כי בכישלון את יודעת מה יהיה. הדחת את עצמך מהקורס, ואת ממשיכה כמו עכשיו בלי קורס. בהצלחה את צריכה להמשיך לשמר את ההצלחה ולעמוד בכל מיני ציפיות שלך מעצמך של אחרים ממך - ציפיות שאין לך מושג מה הם ואם יש בך את הכוחות לעמוד בהם.
לכן לפעמים יותר "פשוט" לקלקל לעצמך ולהישאר היכן שאת כבר יודעת דבר או שניים.

במשך הזמן גם צוברים "ניסיון" בקלקולים ואת כבר יודעת מראש שלא תצליחי, או תצליחי עד החצי, או תצליחי ותעזבי לפני הסוף - וזה מאוד מרגיע לדעת מראש מה יהיה, לא? גם אם זה לא מי יודע מה נעים, כנראה הרבה יותר "לא נעים" או "מפחיד" זה להצליח ואז לעמוד מול הלא נודע של "איך ממשיכים מכאן"
 

shirTV

New member
כנראה שאת צודקת.

מחר אתחיל לפנות למטפלים..
תודה
 
למעלה