נטייה אובססיבית

[shani008]

נטייה אובססיבית

האם לילדים עם ADD קיימת גם נטייה אובססיבית?
ובכלל מהם הסימנים המוקדמים שחוויתם להפרעת קשב וריכוז אצל ילדכם? בגילאים הקטנים סביב שנתיים?

 

[מרב קובי]

שאלה קשה התשובה לא מוחלטת...

מצד אחד, הפרעות קשב וריכוז מאופינות בקושי בויסות- ויסות חושי, ויסות מנטאלי, ויסות רגשי....לא אצל כולם ואצל כל אחד זה מתבטא אחרת.
אם הילד נוטה לאובססיוביות- ברמה כזו שזה ממש מפריע להתמודדות שלו עם החיים- רצוי לעשות אבחנה מבדלת. אבחנה מבדלת של פסיכיאטר ילדים תקבע אם האובססיויות שלו היא חלק מהפרעת הקשב , או שהיא שיכת לספקטרום של הפרעות חרדה ואובססיה {OCD}.
בגיל שנתיים, לא מאבחנים הפרעות קשב וריכוז, ופסיכיאטר לא יכול לעשות אבחנה מבדלת. מה שכן שתי ההפרעות הן תורשתיות, ואם יש נטיה לאובססיה אצל אחד ההורים- אפשר להסיק מכך שהילד מתנהג בצורה דומה...
מה לעשות?
בכל מקרה יש דרכים להתמודדות- בין אם זה נובע מOCD ברמה זו או אחרת ובין שזה נובע מADHD .
הטיפול המוכר ביותר עבור הפרעות מסוג זה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי, את לא תמצאי מטפל שיטפל בילד בשלב זה. אבל....
כדאי לקרא ספרים או לקבל הדרכת הורים איך להפוך את הבית לבית שתומך בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית, כדי לעשות מה שפחות טעויות בעתיד. ככל שביתך יהיה יותר ידידותי לקשיים התנהגותיים מסוג זה, כך הסיכוי שהמצב ימשיך להיות בשליטה, ולא יתדרדר למצבים קשים.

זה לא קל, אבל כשלומדים את העקרונות של השיטה- גם ילדים קטנים מצליחים להתגבר על האובססיה. ואני מדברת על ילדים עם נטיה אובססיבית עוד לפני שהם מדברים! {יש לי ניסיון...}

 

[רונן לין]

שאלה די מורכבת...

כשניגשים לעזור לילד עם קשיים חברתיים, חשוב להבין שאין משמעות ללימודים אלא יש להתמקד קודם כל בלימוד ובהבנת הקודים החברתיים.
ילד בודד עם קשים כאלה אינו פנוי להתמקד בלימודים ועד שהוא לא יחזק את ה"שריר החברתי" הוא לא יוכל להתפנות ללימודים, כדאי למצוא איש מקצוע שיוכל לעזור לו להבין את הקושי ולמצוא ביחד דרכים או אסטרטגיות איך להתמודד בכיתה ובחברה.
כדאי כמובן גם לערב את המורים בכדי שיוכלו לתת לילד "רוח גבית" להתקדם מהר יותר ורק אז לגשת ולטפל בקשיים בכיתה.

 

[רונן לין]

אופססס... תפוז - עשיתם בלאגן שלם !!

הידיעה "נשתלה" במקום אחר...., אפרט שוב בקרוב

 

[zivadina]

רונן, תגיד לאן לשייך את הידיעה.

חדש! עכשיו יש למנהלים אפשרות להפריד תגובות מתוך שרשור ולשייך אותן לשרשור אחר.

 

[אני חושבת שאני]

צריך להבחין בין אובססיה לאמצעי שיפוי

אנשים מבלבלים בין אובססיה לבין אמצעי שיפוי. יש לי ידיד שיש לו אחיינית, שהיא בעלת ADHD. וכדרך התמודדות עם ההפרעה היא מסודרת באופן מופתי, יש לה סדר יום קבוע, הכל בשולחן שלה קבוע במקום מסודר, אסור להזיז לה דבר למקום אחר.

אני אישית מוצאת שסדר, אפילו כפייתי, מסייע לי להסתדר עם הפרעת הקשב. לעניות דעתי היות והפרעת הקשב מאופיינת בהצפה חושית,הצפה של גירויים ומחשבות, אחד מאמצעי השיפוי היעילים ביותר לחיות עם ההפרעה הוא ליצור לעצמך סדר מופתי בחיים, בין אם זה במגירות, במקרר, בארון הבגדים, בתיק האישי, ובסדר היום ולוח הזמנים. אנשים מבלבלים בין סדר מופתי, קיצוני אולי, שמסייע לאנשים עם הפרעת קשב לארגן את עודף הגירויים, ועל כן הוא אמצעי שיפוי חיובי מאד, לבין OCD.

אני חייתי זמן רב בחשש שאם אכניס לחיי סדר מופתי, זה יהיה סוג של OCD, אבל זה לא ככה. היות ו ADHD הוא שונות נוירולוגית של הצפת גירויים, מידע, הצפה חושית, הדרך היחידה שלי כמעט להתמודד עם זה, למעט ריטלין שעוזר עד גבול מסויים אך לא לארגון החיים בכללי, זה סדר מופתי. במטבח, בארון בגדים, בשולחן עבודה, בקלסרים, בתיק, סדר שמי שלא מבין מה זה ADHD יחשוב שקיצוני.

אבל זה לא כפייתי בדיוק כמו שאדם שחולה בסכרת, ומודד כמה פעמים ביום סוכר, ומנהל רישום של רמות סוכר בדם ברמות שונות ביום, ומקפיד על דיאטה מחמירה, אינו כפייתי, הוא מתמודד עם בעייה.

סדר כפייתי - כביכול כפייתי - שכן בשביל מופרעי קשב מדובר בסדר מינימלי ונחוץ לקיום אורח חיים תקין - הוא הכרח כשהראש מוצף ברעיונות, הסחות מחשבות וגירויים, ממש כמו שדיאליזה נחוצה לחולה כליה.

מתוך הכרות שלי עם ילדים בעלי הפרעות קשב בסביבה, אני יודעת שילדים שאימצו שיטות סדר "כפייתי", וכללים נוקשים לארגון החיים, הם אלו שהצליחו בחיים חרף ה ADHD. כפייתיות במובן של OCD זה דבר אחר, שכן זה לעשות סדר אובססיבי ללא צורך ממשי, למעט הרגעת הדחף הכפייתי.

אצלי הסדר ה"אובססיבי" כביכול, אינו סתמי, אינו לשם הסדר, אלא כדי לשפות על הפרעת הקשב, כלומר בהפרעת קשב זה לא חסר תכלית, אלא לסדר והארגון ה"עודף" יש תכלית ברורה - לשפות על ההפרעה.

אז מאד חשוב להבחין היטב בין OCD, שאי אפשר לאמץ זאת, זה משהו במוח שנולדים עימו, לבין סדר וארגון "אובססיבי" של ילד עם AHDH שאינו אלא אמצעי שיפוי מבורך להתגבר על ההפרעה

 

[מרב קובי]

את צודקת, אבל...

קודם כל בדיוק בגלל זה צריך אבחנה מבדלת.
ודבר שני, אמצעי שיפוי נרכשים בגיל יותר מבוגר, כשה"כפיתיות" הזו היא בעצם אסטרטגיה התנהגותית שנועדה להתמודד עם המאפיינים של הפרעת הקשב הפרטית שלך.
בעוד שהאמא שפתחה את השרשור מדברת על נטיה אובססיבית אצל בן שנתיים...אותו צריך ללמד להתמודד עם הנטיה האובססיבית שלו- היינו ללמוד לוותר, להרגע, לעבור מעניין לעניין, להתמודד עם הפסקות...
אני מניחה שכשהעט שלך לא מונח במקום הנכון, את מתעצבנת, אבל לא מאבדת שליטה. כי את מודעת לכך שאת צריכה שהעט יהיה מונח במקום הנכון כדי למצא אותו שם ולא להתבלבל. אבל אם את מאבדת שליטה, ומתנהגת באלימות כלפי אנשים או חפצים הסובבים אותך, [כמו שיכול בהחלט ילד בן שנתיים לעשות כשהוא מתעצבן,] - אז האובססיה שלך היא לא "רק" אמצעי שיפוי..